ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מ.
חדושים
בתוס' ד"ה מתן ארבע כו'. וי"ל דל"ת דנילף מתן ד' כו' עכ"ל. כוונת התוספות דה"א נילף מתן ד' ממתן ז' כשם שמתן ז' מעכב כן מתן ד' לכן קא' ר' בברייתא דשאני מתן ז' שמעכבות בכל מקום. ומ"ש בלשון הקושיא אמאי תלי רבי הוא ע"פ מה שהגהתי לקמן דבריו ול"ג ר"ע וברייתא אתיא כר' ולא כר"י ק"ל:
בא"ד (תוס') נ"ל דאחת דכתיבה בעלמא כו' נילף ומן השניה כו' הל' מגומגם וכוונתם מבוארת דע"כ מהזיות ראשונה לא נוכל למילף דשאני הזיות דמעכבא דכפרה בכדי לא אשכחן וע"כ צריך למילף שני הזיות האחרות דמעכבי מהזיות השני' שנכפלה ותרתי מחדא לא ילפינן. ודוק:
גמרא אר"נ ב"י לא נצרכא אלא לר"י כו' יש לדקדק בסוגיא דשמעתין דרוצה לאוקמא ברייתא דלעיל כר' יודא וכן אביי דמתרץ לה כר"י הא בברייתא דלעיל מוכח דונסלח אע"פ שלא נתן שירים דלא מעכבי ור"י ע"כ ס"ל דמעכבי ביו"כ וא"כ גם בשאר פנימי' נימא דמעכבי כיון דמצינו בכ"מ שמעכבים ביו"כ גם משמעות ברייתא דלעיל משמע דגם ביו"כ לא מעכבי בשירים שוב ראיתי שהתוס' כתבו דהך סוגיא אתיא כריב"ל דס"ל דלר"י לא מעכבי שירים ע' בתוד"ה אביי כו' אכן אי קשי' לי הא קשיא לי טובא דמאי פריך בסמוך לפי זה פר יוה"כ למאי הלכתא דילמא לפר אתיא לרבות שפיכת שירים וסמיכה ביום כיפורים וחוקה דיה"כ לא קאי אשירים דלא מעכבי בכ"מ וצריכא ריבוי לענין לכתחילה תדע דלעיל מצריך לר' יודא כן יעשה אפי' כי כתיב לפר וא"כ מאי פריך הכא ודוחק לומר דלתי' קמא אליבא דר' ירמיה פריך ל"ל לפר דהא גם לר"י ילפינן סמיכה ושירים מכאשר יעשה ליה"כ וא"כ לפר ל"ל דאי אדברים המעכבים כפרה חקה כתיב בהו אבל לתי' אביי ודאי לא מקשה דלדידיה בעינן כאשר יעשה אמתן ד' וא"כ בעינן לפר אסמיכה ושירים די"כ דהא ליתא שהרי בתוס' ד"ה אמר ר"נ כו' הוכיחו שפיר דתי' ר"נ קאי דוקא אליבא דאביי ע"ש ולפי מ"ש לא צריך לשום תי' אליבא דאביי ודוק וצ"ע היטב:
רש"י ד"ה קמ"ל דאילו סמיכה ושירים אפילו עקרינהו כו' כצ"ל. וכל השיטה כולה שלפנים צריך למחוק. או נ"ל להגיה באופן זה קמ"ל דלענין סמיכה ושירים שאין מעכבים בכ"מ קחשיב כפרה דאלו סמיכה כו' והמעיין יבחר ראשון נ"ל עיקר:
ד"ה פשיטא ל"ג גבי וכו' (ור"ל דל"ג לפר זה יוה"כ פשיטא אלא ה"ג לפר זה פר יוה"כ למאי הילכתא לעכב ואהא פריך פשיטא ק"ל). יו"כ הס"ד:
תוס' ד"ה אביי אמר כו' אצטריך וכן יעשה לסמיכה לבד הס"ד. וכוונתם דסד"א מידי דהוי אסמיכה דלא מעכבה ק"ל:
הגהות
רש"י ד"ה כפרה כו' חוקה לעיכובא הס"ד:
ד"ה בנגעים כו' עיכובא הס"ד:
ד"ה דכתיבן כו' כאשר עשה הס"ד:
גמרא שאם נפחתה תקרה כו' (מיימוני פ"ח מה' יוה"כ):
אביי אמר לר' יהודא נמי איצטריך כצ"ל:
ושירי הדם דאף ע"ג דכתיבן וכו' כצ"ל:
לפר זה פר יוה"כ כו' (מיימוני פ"ה מה' יוה"כ):
רש"י ד"ה לא נצרכה כו' הוי כפולין הס"ד:
ד"ה קרן קרנת כו' מזה בהיקש הס"ד:
ד"ה הרי הוא כו' צריך ליתן הס"ד:
ד"ה ת"ל כן כו' לפר זה כצ"ל והס"ד:
ד"ה ל"ל למיכתב כו' אצטריך למכתב הס"ד:
ד"ה למאי הלכתא כו' לאקשויי הס"ד:
ד"ה לעכב כו' מעכבות הס"ד:
תוס' ד"ה לא נצרכא כו' גבי על לחם עני כו' ודריש בגמרא לולב אחד כו' ושמע ישמע כו' כצ"ל והוא בסנהדרין דף ז' ע"ב:
ד"ה למטה הוא אומר כו' וא"ת כיון דהוקשו בזו ובזו גבי הזאות נמי כו' אבל גבי הזאות כתיב והזה כו' כצ"ל:
ד"ה לסמיכה כו' מדכתיב לפר לימוד כו' כצ"ל:
ד"ה אר"נ ב"י לא נצרכא אלא לר"י כו' ושירים והך ברייתא מוקמא למתן ד' כצ"ל ודוק:
ד"ה לא נצרכה כו' שייך לע"ב:
ע"א רש"י ד"ה ומי מצית כו' מהכא יליף הס"ד: