ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף מז:
לדבר מצוה שאני מצוה הב"ע היא מצוה דרבים שאני, הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה כתב מ"ע להתפלל בכל יום שנא' ועבדתם את ה"א מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנא' ולעבדו כו' ואין מנין התפלות מה"ת ואין משנה התפלה הזאת מה"ת ואין לתפלה זמן קבוע מה"ת, והקשה עליו הרמב"ן מהגמ' לעיל (דף כ"א.) דתפלה היא רק מדרבנן, ונר' ליישב דהרמב"ם הוכיח מכאן זיהוי מה"ת ושפיר דחי העשה להל"ת דלא תחנם, אך דהוקשה לו מה דשינה הגמ' כאן דבגיטין (דף ל"ח:) לא מקשי הגמ' הך קושייא מהב"ע היא, ונר' דבלא"ה קשה דהכא מקשה והאמר ר' יהודה, והתם אמר ר' יהודה משמי' דשמואל, ועוד דמאי פריך הכא מהב"ע הוא, דא"כ האיך מצינו בכ"מ עשה דחי ל"ת שבתורה, ועכצ"ל דהכא עדיין צריך גט שחרור וקיי"ל דבעי' בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה, והרי בכתב גט שחרור עבר על הל"ת והעשה לא מקיים כ"א בעת התפלה ומש"ה פריך מהב"ע היא, וכ"ז לר' יהודה לשיטתי' בגיטין שם דצריך גט שחרור דוקא א"כ לא הוי בעידנא אבל התם דאמר משמי' דשמואל ואיהו סבר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור ושוב לא הוי מהב"ע דהא הוי ככל עשה דדחי ל"ת, אך דזה ליתא דהא אפי' בגט שחרור יוכל להתנות שלא יחול השחרור כ"א בעת התפלה וא"כ הק"ל מה מקשה הכא מהב"ע היא, לזה נראה דהנה בתפלה שנק' עבודה כמ"ש ועבדתם את ה"א, זו תפלה דמי לקרבן דקדשים דהלילה הולך אחר יום שעבר, וכן אחר יום שיבא, ולפ"ז בהתפלל ערבית אין חיוב מה"ת להתפלל ביום שאחריו, וכן בלא התפלל כל היום יוצא י"ח מה שיתפלל ערבית מה"ת, וא"כ הא דשחרר ר"א עבדו מטעם דעשה דחי ל"ת עכצ"ל דר"א סובר דתפלת ערבית רשות וביטל התפלה במקום מצוה, ע"כ למחרתו הוי עשה גמורה מה"ת ע"כ לא פריך בגיטין שם דהוי מהב"ע כיון דעשה דחי ל"ת משא"כ כאן אזיל לאביי דתפלת ערבית חובה א"כ ליכא עשה מה"ת כיון דהתפלל ערבית ע"כ שפיר מקשה מהב"ע היא ומשני מצוה דרבים שאני, ומעתה בהך דלעיל בספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל שפיר ממנ"פ אם התפלל פ"א ביום ערבית או שחרית ונסתפק בתפלת המנחה א"כ יצא מדאורייתא והוי רק ספיקא דרבנן, ואם לא התפלל כלל הרי יוכל אח"ז להתפלל מנחה ויו"ח דאורייתא בהתפלה שיתפלל אח"כ, ואם לא התפלל והוא עומד בתפלה אחרונה דלא יקיים עוד המ"ע דאורייתא יהי' מחויב להתפלל לתשלומין בלא"ה אפי' נימא שכבר התפלל ויקיים המ"ע דאורייתא בתפלת התשלומין, ואפי' כשמסופק שמא התפלל ב' תפלות תפלת החיוב ותפלת התשלומין וא"כ לא יקיים המצוה דאורייתא כלל, י"ל דבזה הוי ס"ס שמא התפלל תפלה חיובית ואת"ל שלא התפלל מ"מ שמא התפלל תפלת התשלומין וע"כ אינו חוזר ומתפלל כנ"ל ודוק היטב:
שם שנים ושבת מצטרפין א"ל ר"נ ושבת גברא הוא אלא שני ת"ח המחדדין זא"ז בהלכה מצטרפין, הוא תמוה שאינו עניין כלל לדבר ראשון כלל, ויש לרמז שב"ת הוא ר"ת שני תלמידים בהלכה, וכן תשעה וארון, הוא אותיות ונראו, אבל נראה לכוין העניין כך דלעיל (דף מ"ה.) אית' דזימון צריך שלשה דוקא מטעם דבעינן כי שם ה' אקרא הבו גודל וכו' שהיחיד אומר לשנים הבו לשון רבים שנים תנו גודל כו' ובזוה"ק (פ' ויצא) ובעינן אנשים דוקא ולא נשים שאין מזמנין על נשים מטעם דזימון הוא מסטרא דדכורא דווקא ולא מסטרא דנוקבא, וזש"א שנים ושבת מצטרפין שבשבת יש לאדם נשמה יתירה אז ושייך הבו גודל כו' לשון רבים ומקשה ע"ז ושבת גברא הוא בתמי' הלא הנשמה יתירה שיש בשבת היא מסטרא דנוקבא ולא מסטרא דדכורא כידוע, וז"ש ושבת גברא היא בתמי' גברא קמדייק וע"ז משני אלא שני ת"ח המחדדין זה לזה בהלכה כו' העניין שגם ת"ח נקרא שבת כדאיתא בזוהר (ר"מ פ' צו) והם מצטרפין אפי' בחול ע"ד (פ' לך) ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגם דשעבידו לאורייתא שמוסיף א' לאחד נפש יתירה בזה ואז שפיר מצטרפין ודוק: