אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף כח.

דף כז:

סלקוהו לשומר הפתח כו' כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבהמ"ד כו'. הענין להבין דמניין ידע השומר הפתח אם תוכו כברו, אך כתי' רצון יריאיו יעשה והמנהיג הדור כפי מה שרוצה להתנהג העולם כן מסייעין מן השמים להנהיג העולם ע"י מלאך, והנה בעת שהי' ר"ג נשיא והי' רצונו שלא לקבל תלמיד שאין תוכו כברו אזי העמידו בשמים למעלה מלאך שישמור הפתח, ומי שלא הי' תוכו כברו הסיבו לו מניעות שלא יוכל לבא לשם וכשהעבירוהו מנשיאותו סלקוהו משמים להמלאך השומר הפתח, ואז הבין שמן השמים הסכימו לקבל הכל וקא חלשה דעתי' דר"ג כו' אחזו לי' בחלמא [ע' בתולדות אדם בסופו בשם המהרש"ל] כנ"ל:

שם דלמא מעברין לך א"ל מעלין בקודש ולא מורידין דלמא עניש לך אמר לה אמרי אינשי לשתמיש יומא חדא בכסא דמוקרא כו' אל יכנס לבהמ"ד דאמר מר כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס, וראב"ע אמר הני מילי היכי דקים לך שאינו הגון לטעמי' דאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי בבהמ"ד [כך הגירסא בעין יעקב] הדקדוקים רבו, בכל העובדא, א', הואיל שר"ג הי' נשיא למה לא שאל אותו התלמיד תיכף מר"ג כיון שכולם מוכרחים לעשות כפי הוראת הנשיא, וא"ל דשלא במכוון עשה בזה ששאל מר' יהושע קשה מהיכי הוי סלקא אדעתי' ליזיל לר"ג דלמא ר' יהושע גמר הדין מר"ג שתפלת ערבית רשות, ב', היכי תלו הא דציערי' אשתקד בר"ה בהאי צערא, די לצערא בשעתא, ואם באו לומר שפעל פעמים שלש עם גבר, הל"ל הא פעם שלישית ציערי' עד היכי לצערי' וליזיל, ומאי נפ"מ אם ציערי' בר"ה או בענין אחר, ג', הא דאמרו נוקמי' לר' יהושע בעל דבר הוא, דבלא זה הוכרחו להעמיד ראב"ע לפי שהי' עשיר ור' יהושע הי' עני כדמסיק לקמן שפחמי הי', ד', האיך אמר מעלין בקודש ולא מורידין דהא העבירו את ר"ג, ועיין בתשו' מהרשד"ם (חיו"ד סי' קל"ב) ובאמת רש"י מוחק זה התירוץ. וקשה למחוק גי' הספרים ועמהרש"א, ה', למה הביא כאן הברייתא תנא אותו היום סלקוהו שומר הפתח ואתוספי כמה ספסלי ושארי הדקדוקים יבוארו מעצמן, וליישב זה נקדים (פ' ויצא) ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי, ולכאורה קשה להולמו, ונר' דאיתא בעירובין (דף ס"ה.) א"ר יהודה לא איברי לילא אלא לשינתא אמר ר"ל לא איברי סיהרא אלא לגירסא אמרי לי' רבנן לר' זירא מחדדן שמעתתך אמר להו דיממא נינהו, ונ"ל סברתם דר"י אמר לא איברי לילה אלא לשינתא, שמוטב שיישן ויערב לו שינתו בלילה וילמוד ביום, משילמוד בלילה דבר שאינו מכוון שאין דעתו צלולה אז וכמ"ש (משלי י"ח) לא יחפוץ כסיל בתבונה. כי אם בהתגלות לבו, שהוא למדן, דהלומד בלילה אין שמועותיו מכוונים, ור"ל סובר עכ"פ יקיים והגית בו ומתוך שלא יפסיק לימודו בלילה ילמוד ביום, אך קשה לר' יהודה הא מבואר בסוכה (דף כ"ו:) גבי דוד שלא ישן בלילה אלא שתין נשמי ועסק בתורה, אך י"ל דבסנהדרין (דף צ"ג:) איתא ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו. שהלכה כמותו בכל מקום, שהשכינה שרתה עליו לכך למד אפי' בלילה, הרי דבכ"מ שהשכינה שורה במקום הלימוד חייב ללמוד אף בלילה אפי' לר' יהודה, דזיל בתר טעמא הלא מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא כמבואר בעירובין (דף נ"ג.) משא"כ במקום שאין השכינה שורה דאז השינה יפה לו בלילה, ואיתא בכתובות (דף ק"י.) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, מי אמר לדוד לעבוד ע"ז אלא לומר לך כל היוצא מא"י לח"ל כאלו עובד ע"ז וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה לפי שאין השכינה שורה בח"ל, והנה בחולין (דף צ"א:) איתא כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום, כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתי' למיהדר קפצה לי' ארעא מיד ויפגע במקום כדצלי בעי למיהדר אמר הקב"ה כו' ושקעה לו חמה פתאום וסבר שהוא כבר בח"ל, ולכך אמרו במדרש שם שאותן י"ד שנים שהי' בבית שם ועבר לא הי' ישן ולמד גם בלילה לפי ששם היתה השכינה כמ"ש (פ' תולדות) ותלך לדרוש את ה', כדאיתא ברש"י, והשתא מיושב מה שקשה לפי המדרש ורש"י למה שינה יעקב ממה שהי' רגיל בבית שם ועבר ששכב ולא למד בלילה, וא"ל שבבית עבר אסיק שמעתתיה אליבא דהלכתא אף שלמד בלילה לפי שהשכינה היתה שם הלא גם במקום הזה הי' השכינה, ולזה מתרץ ואנכי לא ידעתי ובאמת אלו ידעתי לא ישנתי, והנה התוס' כתבו בשבת (דף ט':) בד"ה למ"ד תפלת ערבית רשות, דמ"מ אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך מצוה אעפ"י שאינה עוברת אם יתפלל אפ"ה יעשה המצוה ולא יתפלל אבל בחנם אין לבטלה תדע שהרי יעקב תיקנה עכ"ל וע' שואל ומשיב מהדו"ג ח"ב סי' ג'] ולכאורה ז"ש תדע שהרי יעקב תיקנה הוא כשפת יתר, יתקנה מי שיהי' כיון שהי' בסדר התפלת ערב ובוקר וצהרים למה יבטלה בחנם, אך דלעדיין שיכול להיות שיעקב לא הי' מתקן תפלת ערבית אלו הי' יודע שהשכינה שורה במקום זה אלא הי' לומד כל הלילה דעכצ"ל שיעקב התפלל תפלת ערבית בלילה, שהרי התפלל מנחה בעוד היום גדול דהא לאחר התפלה עדיין יהיב דעתי' למהדר ושקעה החמה שתי שעות קודם עת ביאתה וא"כ ע"כ שהתפלל ערבית בלילה [עיי' בתוס' לעיל (דף כ"ו:) ד"ה יעקב, וצ"ע] ולזה הוכיחו התוס' דמשום דתפלת ערבית רשות לכך יכול לבטלה לשום צורך איזו מצוה אפי' אינה עוברת שהרי יעקב תקנה מתחלה שלא לבטלה בחנם שלא הי' לפניו שום מצוה שבתורה לא עסק שלא ידע שיש ה' במקום הזה אבל אי ידע הי' מבטלה מפני ת"ת, ובמשנה דר"ה (דף כ"ה.) תני מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב א"ר יוחנן בן נורי עדי שקר הם כשבאו ליבנה קיבלן ר"ג ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקיבלן ר"ג, א"ר דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביה"כ שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר' עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו עמד ר"ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי, ובגמ' תני' אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמי' שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה א"ר יוחנן מ"ט דבי רבי דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו שמש הוא דידע מבואו הא ירח לא ידע מבואו, והנה ר"ג ע"כ סבר דלא איברי סיהרא אלא לגירסא דאי רק למועדים הלא אינו מכוון מהלך הירח עד שמסרה התורה קידוש החודש לב"ד כנאמר אתם אפילו שוגגין אפילו מזידין, אבל ר' יהושע סבר לא איברי לילה אלא לשינתא וירח עשה למועדים דוקא לחשבון המולדות במכוון אף שלא ראו העדות אנחנו יודעים ובקיאים בעבורא דשתא, ובאמת הודה ר"ג לר' יהושע כפי מאמרו שלמדתני תורה ברבים והא דציערי' וציוה עליו שיבא אליו ביוהכ"פ שחל להיות בחשבונו לפי שנמסרה קידוש החודש לנשיא, והשתא א"ש שזה התלמיד הי' מתכווין לש"ש לפי שידע שר"ג הודה לדברי ר"י ובתפלת ערבית הורה שהוא חובה והוא בעיני הבריות שני סברות הפוכות לכך בא בשאלה זאת לר' יהושע מתחלה לידע אם הוא ככחו אז כן כחו עתה בסברתו, והשיבו שתפלת ערבית רשות שכן מתחלה יעקב תיקנה שלא לבטלה בחנם אבל לצורך מצוה מבטלה, דאלו ידע יעקב שהשכינה שם הי' לומד תורה כל הלילה אבל לפי שלא ידע תיקן תפלת ערבית וישן מיד דלא איברי לילה אלא לשינתא וכשבא לפני ר"ג השיבו שתפלת ערבית חובה ולכך רננו כל העם לומר להמתורגמן שיעמוד ואמרו אשתקד בר"ה ציערי' בחנם ואח"כ הודה לו לר' יהושע והא דלא עברוה אעפ"י שבחנם ציערי' לפי שקידוש החודש מסורה לנשיא כנאמר אתם אבל השתא ה"נ ציערי' עד כמה ליצעורי' וליזיל הלא לפי הסברא שהודה לו אשתקד משמע דת"ע רשות, ואפי' נימא דהא דאמר לר' יהושע למדתני תורה ברבים הי' רק לפייסו ועדיין לא חזר מדבריו וסבר דלא איברי סיהרא אלא לגירסא ואפ"ה תיקן יעקב תפילת ערבית וביטל ת"ת ולכך סובר ת"ע חובה וסותרות סברותיו שהרי לפ"ז הי' לו להניח לבא לבהמ"ד כל מי שיבא וילמוד אף שלא לשמה דהרי אין לך שלא לשמה גדול מלימוד הלילה שהוא רק לגלות לבו ולא מחוורין שמעתתי' רק מה שלומד ביום, אעכצ"ל שמצוה ללמוד בלילה אף שאין מחוורין שמעתתי' שמתוך שירגיל עצמו ללמוד יבא ללמוד לשמה מטעם זה הי' לו להניח לכל תלמוד לבהמ"ד אף שאינו תוכו כברו, והנה בעירובין (דף נ"ג) מצינו בר"מ שעל כל דבר הי' אומר מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור ולא העלו הלכה בשמו לפי שלא עמדו על סוף דעתו, לכך העבירו ר"ג מגדולתו ג"כ שלא ירדו לסוף דעתו, ולהכי לק"מ על ראב"ע שהשיב לאשתו מעלין בקודש ולא מורידין, מהא דהורידו את ר"ג, שהוכרחו להעבירו לפי שלא היו יכולין לעמוד על סוף דעתו, שסברותיו סותרות, ואיתא בקידושין (דף מ"ט.) המקדש את האשה ע"מ שהוא הדיוט והוא אדם גדול אינה מקודשת דמסאנא דרב מכרעאי לא בעינא, לכך אמר איזיל ואימלך באינשי ביתי ומייתי נמי תנא סלקוהו לשומר הפתח והוסיפו ת' ספסלי שר"א סובר דאף דלא איברי ליליא אלא לשינתא מ"מ מותר ללמוד בלילה שמתוך שירגיל עצמו בלימוד ילמוד אף ביום ומתוך שלא לשמה בא לשמה ולכך הצטער ר"ג א"ע שמנע תורה מרבים וזה הי' סיבת העברתו הגם שהראוהו בחלמא כדים מלאי קטמה הי' רק להניח דעתו:

אתוספו ד' מאה ספסלי וח"א ז' מאה ספסלי, י"ל דלא פליגי במנין התלמידים דאיתא בסנהדרין (דף ז'.) כי רחימתין הוי עזיזא אפותי' דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פורי' בר שיתין גרמידא לא סגי ומוכח לה מקרא, ובתחלה לא היו אוהבין זא"ז הוצרכו לז' מאה ספסלי, ואחר שעסקו בתורה נתקיים בהם את והב בסופה הי' די להם ד' מאה ספסלי, ובמניין הי' אסור למנותם, איתא לקמן (דף ס"ב:) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה א"ר אלעזר א"ל הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפי' תשב"ר יודעים אותו דכתיב כי תשא את ראש ב"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו מיד ויעמוד כו', יש להבין איך תלה הדבר לפי שקרא להקב"ה מסית בא לכלל טעות זה שמנה את ישראל בלא שקלים, ונר' בהקדם דאיתא שני טעמים על קבלת חצאי שקלים מישראל, טעם א' לפי שמכרו את יוסף בעד עשרי' כסף והגיע לכל א' חצי שקל לכך ציוה הקב"ה שיתן כל א' חצי שקל, וטעם אחר שאסור למנות את ישראל לראש גלגלותם, ותלי' בזה אי אמרינן שלא הי' להם תירוץ על מכירת יוסף ולכך מוכרחים ליתן חצי שקל נוכל לומר שמותר למנות ישראל לגלגלותם ולא ליקח מהם כלום, אבל אי אמרינן שהי' להם תירוץ על מכירת יוסף ומוכרח להיות הטעם שאסור למנות ישראל אבל אין הכרח ליקח דוקא חצי שקל רק כל דבר, ובלבד שלא למנותם לגלגלותם, ובמג"ע אופן רנ"ב איתא שהי' תירוץ להשבטים שמכרו את יוסף לפי שראו שעתיד לצאת ממנו ירבעם, והקשה הלב ארי' והרי אין דנין על שם סופו רק לבן סורר ומורה לפי שמלוה ישינה ישנו עליו, ותירץ שגם ליוסף הי' עליו מלוה ישינה שבא מאיסור שתי אחיות ע"ש, ובזה יבואר המדרש ברוך אתה בבאך ברוך אתה בצאתך, הה"ד עת ללדת ועת למות, וצריך להבין מה עניין זה לזה, אך דבב"מ (דף ק"ז.) אמר שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם מה ביאתך לעולם בלא חטא כו' וקשה דהכל בידי שמים חוץ מי"ש, ועוד דמה תלה בביאתו לעולם, וע"כ שאם יבא לעולם בלא חטא אז באפשר שיציאתך מן העולם בלא חטא, וקשה איזו חטא שייך להיות באדם בעת ביאתו לעולם אך דאיתא בזהר (פ' אחרי) מאן דמשמש עם אתתי' ביומי דחול עובר על ערות כלתך לא תגלה ובחי' עה"ת (פ' תשא) הבאתי מהכתוב, ודוד כשביקש מהקב"ה שימחול על עון דבת שבע אמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, שישי אביו נזקק לאשתו בימי החול לפי שדוד נולד בשבת ואיתא שחסידי' הראשונים לא היו נזקקין לאשתו ביום אב"ג כי היכי דלא לחללי שבת בעת לידת הולד דאשה יולדת לא פחות מרע"א או רע"ב או רע"ג ימים והנולד בשבת ימות בשבת, וז"ש ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך וקשה דהי' צ"ל להיפוך דמתחלה יוצא ואח"כ בא כקו' הרא"ם והרש"א וע"כ דאתי לדרוש כשם שביאתך לעולם בלא חטא כך יציאתך מן העולם בלא חטא, וקשה מה חטא שייך בעת לידתו, ולכך מתרץ המדרש הה"ד עת ללדת ועת למות וזה לא שייך אלא מאן דאתיליד בשבת ימות בשבת אבל אי אתילד בשאר יומי לא הוכרח למות באותו יום וזהו דוקא אם אביו שימש ביום אב"ג ובחטא יחמתו אמו ואז א"א שלא יחטא כמאמר דהע"ה אבל אם ביאתו לעולם בלא חטא יכול להיות שגם ברוך יהי' ביציאתו מן העולם בלא חטא, וע"כ מצד זה שבא מאיסור שתי אחיות הי' עליו מלוה ישינה, ואיתא במדרש שמעשה דינה הי' לפי שחטא בשתי אחיות טעם אחר לפי שהיתה יצאנית דכתי' ותצא דינה בת לאה לפי שכל כבודה בת מלך פנימה, נמצא דאי אמרי' הך שכל כבודה בת מלך פנימה ולכך נענש יעקב בדינה לא הי' על יוסף מלוה ישינה ושלא כדין מכרו אותו שדנו אותו ע"ש סופו, ועי' בחי' עה"ת (פ' וישב) על ויבא יוסף את דבתם רעה כו' שזה הי' לפי שיטת אחיו שדנוהו כדין ישראל, וביבמות (דף ע"ו:) אי' וכראות שאול את דוד וגו' בן מי זה הנער אמר דואג שאל עליו אם ראוי לבא בקהל דקאתי מרות המואביה אמר לי' אבנר תנינא עמוני ולא עמונית דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא אשה ומקשה הי' להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים כו' תרגמו כל כבודה בת מלך פנימה, ונר' הטעם ששאול המלך כשמנה ישראל בפ"א מנה אותם בבזק ופעם שנית בטלאים ובשום פעם לא לקח חצי שקל, כדאי' ביומא (דף כ"ב:) לפי ששאול סבר שדוד אסור לבא בקהל (וע"כ לא רצה ליתן לו את מיכל) שלא הי' סובר הך דכל כבודה בת מלך פנימה ודינה נענשה לפי שיעקב חטא בשתי אחיות א"כ הי' על יוסף מלוה ישינה וכדין מכרו אותו שדנו אותו ע"ש סופו וע"כ השקלים הם בשביל שאסור למנות ישראל לגלגלותם ולכך לא דקדק ליקח חצאי שקלים שאף בבזק מותר למנות, ודוד הי' סובר שיעקב לא חטא בשתי אחיות ודינה נענשה לפי שהיתה יצאנית והשתא א"ש אמר לו הקב"ה מסית קראתני שאתה סובר ששאול רודף אחריך לפי שסובר שאתה אסור לבא בקהל כנ"ל, ולפי סברתך שאתה סובר שדינה נענשה לפי שהיתה יצאנית שכל כבודה בת מלך פנימה ויעקב לא חטא בשתי אחיות ולא הי' מלוה ישינה ליוסף לכך תטעה בדבר שאפי' תינוקת של בית רבן יודעים שתמנה את ישראל ולא תקח מהם שום דבר כנ"ל:

ובזה יש לפרש בפסוק (תהלים קכ"ב) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו, יש לדקדק האיך תלה השמחה לדוד לפי שאמרו בית ה' נלך ועוד דמשמע שלו לבדו בהחלט הי' השמחה הלא גם להאומרים בית ה' נלך, שהיו מצפים ומחכים לבניין בית ה' בלתי ספק שגם הם שמחו ולמה ייחד השמחה לעצמו לבד ועוד הלשון באמרו עמדות היו רגלינו בשעריך כו', ונראה דאיתא במכות (דף י'.) אריב"ל אמר דוד שמעתי ב"א שהם אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית המקדש ונעלה לרגל ואימתי בית ה' נלך והוא אומר אעפ"י שהם מתכוונים להכעיסני תבא עלי שאני שמח הה"ד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, ועיין בירושלמי פ' הי' קורא ג"כ, ולו לבדו הי' השמחה דאיתא בשבת (דף ל'.) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון אמר לו מחיל לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את בהמ"ק ביקש להכניס ארון לבית קה"ק אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה פתח ואמר שאו שערים ראשיכם כו' ולא נענה כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון עיי"ש, וז"ש שמחתי אני לבדי באומרים לי בית ה' נלך שהם מתכוונים לקנטרני ובזה נצמח לי השמחה לפי שעומדות היו רגלינו בשעריך ולא היו יכולים לכנוס לפי שדבקו השערים זב"ז עד שאמר זכור לחסדי דוד עבדך שראו שנמחל לו אותו עון אך הא תינח אם שלמה הע"ה יבנה שער המקדש לא רחב יותר מרחבו של ארון אבל מהכ"ת שחכם כשלמה הע"ה יבנה בניין השער קצר מרחבו של ארון, אך דבמכילתא (פ' בשלח) מכון לשבתך פעלת ה' שירושלים ובהמ"ק של מטה מכוון כנגד ירושלים ובהמ"ק של מעלה ולדוד הי' הכל בכתב, וכדי שלא תקשה כנ"ל אמר ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו, ודרש בתענית (דף ה'.) דירושלים של מטה מכוונת נגד ירושלים של מעלה, ואמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, דהנה בדה"א (א' ל"ד) כ' בני יצחק עשיו וישראל ופירש"י מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב, ולתרץ כוונתו האיך תלוי כבודו של דוד בשם ישראל, נר' דאיתא בילקוט (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו, א"ל דוד לישראל עד נוחי אתם חוטאים ומרגזים ואומרים פסול הי' בו מרות המואבי' בא אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם מכלל איסור שתי אחיות אתם באים דעו עיקרכם ודמו סלה, וביאור הענין דיעקב אבינו נענש בדינה בתו לפי שחטא בב' אחיות וכמ"ש בילקוט שכשאמר וענתה בי צדקתי אמר לו הקב"ה למחר תצא דינה בתך ותתפש לשכם בן חמור, אך להטעם שכל כבודה בת מלך פנימה לא חטא יעקב באיסור שתי אחיות, וכמ"ש המפרשים שהאיסור ב' אחיות משום שאסור להשתמש בשרביטו של מלך, אך יעקב נק' אל שהקב"ה קרא לו אל והי' מותר לישא ב' אחיות, ותלי' בזה אם יעקב קרא למזבח אל יכול להיות שיעקב חטא בב' אחיות ונענש בדינה, ואם הקב"ה קרא ליעקב אל והי' מותר לישא ב' אחיות מוכרחים לומר שדינה נענשה לפי שלא קיימה כל כבודה בת מלך פנימה, ולפי זה אין דוד בא מפסול רות המואבי' כמבואר ביבמות (דף ע"ו:) שהבאתי לעיל, וא"כ אם אתם אומרים עלי שאני בא מפסול רות המואבי' ע"כ מוכרחי' אתם לומר שאינכם סוברים הסברא דכל כבודה בת מלך פנימה ונמצא שיעקב חטא בשתי אחיות כנ"ל לכך אמר אמרו בלבבכם ועל משכבכם דהיינו על משכבו של יעקב, אבל אי אמרי' שיעקב נק' בשם ישראל שהקב"ה קראו אל עכצ"ל שדינה נענשה לפי שלא קיימה כל כבודה בת מלך פנימה לפ"ז הי' ראוי' רות לבא בקהל, וז"ש רש"י שלכבודו של דוד נכתב ישראל כנ"ל, אך דכ"ז אם הקב"ה קרא ליעקב אל אבל אי יעקב קרא למזבח אל יש לבע"ד לחלוק על יעקב ועל דוד, אבל לאחר שראו שלכבודו של דוד נפתחו שערי הבהמ"ק ונמחל עוונו, א"כ כש"כ שראוי לבא בקהל, ורות אינה פסולה משום כל כבודה כו' א"כ השבטים לא באו מאיסור שתי אחיות, לז"א ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, שזה הי' העדות שהקב"ה קרא ליעקב אל ועד"ז מסיים למען אחי ורעי שהן ריעין דלא מתפרשין הן הן שרביטו של מלך ולמען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך, כלומר הא שציוה הקב"ה לבנות המקדש בשער קצר כנ"ל הוא לטובת דהע"ה, והוא כפתור ופרח בס"ד:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה