ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף מא.
אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה, ופי' התוס' דאפי' ר' יהודה מודה דאין עדיפות אלא מברך על איזו שירצה תחלה החביב לו ואח"כ יברך על השני כו', הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות ברכות ה"ג היו לפניו מינין הרבה אם כו' אין ברכותיהם שוות כו' אם יש ביניהם א' מז' המינים עליו הוא מברך תחלה כו' ועיין בכ"מ ובב"י סי' רי"א, והד"מ שם כ' שסובר כדעת המרדכי דבאין ברכותיהן שוות ג"כ מין ז' קודם שהוא מפרש דבאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז, והיינו דאז חכמים מודו לר' יהודה דמין ז' קודם, וזו היפך מד' התוס' וכל המפרשי' דלעיל דהסברא נותנת לומר שיחיד מודה לרבים מהס"ת ממה שנאמר שרבים מודים ליחיד וזהו באמת תימא עליהם. ונר' ליישב דהרמב"ם והמרדכי הכריחו דע"כ כ"ה הפשט בגמ' דבאין ברכותיהם שוות אזי מודים חכמים לר' יהודה דמין ז' קודם דבודאי גם אינה סברי דברכת בפה"ע הוא קודם לברכת בפה"א מטעם שהיא מבוררת יותר, וא"כ הוקשה להו האיך קאמר דבאין ברכותיהן שוות כו' דמברך על הצנון תחילה קודם לזית דחביב קודם, אמאי הא צריך להקדים בפה"ע שהוא מבורר יותר כמו שהקשה הרא"ש וכל הפוסקים ואין לומר דלא אתי לאשמעי' אלא שאין א' פוטר חבירו ולא דין קדימה דא"כ לא לימא אלא דאין אחד פוטר חבירו כמ"ש הרא"ש והב"י, אבל אי אמרינן דבאין ברכותיהן שוות מודים חכמים לר' יהודה דמין שבעה קודם, א"כ מברך קודם על הזית באמת ולא קשה קושי' הנ"ל, אך עדיין קשה דא"כ מה לאשמעי' והוי סגי לי' למימר דאין א' פוטר חבירו באין ברכותיהם שוות, ואי משום דאתי לאשמעי' דזית קודם שהוא מין ז', הא בל"ז קודם מטעם דבפה"ע היא מבורר טפי אך נראה דא"ש דהא הא דאין ברכותיהן שוות איירי ע"כ בכולהו גווני בין שברכת פה"ע הוא ממין ז' דהיינו צנון וזית ובין שברכת פה"א הוא ממין ז' דהיינו חטה ותפוח, דכוסס החטה אומר בפה"א כמבואר לעיל (דף ל"ז.) ואתי לאשמעי' בחטה ותפוח שצריך להקדים מין ז' דהיינו החטה אעפ"י שהוא בפה"א, ולא תקשי באמת אמאי הלא בפה"ע קודם מטעם שהוא מבורר אפי' נגד מין ז' כמ"ש המפרשים, די"ל דהא לעיל (דף מ') אית' הא דבירך על פירות האילן בפה"א דיצא הוא רק לר' יהודה דס"ל דמביא וקורא אבל לרבנן לא יצא והרמב"ם לשיטתי' [ולפי נוסחת הכ"מ פ"ח מהל' ברכות הל' יו"ד] פסק באמת כרבנן, וא"כ לרבנן אין בפה"ע קודם, ולא קשה אלא לר' יהודה דסבר דיצא וא"כ בפה"ע מבורר טפי, אך לר' יהודה בלא זה לא קשה דהא הטעם דבפה"ע מבורר טפי היינו משום שאם אמר על פרי העץ בפה"א יצא ואיפכא לא יצא והוי מבורר נגד בפה"א, והנה לעיל (דף ל"ז.) איתא הכוסס את החטה אומר בפה"א ור' יהודה אומר בורא מיני זרעים ע"ש, וא"כ לא שייך כלל ברכה מבוררת דמאי מבורר טפי ברכת בפה"ע מבורא מיני זרעים שמברך על החטה, וא"כ אליבא דכ"ע חטה קודם