ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף לד.
הגהות
גמרא דאיתמר טמא שאכל כו' (מיימוני שם)
איתמר המעלה איברי בהמה כו' (מיימוני פ"ה מה' א"מ)
כי פליגי בחיה כו' גז"ש:
רש"י ד"ה נטילת נשמה כרת הס"ד:
ד"ה ואכתי כו' זריקה נפקא לן כו' כצ"ל:
ד"ה אתיא טומאתו כו' דהקומץ רבה יכול כו' הד"א הניתר לטהורים כו' משום טומאה הס"ד:
ד"ה מחלוקת כו' אזהרה מעונש הס"ד:
ד"ה שקדשו בכלי עצים כו' דאפילו כרת בטומא' כצ"ל והד"א:
ד"ה כל שיש כו' מתיריו ושאין לו כו' הד"א:
ד"ה בהמה טמאה כו' וגמלים הס"ד:
ד"ה טהורים כו' תקריבו הס"ד:
ד"ה ההוא למצוה כו' ומיהו טמאה ודאי כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה והבשר כו' דחיבת הקודש מהני לשוויי אובל מוכשר מידי כו' דבר עב יש מגיהין עב וקשה כעין אוכל כו' וקצת מין אוכל כו' אם אינו ענין לגופו דנפקא ליה כו' כצ"ל:
ד"ה ואפ"ה כו' פ"ב דחולין כו' וע"ל פרק המנחות והנסכים דק"ב ע"ב. ומשני לפסולא התם מעלה כו' כצ"ל:
ד"ה אותה תאכלו כו' בל"ת מניין הס"ד:
ד"ה שאינו כמעביר כו' שייך לע"ב:
גמרא ת"ל בקר וצאן בקר וצאן אמרתי לך ולא חי' הא למה זה דומה כו' אל תביא אלא כצ"ל והשאר נמחק גם בגש"ק ליתא לכל זה נ"ל גם בס"א ליתא: