ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף י.
חדושים
רש"י ד"ה ודילמא להכי כו' מעבודה לעבודה ואפי' לא חישב כו' כצ"ל ויש למחוק מן אלא כו' עד חשיבי ויש מגיהים לעבודה ולא בשעת כו' גופא בעי חישב דאפילו כו' והוא נכון וכן הוא בספרים אחרים:
ד"ה ותיתי דמחשבי' כו' כדאמרן ומה אם כו' הד"א לשם פלוני הס"ד:
תוס' ד"ה לא תאמר בזריקה כו' בחטאת הפנימיות וכ"ת משום דבשלמים קיימא א"כ מאי צריך כו' (כצ"ל) ומיהו דלמא תנא מיעוטא הוא כו' זריקה דלא דמי הס"ד: ומ"מ יש בלשונם ט"ס והיה נראה להגיה ומיהו דלמא תכוסו מיעוטא הוא וכונתם מבוארת דלמא ס"ל לתנא דתכוסו הוא שחיטה והוא מיעוטא דדוקא בשחיטה שהיא כוס כו' סורסי הוא פסול שלא לאוכלין אבל זריקה אינה פוסלת במחשבה שלא לאוכלים אע"ג דבהאי קרא גופא ג"כ שלא למנוין במכסת נפשות תכוסו גו'. ואפ"ה לא ממעטינן שלא לשם בעלים בזריקה דלא דמי דעיקר פסולא דשלא למנויו שהוא שינוי בעלים פסול בזריקה שהוא עיקר כפרה כדלעיל לכפר עליו ולא על חבירו כנ"ל וצריך עיון עוד. ובמקצת ספרים מצאתי מוגה ומיהו דילמא זאת מיעוטא כו'. ועיין בפסחים דף ס"ב ע"ב ודוק:
ד"ה והדר ביה רבה כו' מק"ו דרב אשי לרבה אליבא דר"ש כצ"ל [והוא ריש פרק קמא דמנחות ע"ב] ליכא ק"ו כו' במנחות לר"ש הס"ד:
הגהות
גמרא אלא אמר רב אשי כו' כשר לזרוק דמו לשם פ' פסול כו' כצ"ל: וכן הוא בגש"ק ובס"א:
רש"י ד"ה השוחט כו' של חולין לע"ז אסורה בהנאה כו' כצ"ל:
ד"ה לזרוק דמה כו' אלא בשעת כו' ולא זרק הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ילפינן ע"ז כו' ממחשבת כו' כצ"ל:
ד"ה אין מחשבין כו' ואינה אסורה אלא כו' כצ"ל:
ד"ה הריני שוחט וכו' אדם ומזבח הס"ד:
ד"ה הריני שוחטו כו' אלא אמר הריני כו' כצ"ל (ותיבת א"כ יש למחוק). מהאי קרא לקמן הס"ד:
ד"ה על מנת לזרוק כו' כדתניא לקמן הס"ד:
ד"ה שחט לשם פ' כו' בד' עבודות הס"ד:
ד"ה לא תאמר וכו' משחיטה וקבלה ומה שחיטה וכו' (הד"א) קבלה תוכיח הס"ד:
ד"ה מה להנך וכו' דאין מחשבין הס"ד:
תוס' ד"ה ר"ל אמר מותרת כו' דהר מותר ועובדו בסייף כו' חשיב עובד ע"ז בשחיטה כששוחט ע"מ לזרוק כצ"ל (ותיבת או נ"ל למחוק):
ד"ה מקום שאם כו' לשם אוכלים כשר הס"ד:
ד"ה חטאת נאמר בה כו' ושייך לע"ב ושם נבאר: