אור ברסלב

ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט

דף יח:

דף יח.

אלו רשעים שבחייהם קרויין מתים שנא' ואתה חלל רשע כו', ירמז לדברי המפרשים דהמיתה הוא עפ"י הטבע שהדבר המורכב מהד' יסודת צריך לפרד משם ולילך לשורשו, ולפ"ז יש להבין ז"ש הקב"ה לאדם (פ' בראשית) כי ביום אכלך ממנו מות תמות, דהא התורה קדמה לבריאת העולם ושם נאמר דיני נחלות וייבום וחליצה א"כ הוכרח הוא המיתה, ונראה שהמיתה היא עפ"י הטבע כמו כל המורכב מהד' יסודת אך שזה הי' בזמנו. אבל מחמת החטא בא המיתה ח"ו תוך הזמן. וז"ש מות תמות ב' מיתות, מיתה הטבעי' ומיתה שע"י החטאים, וז"ש (פ' תבא) ולא תאמין בחייך, וע"כ בחייהם קרויים מתים שעלולים למות קודם זמנם:

שם מעשה בחסיד א' שהקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות כו', העניין יש לכווין כך הפילוסופים קראו לצורה וחומר איש ואשתו כמ"ש לעיל (דף ג'.) והיצה"ר מצד החומר והיצ"ט מצד הנשמה שהיא הצורה ואמרי' לעיל (דף ה'.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' יקרא ק"ש ואם לאו יזכור לו יום המיתה, נמצא שבזכירת יום המות תמיד בזה ינוח היצה"ר ויתגבר היצ"ט כמ"ש (במסכתא כלה) זכור יום מותך ולא תחטא, וזהו פי' הגמ' (סוטה י"ז.) איש ואשה ששלום ביניהם וזכו שכינה ביניהם, פי' איש ואשתו הם הצורה והחומר ששלום ביניהם וזכו שהחומר נשמעת לצורה אז שכינה ביניהם, ולא כשהחומר אינה נשמעת לצורה רק הולך מצד החומר לבקש התאות והמותרת שאז מסלק השכינה, וז"ש כאן מעשה בחסיד א' שהקניטתו אשתו, פי' שהחומר הי' מקניט אותו שהי' מתגבר עליו התאוות החומריות והלך ולן בבית הקברות פי' שהי' הולך בדעתו ובהתבוננתו בבית הקברות שהזכיר לעצמו תמיד יום המיתה שהוא לקבר יובל והוא בבית הקברות ואיך יבקש מותרות ובזה הי' החומר נחה ושקטה ממנו ועמ"ש בהפט' תצוה:

תוכן העניינים

ברכת אברהם (ברכות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה