ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כה: · חדושים
גמרא וקא פשיט ליה אויר שסופו לנוח תרתי כו' והשאר יש למחוק וכן הוא בגמרא של קלף
את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח כו' לשיטת הגאונים ז"ל הוי האת"ל כמו פשיטת האיבעי' וכן הוא משמעות כל האמוראים דפשטי דאויר שסופו לנוח כמונח דמי וש"מ היכא שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי וכהאת"ל וכן פסק הרמב"ם שם דין ט' וכן פסק הרמב"ם פ"ה מהלכות גירושין והביאו הטור או"ח סי' קל"ט סעיף ז' ודלא כמש"כ המ"מ שם הביאו ב"י ודוק. ומכאן קשה לי על הרא"ש ונ"י בפ"א דב"מ דף י"ב והטור חו"מ סי' רמ"ג בסופו שכתבו דאיבעיא דרבא באויר שאין סופו לנוח כו' לא איפשיט ופסקו דהמע"ה והלא לפי מ"ש אף דלא איפשיטא בדוכתא הא איפשיטא בכאן דלאו כמנוח דמי ודוחק לחלק בין אויר כלי או אויר חצר ובית ודוק:
תנן התם נתן כו' (מיימוני פרק ו' מהלכות פרה אדומה).
אצורם אוזן הפר כו' (מיימוני פ"א מהלכות פסולי המוקדשין)
אמר רבא תניא שה כו' גי' הילקוט איתבי' אביי ר"י אומר כו' כצ"ל ועי' ברש"י ד"ה תרגמא וכן הוא בגמרא של קלף: