ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף לח: · חדושים
תוס' ד"ה וליתנייה גבי קולי בית שמאי פירש"י דסבר ב' מתנות כו'. והר"י כתב דכן מוכח בתוספתא בהדיא א"ר כו' אין בו פיגול לב"ש ומשמע משום דנשפך כו' או שמא אפילו לא נשפך ונתן השני' כו' השתא ממ"נ בין סברי ב"ש מפגלין בחצי מתיר הוי לקולא כו' (כצ"ל ור"ל אי ס"ל דמפגלין בחצי מתיר הוי ב"ש לקולא יותר מב"ה בצד אחד דבנשפך הוי לקולא לב"ש דלא קרבו כל מתיריו ולא הוי פיגול ובלא נשפך לב"ש לא הוי פיגול אא"כ פיגל באחד ושנים נתן כתיקונה ואז גם לב"ה הוי פיגול ודוק):
בא"ד אכתי קשה כו' בהיתרא איתשל אפילו כי איתשיל בפיגול הוי ב"ש לחומרא היכא דלא נשפך ונתן ראשונה כו' (וה"ה לב"ש היכא דנתן האחד בפיגול והשני בתיקונה וכדדייקי לה מהתוספתא דלעיל דאי ס"ל דמפגלין בחצי מתיר הוי ב"ש לחומרא אלא משום ב"ה לקולא כתבו כן בקושייתם דאם נתן האחד בפיגול גם לב"ה הוי פיגול כיון דקרבו כל מתיריו וזה ברור ופשוט ק"ל):
עוד שם. וליכא למימר דנשפך דוקא הוי מקולי ב"ש דל"ל למימר כו' וי"ל דהאי גוונא כו' אבל לישנא דברייתא בנשפך הוי לקולא לב"ש לכך פריך ליתני בעדיות. כצ"ל נ"ל ודוק:
ד"ה הא מני רבי נחמיה כו' דחייב בחוץ לר"פ כו' בחוץ בג' מתנות כו' דטעון כיבוס דכיבוס וחיוב חוץ כו' דנדחו דבריו (תוס') ומיהו כל זה כו' וכיון דכל ד' מעכבות לכו"ע (והשאר נמחק). ובהגה"ה לשם דריש טבול יום דיום שמועה כו' והוי סייעתא דר"פ מהך בתרייתא כו' ובקונטרס פירש כולה שמעתא בע"א הס"ד. ומה שכתבו מהך בתרייתא ר"ל דדמיא לקרן דג' מתנות שבחטאת טעונים כיבוס דכך מוכח בברייתא דס"ל כן אבל מקמייתא אינו מוכח מכח קושיית ולטעמיך ודוק: