ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף טז.
אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות, איתא במכות (דף כ"ג:) רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ירצה שרצה שיתקדשו בקדושה של מעלה ויהי' לנו הפרש מהאוה"ע נתן לנו את התורה שעל ידה ניתן לנו שכל למעלה כמ"ש במדרש (בראשית פ"ז) והתורה היא אחד מס' מחכמות של מעלה, וע"י זה שיתוסף השכל בנו יש בנו כח לעמוד כנגד היצה"ר שמעוור עיני האדם ללכת כל ימיהם בעסק עוה"ז שהיא עולם חושך ואפילה, שהתורה נותנת לו שכל, ועי"ז מעלין האדם מכף חובה לכף זכות נגד היצה"ר כנ"ל:
שם ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו, בירושלמי פ"ב הלכה יו"ד אמר ר' חייא רובא אנא מן יומא לא כיונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרתי בלבי ואמרית מאן עייל קומי מלכא קדמי ארקפתא או ריש גלותא, שמואל אמר אנא מנית אפרוחא ר' בון בר חייא אמר אנא מנית דמוסיא, פי' קורות דהיינו שורת הבניין [ועיין באורי וישעי שער התפלה פ"א ובקרבן שבת פט"ו סי' א'] נראה לכוין כך ידוע שעיקר התפלה הוא הכוונה, ועז"א רחב"א (לקמן ל"א) לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות, שעינים ואזנים הם חלוני הבית, וזש"א שקודם תפלתו צריך להכין עצמו שלא יהא אזניו הכבד ועיניו השע, רק יהי' עיניו פתוחות ואזניו קשובות ובכוונת התפלה הוא מכרית הקליפות שהם העוברי דרכים המפסיקין שאנו צריכין לשלוח תפלתינו לא"י ולמקום המקדש ואם מתפלל בלא כוונה אזי חוטפין תפלתו ר"ל ותפלתינו משלחי' דרך מדבר נחש שרף ועקרב שהם הקליפות והם נחשים כקורות בית הבד וצריכין להכריתן בכוונת התפילות והמצות, וזש"א ר' יסא קודם שהתפלל הוי מני קורות שהי' מחשב בלבו שכמה נחשים בדרך שהם גדולים כקורות וצריכין להכריתן בכוונת התפלה ואם לא יכוין אזי תפלתו לריק חלילה ובזה הי' מעורר עצמו לכוין בתפלתו:
ר' אסי מני אפרוחים, הנה הנשמות קודם בואם לזה העולם נקראו אפרוחים כדאית' בזוהר (הקדמת התיקונים) ואין להם כנפים ובאין לזה העולם לעשות להם כנפים במעשה מצות ובכוונת התפלות כדאיתא בשבת (דף ק"ל.) מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהם, אבל אם אינו מכווין בעשיית המצות ובתפלות אזי נשארו ערומים כמו שהי', וז"ש כד הוי מצלי הי' מחשב בלבו והוי מני אפרוחים, פי' שהנשמות קודם בואם לזה העולם הם ערומים ואין להם כנפים ובאים לזה העולם לעשות להם כנפים במצות ובכוונת התפלות ואם לא יכוין אזי ישארו אפרוחים ערומים כמו שהי' מקודם והי' מעורר א"ע לכוין בתפלתו ועי' קול ארי' דביר הבית אות ט"ו ט"ז מזה] עשרה מאמרות אם כל חי סי' ל':
ר' חייא אמר אלקפתא וריש גלותא מאן מעייל קמי מלכא ברישא, הנה דוד ביקש (תהלים ק"ב) ושועתי אליך תבא, והעניין שהתפלה אם היא בכוונה גדולה אזי נמסר להקב"ה בעצמו ולא נמסרה לשרים של מעלה [וכ"כ היע"ד ח"ב דרוש ד'] ונעשה ממנו עטרה בראש כדאיתא בחגיגה (דף י"ג:) אמרו עליו על סנדלפו' שהוא גבוה ת"ק שנה כו' אבל אם היא אינה בכוונה שלימה אזי נמסרה לשרים של מעלה ולא נעשה ממנו עטרה בראש הקב"ה, והנה אלקפתא וריש גלותא שהם שם לשרים והיא כינוי לשרים של מעלה, וזש"א ר' חייא כד הוי מצלי הי' מחשב בלבו שאם לא יכוין בכוונה גדולה אזי יומסר תפלתו להשרים של מעלה ולא להקב"ה בעצמו ולא יהא נעשה ממנו עטרה בראש הקב"ה כנ"ל, וז"ש אלקפתא וריש גלותא שאם לא יכוין יומסר תפלתו לשרים של מעלה שהם אלקפתא וריש גלותא כנ"ל ואם כך יהא אזי מאן מעייל קמי מלכא ברישא, פי' מאן יהא מעייל תפלה זו קמי מלכא של עולם שהוא הקב"ה ברישא שיהי' ממנו עטרה בראשו של הקב"ה והי' מעורר עצמו בזה לכוין בתפלתו ואז מעיילן התפלה קמי' קוב"ה בעצמו ונעשה ממנו עטרה בראשו כנ"ל ועמ"ש בדרוש ב' לימים הנוראים: