ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כב:
חדושים
תוס' ד"ה יצא מי כיור כו' שבשעת מתן תורה הס"ד. והלשון הוא מגומגם וכוונתם נראה מבוארת דתיכף בשעת מתן תורה נשתנה לשם מי כיור והוי כמו קודם מתן תורה ק"ל:
ד"ה ערל כו' ור"ת מפרש דמומר לערלות וקרי ליה כו' (כצ"ל ור"ל ולא מתו אחיו כלל רק שמומר הוא לענין שאינו רוצה למול ק"ל):
ד"ה אי הכי כו' אבל אי לאו מתוך לא קשיא כו' ושרץ לא דמרצה כו' לכתחילה ושרץ מק"ו כו' בטמא שרץ (הג"ה) ור"ת גרס כו' (הד"א) ואלו נטמאו צבור בשרץ אין לו לאכול כו' (כצ"ל נ"ל וכוונתם אלא אוכלים בטהרה בלילה ק"ל) לירצו מק"ו מטמא מת היחיד ומשני כו' (כצ"ל נ"ל ור"ל דטמא מת דיחיד נמי אינו אוכל ק"ל) אי מק"ו דמת שטעון ג' וז' כו' בטומאת בעלים לאכול תאמר כו' לא אכלי וי"ל דהאי דלא אכלי לאו משום חומר' כו' (כצ"ל) וכן הוא בס"א ואי משום דאתי ק"ו ומפיק מהיקישא ה"נ כו' דיחיד בק"ו מטמא מת דיחיד כו' (כצ"ל נ"ל) אינו כבנין אב כו' א"כ יאכל ביחיד כבצבור כצ"ל והס"ד:
הגהות
גמרא ערל מנלן כו' (מיימוני פ"ו מה' ביאת מקדש)
טמא פסול כו'. (שם פ"ב ופ"ד)
אי הכי טמא שרץ כו'. רש"י מוחק תיבת א"ה (וכן הוא בגמרא של קלף ועיין בתוס'):
רש"י ד"ה ת"ל ערל כו' קאמר שנתנכרו כו' הד"א:
ד"ה טמא פסול כו' קאי דתני מתני' כו' קרב בטומאה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מתוך כו' דכתיב במועדו ואפי' בטומאה כו' טמאים ומדגלי כו' לנפש ילפינן מינה כו' (הד"א) במת אישתראי הס"ד:
ד"ה טמא שרץ כו' מטמא מת הס"ד:
ד"ה קסברי זקני כו' דוקא הס"ד:
ד"ה מכפרי' כמתכפרין כו' בצבור שניהם כו' כצ"ל:
ד"ה מאי קסברי כו' בק"ו הס"ד:
ד"ה הא כל כו' רחמנא הס"ד:
ד"ה אלא ס"ל כו' לעשותו בטהרה הס"ד:
ד"ה איזה כח כו' כדמפרש ואזיל שהיחיד כו' שרץ והכהן כו' הד"א בטמא שרץ הס"ד:
ד"ה מקום שאם כו' במת אינו דין כו' ואמרי זקני דרום מרצה כו' כצ"ל. ובס"א ואתו ואמרי מרצה כו':
תוס' ד"ה משום כו' אפי' שב בשעת כו' לבו לשמים כצ"ל והס"ד:
ד"ה אבל טמא כו'.
ד"ה זקני דרום כו' ופליגי אמתניתין כו' וגברא לא חזי הס"ד:
ד"ה מפני שאמרו כו':