לתפוח בין לחכמים בין לר' יהודה ושפיר אשמעי' דבאין ברכותיהן שוות בכל גווני בין צנון וזית בין חטה ותפוח לעולם מין ז' קודמת דבצנון וזית מין ז' קודם ומברך תחלה על הזית שהוא מין ז' וגם פה"ע ובחטה ותפוח ג"כ מין ז' קודם שהיא חטה אעפ"י שהוא בפה"ע בין לרבנן בין לר' יהודה כנ"ל ודין קדימה אתי לאשמעינן, אך כל זה י"ל אי באין ברכותיהן שוות חכמים מודים לר' יהודה דמין ז' קודם אז י"ל ככל הנ"ל, אבל אי אמרי' דבאין ברכותיהן שוות אז ר' יהודה מודה לחכמים דחביב קודם א"כ הק"ל דהאיך מודה ר' יהודה לחכמים באין ברכותיהן שוות דע"כ הוא בכל גווני בין שפה"ע הוא ממין שבעה ובין שפה"א הוא ממין שבעה, והיכא שפע"ה הוא ממין שבעה דהיינו צנון וזית א"כ סבר ר' יהודה ומודה לחכמים דצנון קודם אם הוא חביב אמאי הא פה"ע קודמת שהיא ברכה מבוררת טפי כנ"ל דהא על צנון בודאי אליבא דכ"ע ברכת בורא פה"א וא"כ ברכת בפה"ע קודמת דע"כ איירי בכל גווני שיוכל להזדמן אין ברכותיהן שוות, אע"כ דבאין ברכותיהם שוות אז חכמים מודים לר' יהודה, ושפיר מתוקם דבכל גווני שאין ברכותיהן שוות בין צנון וזית ובין חטה ותפוח לעולם מין שבעה קודם בין לחכמים ובין לר' יהודה כנ"ל ומוכרח שפיר דין הרמב"ם והמרדכי ודוק:
ובענין זה מתורץ גם מה שמקשין על הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ברכות ה"י לפי נוסחת הכ"מ שם דבירך על פירות האילן בפה"א לא יצא משום דפסק כחכמים אמאי הא סתם מתני' היא כר' יהודא דיצא, ונ"ל דהנה מקשים על הבה"ג שפסק דבפה"ע קודם לברכת בפה"א משום דמבורר טפי, א"כ האיך אמר בגמ' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה, דהאיך חטה ושעורה קודם לגפן ותאינה כו' דהא בפה"ע קודמת, אבל אי אמרי' דהלכה כחכמים דלא יצא שפיר חטה ושעורה קודמת לפי דברכת בפה"ע אינו מבורר נגד בפה"א דאם אמר על פרי העץ בורא פה"א לא יצא, ולא תיקשי לר' יהודה דכל המוקדם כו' קאי גם לר' יהודה, דלר' יהודה בלא"ה לא קשה דלר' יהודה בכוסס חטה אומר בורא מיני זרעים, א"כ לא הוי בפה"ע נגדו מבוררת כלל כנ"ל וא"כ מוכח דהלכה כחכמים ומתורץ פסק הרמב"ם הנ"ל ודוק היטב: שם כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנא' ארץ כו', הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ברכות הי"ג כ' ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה וכל הקודם בפסוק קודם בברכה, ופי' הב"י סי' רי"א דהא דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו באם אין האחרון חביב עליו, ועיי' בט"ז שם סק"ג, מקשין דא"כ מאי מקשה לקמן על ר' המנונא דבריך אתמרי ברישא ולית לי' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה דלמא היו תמרים חביבין עליו, ונ"ל דידוע דהאיך דיכול לאכול שני דברים בברכה אחת ויכול ג"כ לאוכלם בשני ברכות אזי טוב יותר לאכלם בשני ברכות כדאיתא בירושלמי בפרקין בר סיסייא הוון