ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ע: · חדושים
[תוס'] ד"ה אבל עז כו' וקשה משלהי אותו ואת בנו עכ"ל. נראה דכוונתם לקושית התוס' שם בדף פ"ב ע"א ד"ה עגלה ערופה בשם הר' משה ע"ש:
פרק שמיני
תוס' ד"ה אפילו אחת כו' ועוד דאריש לקיש כו' דמשני הכא כו' ועוד דלא ליתי לחלופי באדם כו' (ור"ל דבאדם אפילו ניידי ממילא כיון דא' מהם לא נגמר דינו ואינו בר מיתה וכמ"ש בסוף הדיבור):
בא"ד וחלב מוקדשים ע"ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינו דרך הנאתן כו' כצ"ל. ונראה דה"פ דהמכשול ותקלה של קדשים הוא הרבה רכיבה וסמיכה וחָלב מוקדשים כגון חלב של בהמה נקבה דשלמים וחטאת דאסור ליהנות מדרבנן ובקדשי ב"ה מועלים מדאורייתא כדאיתא בתמורה דף ל"ב ע"א ע"ש. ואף דגם בשור הנסקל איכא הנאה ליקח מהחלב ע"ג מכתו לזה תי' שאינן דרך הנאתן ולא חיישינן ביה לתקלה אפילו לאחר מיתה משא"כ במוקדשים דאפילו בחלב ע"ג מכתו אף לאחר מיתה. והרב מהרש"א ז"ל בספרו חידושי הלכות פרק הנשרפין הבין דהתוס' כוונו להנאת חלב המוקדשים ותמה על התוספות דמחיים במוקדשים לא שייך ליתן חלב ע"ג מכתו כו' והאריך שם בדברים שאינם ברורים לענ"ד ומ"ש הוא ברור ופשוט ודוק:
בא"ד והרי הזאב והארי דמוקי לה ר"ל והוא שהמיתו כו' (כצ"ל והוא בסנהדרין דף ט"ו ע"ב) ומקשה רבא כו' (ר"ל אהא דמשני ר"ל בשור שנגמר דינו כו') אבל בשוורי' כו' (זה כתבו ליישב אליבא דר"ת במאי דקאמר רבא התם ושור שנתערב בשוורים אחרים מעליא וע"ש בחכמת שלמה למהרש"ל ז"ל ובמהרש"א ז"ל שהאריכו בישוב הסוגיא דלשם ואין כאן מקום להאריך):
בא"ד ועוד אומר ר"ת דשור הנסקל כו' (ור"ל ובע"כ ההיא דע"ז איירי שנתערב כשנסקל ועיין במ"ש התוס' בכריתות דף ק"ד ע"א ד"ה אם עד כו') מכר דאין לו בעלים כו' מרובה מדת כו' גבי גנב שור כו' אפילו היכא דפריש מאיליו רק בדבר שלא נאסר כו' (כצ"ל ובתוספות דפ' הנשרפים יש טעות סופרים בדבריהם) ועוד שאל כו' א"נ לא אזלינן כו' שהוא ודאי בסקילה כו' והא דפריך כו' לכל הפחות לא גרע משום דרוב נסקלים כצ"ל. ור"ל דהכי פירושו אפי' הוי כמחצה על מחצה והמיתות הוי שוין זה כזה דינם לפי האמת בסקילה דרובן נסקלין באמת ודוק: