אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף לד.

דף לג:

ואומר זה חי וזה מת, עיי' בחי' עה"ת (ר"פ עקב) שם אם שגורה תפלתי בפי, עיי' בחי' עה"ת (פ' וישב) :

שם מקום שבעלי תשובה עומדין, להשקפה ראשונה הוא תמוה שמי שטעה בדרך ושב שיקדים וילך לפני מי שלא טעה כלל, ונר' לפרש כי ידוע שיש ב' מיני תשובה, א', שעשה עבירות גדולות ומעשים רעים ועשה תשובה לעזוב החטא ולהתחרט על מה שעשה עד הנה והרשיע נגד הקב"ה, ב', מה שמבואר ברמב"ם וכל מוני המצות מצות תשובה בכלל המ"ע, ולזה אפי' צדיק גמור שעשה מעש"ט כל ימיו מחוייב לקיים מצות תשובה בהיות שעשה חסרון באיזהו דבר קל, וע"ז יקיים מצות תשובה לזכור אביו שבשמים להיותו משתוקק לשוב למקור החיים הנצחיים, וזהו טוב מצדיק גמור שלא עשה שום חסרון, שחסר לו מ"ע של תשובה שעדיין לא קיימה אבל הבע"ת הלז כבר קיים מ"ע זו, ועמ"ש בחי' עה"ת פ' בראשית ובפ' וישב מזה:

שם צדיקים גמורים אינם עומדים, יש להבין הטעם (ועמ"ש פ' עקב) ועוד דהא לא משכחת לה צדיקים גמורים דהא כתיב בקהלת כי אדם אין צדיק בארץ וגו' א"כ כולם בעלי תשובה הם. אך קשה ג"כ על הפסוק שאמר כי אדם אין צדיק בארץ וגו' דהא מצינו ביומא (דף כ"ב) בן שנה שאול במלכו שלא טעם טעם חטא, וכן אמרו (רבה חיי) בשרה שהיתה כבת ק' וכבת ז' בלא חטא, וכן כמה צדיקים וישי שמתו רק בעטיו של נחש אלמא דיש צדיקים שלא חטאו, ועכצ"ל שאף שחטאו קצת נקראי' צדיקים גמורים, וצריך לחקור ג"כ טעם הדבר, גם יל"ד אומרו אשר יעשה טוב מיותר, רק כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, ונר' לפרש דצדיקים גמורים אין חוטאין רק מה שנחשב אצל שאר ב"א היתר גמור כמו שיחה בטילה או שהפסיק משנתו או שהלך ד"א בלא הרהור תורה או שלא יברך ברכה א' בדו"ר וז"ש כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב פי' בהטוב שעשה שלא יחטא כלל שלא יהי' בו חסרון כלל, ואצל הצדיק נחשב זה לעבירות גדולות כדאיתא ביומא (דף פ"ו.) ה"ד חילול השם ואמרו ביבמות (דף קכ"א) וסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, משא"כ אצל הרשעים אינם יכולין לחשוב זה לעבירה מה שלא עמד בחצות לילה לעסוק בתורה דאדרבה שהי' מכעיס ביותר כמ"ש (תהלים נ') ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כדאיתא בסנהדרין (דף ע"א) שינה לרשעים נאה להם כו' ולזה אינו מדקדק עמהם כ"כ, וא"כ אפי' צדיקים גמורים צריכין תמיד לעשות תשובה כמו הרשעים, אלא שהרשעי' בתשובתן יכולי' לעזוב הרע לגמרי לעשות טוב מעתה, אבל הצדיקים שמחוייבין לתקן מעשיהם הטובים שיהי' בכל עת דבוק בה', וזה א"א כי יותר ויותר שמתקשטים לה' יותר מדקדק עמהם הקב"ה, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועליהם אמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב לכך צריכים להיות נכנעים לפני ה', ולכך אמרו ביומא (דף פ"ז) העושה תשובה מאהבה זדונות נעשה לו כזכיות והטעם משום דבכל זמן שעוסק בתורה או בתפלה או במצות נותן אל לבו אתמול עשיתי בהבל וריק ועתה אני עומד לפני המלך ומספר שבחו ונמצא כל זמן ועת נולד לו שמחה ותענוג מהתורה, ועושה המצוה בשמחה ובהתלהבות ויגרמו העבירות לבא להארות המצות לכך זדונות נעשה לו כזכיות שכל מה שהזדמן גדול יותר נותן התעוררות לו, אבל התשובה מיראה שאין לו שמחה מזה הפרישות אין מגיע לו התעוררות, לכך אין להעבירה עליי' בתשובתו, אבל צדיקים גמורים שעוסקים תמיד בעבודת ה' ורואה כל יום יותר שלא עשה כלום מעבודת ה' ויש לו הכנעה יותר וקשה עליו לעשות בשמחה כ"כ כמו הבע"ת שיש לו שמחה אף אם משיג שלא עשה כלל בעבדות ה' מ"מ הוא טוב יותר מזה שעשה עד עתה ע"כ במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים עומדים:

ועפי"ז יש לפרש לעיל (דף ה'.) אם רואה אדם ייסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, דלכאו' יש להבין דבעירובין (דף י"ג:) אמרי לה יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, א"כ הול"ל נמי הכא משמש ולא מצא, אך מבואר לפמ"ש הר"י ז"ל שזהו כוונת הברכה של מלביש ערומים ונותן ליעף כח, שמי שעשה איזו חטא ח"ו נפשט ממנו הלבוש של הנשמה, ואם עשה עבירה קלה הלבוש נעשה חלש, וה' בחסדו כל יום נותן לבוש חדש למי שהנשמה ערומה ח"ו, וזהו ברכת מלביש ערומים, ולמי שלבושו חלש, ה' בחסדו מחזק בכל יום וזהו ברכת הנותן ליעף כח ע"ש, וזהו ההפרש בין יפשפש וימשמש, שיפשפש היינו אם הוא חולה באיזו חטא ח"ו, וימשמש במעשיו, הם הטובים אם הם כראוי, לזה ל"ש לומר משמש ולא מצא במעשיו הטובים שום דופי, דא"כ ל"ש לומר יתלה בביטול תורה אלא דזה א"א שלא ימצא כלל אם לא כשהם ע"ד ייסורין של אהבה כנ"ל: או יאמר דמבואר ביומא (דף פ"ו:) ה"ד בע"ת באותו מקום ובאותה אשה באותו זמן, וז"ש (הושע ב') והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי יאמר בני אל חי, ירצה במקום שחטא יראה באותו מקום לעשות תשובה כנכון, וז"ש ביבמות (דף ק"ג.) כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים שנא' השמר לך כו', היינו שהתשובה של הרשעים שעושין באותו מקום, רעה היא אצל צדיקים, שהצדיקי' אסורי' לעמוד שם מחמת איסור ייחוד, וז"ש מקום שבע"ת עומדין, היינו באותו מקום צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם משום ייחוד לפי שאסור להביא א"ע לידי נסיון כנ"ל:

או יאמר עפ"י מארז"ל בפ"ק דע"א לא הי' דוד ראוי כו' אלא להורת תשובה וכן ישראל כו' הענין הוא דודאי תורה מגינה מן החטא וגם הקב"ה שומרינו ואפי' בהמתן של צדיקים כו' אלא שדהע"ה לכך לא הי' נשמר לפי שצריך כל אדם לקיים כל התרי"ג מצות ובתוכם מצות תשובה ואם לא שיחטא האיך יקיים תשובה לפיכך לא נשמר כ"א כדי שיוכל לקיים תשובה וכן ישראל באותו מעשה ומצאנו תקנה לקיום מצות תשובה אף בלא חטא היינו אם אחרים עשו תשובה על ידו שהוכיחם ונחשב לו התשובה, וז"ש (פ' קדושים) הוכח תוכיח וגו' ועי"כ לא תשא חטא שתנצל מחטא דאי לא"ה לא תוכל לקיים מצות התשובה, וז"ש (קהלת ז') אין אדם צדיק וגו' ולא יחטא, שאם יחטא לא יהי' צדיק גמור כיון שלא קיים כל התרי"ג מצות שחסר מהם מצות תשובה וז"ש (אבות פ"ה) כל המזכה רבים ע"י תוכחה שעשו תשובה על ידו ונחשבת לו עי"ז אין חטא בא על ידו כדי לקיים תשובה כיון דבלא"ה קיים כבר ע"י אחרים, וזהו מקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, היינו צדיק גמור שלא חטא כל ימיו לא קיים מצות תשובה ואיך תחזור הנשמה תחת כסה"כ לעמוד שם שמשם חוצבה, וזהו תורת ה' תמימה שמקיים כל התורה אז משיבת נפש ותחזור לשרשה:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה