ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף פג:
פרק תשיעי
גמרא ר"י הגלילי אומר מתוך שנאמר כל הנוגע כו'. וצ"ע דרש"י בחומש פ' תצוה מביא דרשת דר"י הגלילי ולדידיה עולת העוף פסולה תרד ובריש פ' צו מביא דרשה דר"ע דתורת עולה ואליבי' כשירה אפילו עוף ולא תרד. שוב ראיתי להרב הגדול הרא"מ ז"ל שהרגיש בזה ע"ש:
רש"י ד"ה בגופייהו דאיפסול בדבר אחרת כו' (ר"ל אימורים דפסולייהו מחמת זריקת דמים הוא ק"ל):
תוס' ד"ה למעוטי קמצים כו' לכאורה אפילו אליבא דר"ש קאי כו' עכ"ל. ולא ידעתי למה לא הוכיחו בפשיטות דקאי אליבא דר"ש שהרי בסיפא דמתניתי' דידן קאי ר"ש לפרושי ארישא דהמזבח מקדש הראוי וכו' היינו הזבח כשר והנסכים פסולים ואמרי' נמי לקמן קמצים שקדשו בכלי איכא בינייהו ולתנאי דמתני' גם לר"ש לא ירדו מוכח דאם לא קדשו גם לר"ש ירדו ודוק. ואפשר דזאת היה כוונת התוספות במ"ש דלכולהו תנאי מיבעי כו' (ר"ל התנאים שנשנו במשנה זו נ"ל):
בא"ד והקשה הר"ח כו' לר' שמעון כו' ולא כר"ש ולר"ש משכחת כו' (כצ"ל) משמע דההיא דעולא כו' כיון דאיכא זריקת דמה והא דאר"ז כו' לר"ש מוכח שפיר כו' (וכצ"ל ותיבת נשפך הוא ט"ס) ור"ל ולר"י ודאי אין ראייה מכאן אבל מכל מקום הדין אמת גם לר"י בלא ראייה וק"ל:
בא"ד וכי איצטריך ליה לעולא לאשמעינן אליבא דר"י הס"ד:
הגהות
גמרא למעוטי קמצין כו' (מיימוני שם):
פיסקא רבן גמליאל אומר כל הראוי כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ואימורי קדשים קלים כו' קאמר לא ירדו הס"ד:
ד"ה ההוא כו' דלאו אפסולים כו' כצ"ל:
ד"ה אשר תאכל כו' לדרשא אתא אשר תאכל כו' הד"א:
ד"ה ת"ל כבשים כו' על המזבח הס"ד:
ד"ה ומר מייתי כו' ולא עוף הס"ד:
ד"ה ה"ג קמצים כו' לתנאי דמתניתין ירדו כצ"ל הס"ד: ואח"כ ד"ה קמצים שקידשו כו' דידן ר"ג ור"י כו' ומוקדה נינהו עד שלא נפסלו הד"א והס"ד: ואח"כ ד"ה לתנאי דמתני' ר"י הגלילי כו' אבל מנחה תרד הד"א והס"ד:
תוס' ד"ה למעוטי מאי כו' את הפסולים הס"ד:
ד"ה ההוא לאהדורי כו' ה"נ הוה מצי למידרש פוקעים מועשית ומ"מ כו' תאכל האש דמועשית לא הוי ממעטינן כו' (כצ"ל) ועוד י"ל כו' מדדרשינן עיכולי כו' (ר"ל מועשית וגו') עולה אי אתה מחזיר כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה ואי אתה כו' למזבח החיצון קאמר הס"ד: ואחר כך ד"ה מה עולה כו' שמעתין דמרבינן כל כו' כצ"ל:
ד"ה הוי אמינא כו' שראוי להעלות הס"ד: ואח"כ ד"ה כל עולין כו':