אילין דנשיא משלחין לי' ניקלווסין (פירות) והוה שבק לון בתר מזוני' ומברך עליהם תחלה וסוף ר"ה אכל תמרי ופיתא א"ל ר' חייא בר אשי פליג את על רבך שבקינהו בתר מזונך ואת מברך עליהן תחלה וסוף א"ל אינון עיקר נגיסתי, פי' עיקר הסעודה וברא"ש לקמן ע"ב, והנה הרשב"א בחידושיו לעיל (דף מ'.) כ' (והביאו הב"י סי' ר"ו) דדבר שאינו חשוב אינו יכול לפטור את החשוב אלא במתכווין עליו אבל שלא במתכווין עליו בפירוש איני פוטר ולהכי פסק דהיכא דבירך על מין שאינו משבעת המינים כגון אתרוג אינו יכול לפטור את הזית שהוא מז' מינים אלא במתכוין עליו אבל שלא במתכוין עליו בפירוש אינו פוטר, ולהכי פסק דהיכא דבירך על יין שאינו משבעת המינים אינו יכול לפטור את שהוא משבעת המינים רק במתכוין ע"ש והנה י"ל דה"ה בז' מינים גופייהו היכא שבירך על האחרון תחילה אזי אינו פוטר את המוקדם רק במתכוין עליו מפני שהוא חשוב יותר, ולפ"ז י"ל דרב הונא הכריח דר' המנונא ע"כ לית לי' הא דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה, די"ל דר' הונא ראה מר' המנונא שבירך רק אתמרי וארימונים כלל לא, א"כ מוכח דלית ליה הכלל דאיכא חשיבות במה שמוקדם בפסוק, דאל"כ קשה אעפ"י שהי' תמרי חביב לו אפ"ה מאחר דאיכא חשיבות ברימונים מצד שהם קודמים בפסוק הי' לו לברך על התמרי ושלא להתכוין לפטור את הרימונים בפירוש, וא"כ הי' יכול לברך גם על הרימונים דדבר שאינו חשוב אינו פוטר החשוב רק במתכוין עליו בפירוש אע"כ דלא הוי חשוב אצלו כלל ושפיר הכריח דלית לי' הא דכל המוקדם בפסוק כו' ומתורץ קושי' הנ"ל ודוק:
תוס' ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות, ומה שכתב בהלכות גדולות דבפה"ע תקדים לבפה"א דמבוררת טפי כו' להאי לישנא דאמרי' דלא פליגי בשאין ברכותיהן שוות לא מתוקם פסק דהלכות גדולות כו', ונר' ליישב פסק הבה"ג גם להאי לישנא דהנה י"ל דהא דאמר הכא בשאין ברכותיהן שוות מיירי כשזה שהוא מין שבעה הוא ברכת בפה"א וזה שאינו מין שבעה הוא ברכת פה"ע והיינו בחטה ותפוח דבכוסס החטה אמרי' לעיל (דף ל"ז.) דאומר בפה"א ועל התפוח אומר בפה"ע וקמ"ל דמקדים התפוח אם הוא חביב לו אעפ"י שאין מין ז' דר' יהודה מודה לחכמים דחביב עדיף היכא דאין ברכותיהן שוות, אך דקשה ל"ל מטעם חביב שמקדים התפוח תיפוק לי' דבלא"ה צריך להקדים התפוח מחמת ברכת פה"ע שהיא ברכה מבוררת ופשיטא דר' יהודה מודה ומאי קמ"ל, אך לק"מ דהא הטעם דברכת פה"ע הוא מבורר טפי מברכת פה"א משום דבפה"ע אינו רק על פרי העץ ובורא פה"א הוא גם על פרי העץ דאם אמר על פרי העץ בורא פה"א יצא והוי ברכה כוללת נגד ברכת פה"ע, והנה לעיל (דף ל"ז.) סובר ר' יהודה הכוסס את החטה אומר בורא מיני זרעים, וא"כ לר"י גם בכוסס החטה איכא ברכה מבוררת כמו ברכת פה"ע וא"צ להקדים פה"ע מחמת ברכה מבוררת מאחר דזו ג"כ מבוררת וקמ"ל דמודה ר"י דמקדים התפוח מטעם חביב ולק"מ על פסק הבה"ג ודוק: