אור ברסלב
ברכת הזבח על זבחים דף צא: › חדושים

ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף צא: · חדושים

דף צא:

גמרא אמרוה רבנן כו' בדין כו' אף שמן מתנדבין ומינה מה מנחה לוג שמן אף כאן לוג שמן ומה מנחה קומצה ושיריה נאכלים אף שמן קומצה ושיריו נאכלים ואידך ממנחה מה מנחה מתנדבין אף שמן מתנדבין ואוקי באתרא כנסכים מה נסכים שלשת לוגין אף שמן שלש לוגין ומה נסכים כולן לספלי' אף שמן כולן לאישים כצ"ל וכן הוא בס"א. ור"ל דבתחילה ילפינן ממנחה דמתנדבין ואח"כ אוקי באתרא שהן שוין לנסכים ודמי לנסכים וצריך ג' לוגין וכולן לאישים כמ"ש רש"י כנ"ל. שוב מצאתי כן להדיא בסוף מנחות דף ק"ו ע"א ע"ש:

מ"ט אמר קרא ויין תקריב וגו' אשה ריח וגו' כו' והנה הרמב"ם ז"ל פסק שם דלא כשמואל וע"ש בכ"מ טעמו בשם הר"י קורקוס ובזה מתורצת קושית התוס' ד"ה הא ר"י כו' דר"ע ס"ל לספלים ולא לאישים דהוי פסיק רישא ודלא כסברת שמואל אליבא דר"ש וכמ"ש רש"י ופסק כר"ע וגם סתמ' דגמרא במנחות דף כ"א ע"א אמר יצא דם ויין שאין ממנו לאישים וכו' משמע אפי' יין נדבה וגם מהא דכתב הכסף משנה שם דין י"א מבואר ג"כ נסכים לשיתין אזלי וברייתא אתיא דלא כשמואל ועיין במנחות שם מ"ש עוד בזה נ"ל:

המוריד גחלת מע"ג כו' (מיימוני בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין):

ל"ק הא ר"י והא ר"ש. עיין ברש"י. והנה זה לי ימים רבים ששאלוני משכיל אחד בשם רבינו הרב הגדול מהר"ר ליוואי מפראג זצ"ל בדברי הראש פ' שמנה שרצים שהשיג על השאלתות שכתיב והיכא דשתיא סמא לרפואה ומיעקר אסור אפילו לר"ש דמודה ר"ש בפסיק רישו' ולא שייכי כאן דברי בעל הערוך דאמר לא אסר ר"ש אלא בפסיק רישי' אלא היכא דניחא ליה דהיינו דוקא לענין שבת כו' אבל בשאר איסורים לא כו' תדע מדפריך הש"ס פ' כל התדיר גבי מתנדב יין כו' והא קמכבה אע"ג דלא ניחא ליה כו' עכ"ל והנה דבריו תמוהין דמאי מייתי ראייה מדברי המקשן הלא למאי דמסיק דשמואל ס"ל כר"ש מוכח דפסיק רישא דלא ניחא ליה אפילו בשאר איסורים שרי והיא ראיות בעל הערוך גופיה בפ' הבונה והן כדברים הסותרים זא"ז ונ"ל דכוונת הרא"ש הוא להוכיח מדפריך כאן אהא דשמואל והא קמכבה ומשני כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי וכו' א"א כיבוי דמצוה שאני ופריך והא אמר ר"ע יין לספלים כו' או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה ומשני הא ר"י והא ר"ש וע"כ הא דפריך בריש הסוגיא והא קמכבה פריך לכו"ע אף לר"ש מדלא משני תיכף דשמואל ס"ל כר"ש אלא ש"מ דס"ל להמקשן כיון דקא מכבה בודאי כיבוי גמור א"כ אף לר"ש אסור דהוי פסיק רישי' לדעת הערוך וכ"כ הר"ן להדיא שם ע"ש וס"ל דאסור אף דלא ניחא ליה וע"ז תירצו דס"ל לשמואל דמותר לכו"ע אף לר"י דכיבוי במקצת כו' או כיבוי דמצוה שאני והא פריך דברייתא תני לאיסורא ש"מ דס"ל דהוי כיבוי ומסיק דלר"י הוי כיבוי ולר"ש לא הוי כיבוי אף דמכבה בלי ספק מכח תירוצא הנ"ל כיבוי במקצת או כיבוי מצוה ולהכי לא קאמר התרצן אלא הא ר"י כו' דאכתי צריכי לשינויי דלעיל לשמואל אליבא דר"ש דאל"ה אף לר"ש הי' אסור אי הוי כיבוי בכולה או כיבוי דלאו דמצוה אף דלא ניחא ליה זו היא ראיות הרא"ש ודוק היטב כי הוא חריף. ועוד י"ל דהרא"ש סובר כפי' התו' בפ' כירה דף מ"א ד"ה מיחם כו' דדבר שאין מתכוין לר"י אסור מדרבנן וכשהוא פסיק רישי' חייב מדאורייתא ודייק הרא"ש בדברי המקשן דע"כ הברייתא דס"ל לאיסורא משום לא תכבה הוא דאורייתא ומדפריך והא קא מכבה אף שהוא דבר שאין מתכוין מ"מ כיון דהוי פסיק רישא אסור מדאורייתא דאי לא הוי פסיק רישא מאי פריך דהא אף לר"י לא אסור מדאורייתא ומשני דלר"י אסור מדאורייתא ולר"ש בכל דבר שאין מתכוין הוא מותר ובפסיק רישא ואין מתכוין הוי איסורא דרבנן וא"כ במזבח דלא גזרינן שבות במקדש שרי אף מדרבנן וס"ל לשמואל כר"ש אבל מ"מ איסורא דרבנן מיהו איכא אף דלא ניחא לר' דאין לומר דלר"ש שרי אף מדרבנן דא"כ הוי פלוגתא רחוקה בין ר"י לר"ש דלר"י חייב מדאורייתא מדכתיב לא תכבה ולר"ש יהיה מותר אף מדרבנן כנ"ל ודוק וראשון נ"ל עיקר:

רש"י ד"ה תנא רישא משום כו' כדי נסבה (ר"ל הטעם שאין מתנדבין שמן נקט בחנם משום רישא דא"נ):

תוס' ד"ה אמר ליה כו' דכו"ע דון מינה ומינה ההיא מקמי' דשמעא כו' (כצ"ל) מה מצינו ביין כו' חובה בא נדבה אף כו' מדכתב קרבן כצ"ל והס"ד וז"ל תורת כהנים פ' ויקרא פיסקא ז' ומנין שהיחיד מתנדב שמן הוא הדין כו' ת"ל קרבן דברי ר' טרפון אמר ר"ט מה מצינו ביין כו' אף שמן כו' בא חובה יבא נדבה ע"כ הרי דממה מצינו נלמד כשם שקרבן מרבה שמתנדבין יין כך מקרבן נלמוד שמתנדבין שמן ואם כן ל"ק קושית התוספות וכ"כ בספר קרבן אהרן שם ודוק:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה