ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף סג.
חדושים
גמרא ושליש אצבע בזכרותו כצ"ל כך גרסו התוס' דכאן ודמנחות. ועיין במנחות דף מ"א ע"ב ד"ה ארבע כו' פירושו. ומכאן מוכח דאורך הכבש באלכסונו הי' ל"ב אמה במשך עלייתו מלמטה למעלה וא"כ מוכח מזה דאורך הקרקע בשטח שלמטה מהכבש עד המזבח היתה יותר מל"ב אמות ובמסכת מדות מבואר דרוחב העזרה היה קל"ה אמות בשטח הקרקע וחשיב המזבח וכבש ס"ב אמות במדות הקרקע שתחת הכבש וכ"כ רש"י לעיל דף נ"ו ע"א וביומא ובכמה דוכתי מהש"ס ואם שיעור הקרקע שתחת הכבש שיעורו ל"ב אמה בע"כ באורך הכבש באלכסונו בעלייתו היה יותר מל"ב קרוב לל"ד אמות ליודע קצת בחכמת התשבורת והחוש מבואר ג"כ וצ"ע מאד בישוב קושיא זו. וקושיא זו הקשה אותי מ"ו הגאון מהר"ר העשיל זצ"ל בשם חכם אחד לא ידעתי אכנהו. ומחמת שהקושי' היא עצומה מאוד נתתי אל לבי ליישב קצת דודאי קאי אמדות שטח הקרקע שתחת הכבש ושיעורא דרמי בר חמא נמי עלה קאי דכל שעלה חלק ט' מן המזבח דהיינו אם היה עולה על הכבש שכנגדו בקרקע שתחת הכבש עלתה המדה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אבל במשך האלכסון למעלה היה עולה יותר והכבש היתה ארכה יותר מל"ב אמה באלכסון כשיעור האלכסון של ריבוע ל"ב אורך על ט' רוחב כפי שיעור מדה של חכמי התשבורת דהיינו ל"ב פעמים ל"ב וט' פעמים ט' והגדר השורש מזה הוא האלכסון ואורך הכבש למעלה ודוק היטב נ"ל:
מתני' ומלמעלן ניסוך היין (מיימוני פ"י מה' תמידין ומוספין). והנה הרב בפ"ב מה' מע"ק דין א' כתב וז"ל ויוצק על יסוד והוא יורד לשיתין עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד שלא היה יוצק על היסוד אלא לספל כו'. והכ"מ לא הצילו אלא מתוך הדחק גדול ע"ש. ולי הצעיר נראה דל"ק מידי דהרמב"ם איירי במזבח של בנין שלמה שהיו השיתין מחוץ למזבח על היסוד בקרן מערבית דרומית ואח"כ כשעלו בני הגולה הוסיפו ד' אמות והכניסו אל חלל המזבח כדאמרינן לעיל כי אתא רבין כו' שיתין הוסיפו אבל בודאי בבנין של עזרה כשהכניסו הנקבים והבור אל המזבח וודאי היו מנסכין בספלים ומזה איירי הגמ' וברייתות שמביא בכ"מ ומזה איירי גם הרמב"ם בפ"ב מ"ה בית הבחירה דין י"א ע"ש והדברים ברורים כשמש נ"ל ודלא כמ"ש בכ"מ ודוק:
תוס' ד"ה חוץ מכבשו כו' ומכוון לט' אמות כו' והקשה בקונטרס הרי אמרה תורה כו'. (ור"ל דאם היה מזבח גובה חומש אמה יותר מהכבש בעי כהן לפסעה עליה במעלה ותי' הר"ן דמזבח הי' נמוך מהכבש ולא היה ט' אמה במדות אמות הכבש וק"ל):
תוס' ד"ה מה חטאת כו' ועוד כמו שהקשה בקונטרס הוי מנחה מחטאת כו' כצ"ל במקומה ואינה כו' מיהו י"ל הרי בת"כ כו'. ונ"ל דהתוס' רצו ליישב גירסת רש"י דהיקש קאי אשלא לשמה דחטאת קרי רחמנא למנחה ומה שהקשו לעיל דלמסקנא במנחות ילפינן מהיא דפסולה בע"כ לא ס"ל לת"כ דרשא דהיא דאי ס"ל לילף חטאת העוף בהיקשא ממנחה דפסולה שלא לשמה מדכתיב היא במנחה ואיתקש חטאת העוף למנחה שבאה במקומה אלא בע"כ ס"ל להתנא דאדרבא מנחה ילפינן מחטאת העוף ולכך ילפינן בעוף מקרא אחרינא. ועוד נראה לפרש והוא עיקר דקאי ג"כ לתרץ הקושיא שהקשה רש"י וכי חמירא מנחה כו' דבת"כ מצריך קרא אחרינא לחטאת העוף דפסולה שלא לשמה ואי הוה הסברא דלא חמירא מנחה מהעוף שבאה במקומו אם כן כיון דמנחה פסולה שלא לשמה גם עוף יהא פסול מטעם דלא חמירא ודו"ק נ"ל:
בא"ד מיהו אמת דמנחה לא בעי צפון אלא הגשה בקרן כו' כצ"ל אבל מנחת חוטא בעי צפון דאיתקוש כו' מ"מ אינו חומר כשחיטה לגמרי כו' עכ"ל. כוונת התוס' להוכיח דמנחת חוטא לא בעי צפון דאי בעי צפון מאי קאמר חומר בשחיטה דטעון צפון הא בקדשים קלים לא בעי צפון וא"כ במנחה נמי יש שטעונה צפון והיא מנחת חוטא אלא ש"מ דאינה טעונה צפון וע"ז כתבו מיהו י"ל דכללא אקדשי קדשים קאי כמנחה ובהם מצינו חומר בשחיטה דבעי בכל קדשי קדשים צפון משא"כ בקמיצה דלא בעי צפון כ"א במנחת חוטא ק"ל:
ד"ה בדרום קיימת כו' אית ליה ההיא דמה חטאת טעונה יסוד כו' ומערבית מדבעי יסוד כצ"ל. (וכוונת התוספות דע"כ אית ליה לר"א הא דאמרינן פ' כל המנחות דמה חטאת טעונים יסוד ולכך לפני ה' שנאמר במנחה פי' מערב דאם לא כן מנ"ל דילמא לפני ה' פי' מזרח כמו גבי תנופה אלא ע"כ ס"ל כנ"ל אם כן קשה לפני ה' ל"ל דדרום נפקא לן מאל פני וגו' ומדבעי יסוד בחטאת א"כ בעי בקרן מערבית דרומית) ודו"ק:
הגהות
גמרא א"ד א"ל ר' יעקב לר"י כו' כצ"ל.
אר"י שלמים ששחטן כו' (מיימוני פ"ה ופי"ב מה' מע"ק):
חטאת העוף היתה כו' (מיימוני פרק ז' מהלכות מע"ק):
רש"י ד"ה לפנים מן כו' יאכל אותו הס"ד:
ד"ה שכן מצינו כו' הלחם וסילוקן כו' הד"א:
ד"ה ממקום כו' לעיל קאי כו' כצ"ל:
ד"ה אלא להכשיר דלא ליבעי כו' כהנים והיכל הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שכן כליל והיכי כו' ל"ל הס"ד:
ד"ה ה"ג מה כו' רמי' הס"ד:
ד"ה מה הגשה כו' כדלקמן הס"ד:
ד"ה ושירי הדם כו' מפרש לה הס"ד:
תוס' ד"ה שכן כו' בסוף הדבור אלא מדרבנן מעלה בעלמא כצ"ל: