ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב.
חדושים
תוס' ד"ה כל הזבחים וכו' סיפא ושינוי קדש כו' דמתני' משמע בין שינוי קדש ובין וכו' ולהכי נמי פריך בפירקין דהנך ד' דברים מנא לן דהא מיירי בהם במתני' כו' לשם ו' דברים הזבח נזבח ה"ה כו' (כצ"ל) ומ"מ שפי' דרש מקרא דהתם כו' (ור"ל דהוקשה להם כיון דהאי קרא בהקטרה כתיב מנלן דבעינן בזביחה גם שאר ה' דברים דקחשיב התם דבשלמא לשם זבח איכא תרי קראי לזה מסקי דמקשינין ה' דברים דשוה ללשם זבח כו' ק"ל):
בא"ד או מקבל ומוליך לזרוק כו' א"נ הא דקאמר זביחה לשם ו' דברים לא כו' (כצ"ל) אלא כלומר הזבח נעשה לשם ו' דברים (ר"ל ובכל עבודה מה ששייך בה) וכל אחד בשעתה (ר"ל בשעת זביחה ו' דברים ובשעת הקטרה ה' דברים). ובפ' המפקיד פירשתי הא דמחשבת כו' אי בדיבור הזבח נעשה שלא לשם או אפילו במחשבה (כצ"ל נ"ל דודאי לא צריכין לומר בפי' לשם כדמסיק לקמן וכר' יוסי וק"ל ועיין בפ' המפקיד על מתני' החושב לשלוח יד כו'):
ד"ה הא לשם פסח סתמא כשר כו' מבואר מזה דאף בפסח וחטאת סתמא כשר ולהדיא מסקינין כך בסוגיא ממתנ'' דלשם ו' דברים שר"י קאי אחטאת שתנאי ב"ד היה בסתמא כי היכי דלא לימא שלא לשמו וא"כ מ"ש שם הרמב"ם דין י' וז"ל ואם שחט ועבר שאר עבודות סתמא ולא חישב כלל בעולה ושלמים הרי הם כשירים ועלו לבעלים עכ"ל. צ"ל דלרבותא כתב עולה ושלמים דסד"א דבהא אפילו ר"י מודה דלכתחילה בעי שיפרש להדי' לשם עולה ושלמים ובאם שחטו בסתמא יעלו ולא ירצו כמו במפור' שלא לשמה דהא ליכא למגזר משום שמא יאמר בפי' שלא לשמה דהא אף במפורש כשרים ולא עלו ור"י לא קאי כ"א אחטאת דאיכא שפיר למגזר קמ"ל הרמב"ם דאף בעולה ושלמים קאמר ר"י דבסתמא כשרים וא"צ לכתחילה לשחוט בפי' לשמה. והרב הכסף משנה הבין דברי הרמב"ם כפשטן דדוקא בעולה ושלמים הכשיר בסתמא ולא בחטאת והניח דברי הרמב"ם ז"ל בצ"ע. וליתא דאפי' בר בי רב דחד יומא לא יטעה בזה ק"ו לחשוד להמאור הגדול הר"מ בזה נ"ל ודוק. ומ"מ פסק הרב כת"ק בלכתחילה ולא כר"י דמשמע ליה דפליג את"ק ועיי"ש בתוי"ט:
ד"ה זבחים בסתם וכו' שלא לשמן כו'. ונראה שחסר כאן קושיא בדבריהם וכצ"ל וא"ת הא אמרינן פ"ק דחולין (דף י"ב ע"ב) קטן יש לו מחשבה וכו' ופי' בקונטרס כגון בשחיטת קדשים דיליף בריש זבחים דבעי לשמה ושחט קטן עולה לשמה מי הוי כונה או לא הא משמע הכא דסתמא נמי כשר ואינו פסול עד שיכוין שלא לשמן וי"ל דסתמא דקטן וכו' וכן הוא בתוס' דחולין שם נ"ל:
ד"ה קיימי וכו' הא סתמא פסול להכי מייתי מתנאי ב"ד כו' שלא יחשב כלל וישחוט סתמא ויפסל (כצ"ל והס"ד) וק"ק לפי זה דלפי זה מאי מייתי לעיל ראי' מלשם פסח ולשם שלמים הא לשם פסח סתמא כשר דלמא מיירי כשמחשב בלבו לשם פסח בעבודה אחרת הא סתמא לגמרי פסול אבל כשאמר לשם שלמים אף שמחשב לשם פסח פסול ויש ליישב ודוק:
ד"ה הכותב טופסי גיטין כו' וי"ל דמשום דאמר ללבלר (ותוספות דגיטין פי' בע"א ע"ש) דקתני ברישא דהך יתר כמו כן דדייקינן מזאת סתמא דייקינן מינה אין ברירה (כצ"ל) ור"ל משום דבכל בבא מהנהו תרי בבי איכא חידוש שלא נשמע מאידך דבההוא בבא דיתר ע"כ
נשמע דאין ברירה מה שלא נשמע מההיא דהכותב טופסי גיטין כו' וכן בבבא דהכות' נשמע דסתמא כשר מה שלא נשמע מההיא דיתר ע"כ וכו' ודלא כיש מי שרוצה לפרש דברי התוס' שכוונתם דלכך לא נקיט בההיא דהכותב יתר ע"כ משום דיתר ע"כ דנקט ברישא קאי ג"כ אבבא דהכותב דנוכל ללמוד מינה אין ברירה וסתמא דכשר וליתא דודאי לא נוכל לשמע ממנה דאין ברירה כיון דכתב אסתם נשים שיזדמנו לו וק"ל:
בא"ד וקשה להר"י כו' דמוקי מלתא דר' חנינא בולד טומאה דרבנן לא שמעינן לה ממילתיה כו' דמיירי בפסולא מיהו י"ל כו'. כוונתם אמאי תני הוסיף במילתי' דרע"ק כיון דמילתי' דטומאה דר"ח לא שמעינן מינה דלר"ח מותר לעשות משלישי שני ואפי' משלישי דרבנן שהוא טהור מדאורייתא עושה שני ולרע"ק אף דמותר לעשות משלישי דאורייתא ראשון דאורייתא עכ"פ שם טומאה דאורייתא ה"ל תחילה ואינו חידוש כ"כ לעשותו ראשון מחידוש דר"ח דמותר לעשות משלישי שהוא טהור דאורייתא שני דאורייתא ואף בשני דרבנן מ"מ לא נוכל ללמוד קלקול דרבנן מקלקול דאורייתא וכמ"ש התוס' בסוגיא דפסחים דף י"ד ע"ב ד"ה התם פסול וכו' והתם תי' בשם הירושלמי דרע"ק נמי מיירי בטבול יום שהוא דרבנן שנטמא בבית הפרס ע"ש. וע"ז תירצו כאן וי"ל אע"ג דקתני הוסיף אי לא הוי תני ליה לא הוי קשיא לי מידי (הס"ד) ותירוצם הוא מגומגם בעיני דאיפכא הוי ליה לכתוב אע"ג דתני ליה לא קשיא ליה מידי כיון דאלו לא תני לא הוי קשי ליה גם אין לדבריהם טעם כלל. דעכ"פ יותר הוי ניחא אי לא הוי תני הוסיף וא"כ למה תניא ליה והנלע"ד להגיה בדבריהם וכצ"ל אי לא הוי תני לא הוי קמ"ל מידי. ור"ל מדנקט הוסיף דייקינן התם שהוא איירי בדין שלא איירי ביה ר"ח מדקתני הוסיף אדר"ח דייקינן שהוא איירי שמג' עושין א' מה שלא שמעינן מר"ח אבל אי לא הוי נקט הוסיף הוי דברי רע"ק ממש דברי ר"ח וכדעת המקשן התם דפריך היינו הך וא"כ אף דאינו רבותא נגד דברי ר"ח מ"מ בתיבת הוסיף קמ"ל חידוש אחר מה שלא נשמע מדברי ר"ח ודוק היטב נ"ל:
הגהות
גמרא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו' (מיימוני פי"ג ופט"ו מהלכות פסולי המוקדשין. ופ"ד מהלכות מעשה קרבנות):
דאמר רבא עולה ששחטה וכו' (שם פט"ו מה' פה"מ):
רש"י ד"ה אלא שלא עלו וכו' וישחטנו לשמן הס"ד:
ד"ה הפסח בזמנו שלא לשמן כל זמן כו' הד"א:
ד"ה הנשחטים לשם כו' לשם חטאת בכל זמן כו' דאינהו פסולים לשם אחרים כו' הד"א:
ד"ה שחטן לשאר כו' אי כשרים ועלו קאמר כו' כצ"ל:
ד"ה בכור כו' ותנופת חזה כו' כצ"ל:
ד"ה אבל בקדושתייהו קיימו דאסור כו' עבר ועשה ס"א ושינה כשר כצ"ל והכל דיבור אחד והס"ד. ואח"כ ד"ה משום דשני כו':
ד"ה. הפסח בזמנו כו' לקמן בפירקין הס"ד. ואח"כ ד"ה החטאת באה כו' עד משוו להו אהדדי הס"ד. ואח"כ ד"ה לשם גבוה כו' ופליג בתרתי אי כשרים כו' כצ"ל:
ד"ה ואסור לשנויי יש מקומות שהתנא אינו חושש לאשמועינין כו' ולא קתני אלא כצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה קרי לה כו':