ברכת אברהם (ברכות)· רבי אברהם אביש מפראנקפורט
דף ד:
ואי כר"ג סבירא להו לימרו כר"ג כו', הקשה המהרש"א לקמן (דף ט'.) לפשוט מזה מהא דשאלו בניו של ר"ג לא קרינו את שמע, דפריך לקמן ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג ומשני הכי קאמרי לי' רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים, א"ד רבנן כוותך ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה, ואמר להו רבנן כוותי ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק כו' וא"כ מוכח דסברי כר"ג ומאי קמיבעי' ליה כאן, ע"ש שהניח בקושיא, ונראה לתרץ דלקמן איפלגי ר"י וריב"ל אי ק"ש ואח"כ תפלה, או תפלה ואח"כ ק"ש בערבית, ולקמן (דף ח':) תני ר' שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה כו' ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה של קודם הנץ החמה יוצא בשל לילה ואחר הנץ החמה יוצא בשל יום וכו', לעולם יממא הוא והאי דקרי לי' ליליא כיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא וקרינא בי' בשכבך, וכ' הרא"ש שם דהא דנפיק בדליליא זה אינו רק מחמת אונס שלא הי' יכול לקרות בלילה אז מותר לקרות אפי' אחר שיעלה ע"ה אם הוא עדיין קודם הנץ החמה אבל שלא מחמת אונס אסור, אבל הרשב"א כ' דאפילו שלא בשעת הדחק קורא קודם הנה"ח ק"ש של לילה ואפי' לכתחלה אחר שיעלה ע"ה י"ל דמותר מאחר דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא מקרי בשכבך, דהא אינו יוצא בשל יום קודם הנה"ח דכיון שהוא זמן שכיבה. לא הוי זמן קימה כנ"ל, וגם ר"ג י"ל דסבר הכי דזמן ק"ש של ערבית הוא עד הנה"ח והא דא"ר גמליאל עד עה"ש וגם ר"ש בן יוחאי דאמר רק פעמים שאדם קורא ק"ש כו' משמע דלכתחלה אסור, היינו משום דלקמן (דף כ"ו:) א"ר יהושע בן לוי תפלות כנגד תמידין תקנום כו' תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות כו' תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה, הרי שתפלת הערב הוא כנגד איברים ופדרים ובודאי הא דאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום שקריבין והולכין כל הלילה, ה"ד עד ע"ה ולא יותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהמעה"ק ה"ב דהא עמוד השחר עושה לינה ופסול בלינה, וא"כ תפלת ערבית שהיא נגד איברים ופדרים ג"כ דוקא היא עד ע"ה ולא יותר, ולפ"ז י"ל דר"ג סבר דזמן ק"ש הוא עד הנה"ח והא דאמר עד שיעלה ע"ה ותו לא, היינו משום דרוצה לומר עד היכן מותר לקרות ק"ש לכתחלה, וא"כ לא מצי למימר דמותר לקרות ק"ש עד הנה"ח דהאיך משכחת לי' דהא צריך לקרא ק"ש ואח"כ תפלה, ות"ע הוא רק עד שיעלה. ע"ה ולא יותר כנ"ל [אלא דלפמ"ש התוס' כאן ד"ה א"ר יוחנן, דאי ת"ע רשות לא בעי' מסמך גאולה לתפלה, וא"כ יוכל להתפלל קודם שיקרא ק"ש, ומבואר ברש"י שבת (דף ט':) ד"ה למ"ד דלפי דתקנום כנגד תמידין, להכי ת"ע רשות כיון שאין מעכבין כפרתן, ע"ש, וא"כ ריב"ל לשיטתי' סובר דתפלות באמצע תקנום, א"כ נדחה סברא זו] וא"כ לא משכחת שיקרא ק"ש לכתחלה עד הנה"ח מחמת התפלה כנ"ל, אבל מצד עצמו של ק"ש י"ל דזמנו לכתחלה עד הנץ החמה, ונפ"מ היכי דלא קרא ק"ש והתפלל קודם ע"ה אפי' שלא באונס שמותר לקרות ק"ש לכתחלה קודם הנץ החמה, ולפ"ז י"ל דזה הוי מספקא להו לבניו של ר"ג אם מותר לקרות ק"ש אפי' אחר שיעלה ע"ה עד הנה"ח דהם לא ידעו עדיין אם לא עלה ע"ה, דהא אמר להם צאו וראו אם עדיין לא עלה עה"ש משמע דלא ידעו מזה והוי מספקא להו אי הא דא"ר גמליאל עד ע"ה הוא מצד עצמו של ק"ש או מצד התפלה של ערבית כנ"ל, אבל מצד ק"ש הזמן הוי עד הנה"ח ואמר להם צאו וראו אם לא עלה ע"ה חייבי' אתם לקרות ולא אח"כ שהזמן הוא מצד עצמו של ק"ש עד ע"ה, והא דלא משני בגמ' הכי, היינו משום שרצה לתרץ גם להך דיעה דסבר תפלה ואח"כ ק"ש דל"ש תירוץ זה, ולפ"ז לא קשה קו' המהרש"א הנ"ל, די"ל דזהו הוא דמספקא להו כנ"ל, והך דיעה דסבר תפלה ואח"כ ק"ש בל"ז י"ל כאינך תנאי כמש"כ בחידושי לקמן בס"ד ודו"ק היטב: שם קורא ק"ש ומתפלל מסייע לי' לר' יוחנן דא"ר יוחנן איזהו בן העוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית וריב"ל אמר תפלה ואח"כ ק"ש כו', יש לדקדק האיך ריב"ל פליג אברייתא דתני להדיא ק"ש ואח"כ תפלה, דהא ריב"ל אמורא הוא והאיך יחלוק על ברייתא, ולדעת רש"י ריש מכלתין דק"ש צריך לקרות כשהוא ודאי לילה, ניחא דהא לקמן (דף כ"ז:) אית' בצד עמוד זה התפלל ר' ישמעאל בר' יוסי של שבת בערב שבת וא"כ שהתפלל תפלת ערבית ביום, ע"כ סבר תפלה ואח"כ ק"ש, א"כ י"ל דריב"ל סבר כהך תנא, [עאו"ח סי' קי"א ס"א בהג"ה וצ"ע] וע' בית הלוי סי' ט' אבל לדעת התוס' לעיל בריש מכלתין דקרי ק"ש ג"כ, וכ"נ ג"כ דאמר לקמן אומר קדושה על הכוס, וקידוש הוא במקום סעודה תיכף, ואי לא הוי קרי ק"ש הוי אסור לאכול כדתני הכא וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו וכל העובר כו' וע"כ שקרא ק"ש ושפיר אכיל כמ"ש הב"י באו"ח סי' רס"ד א"כ הק"ל, ונ"ל דהתוס' הקשו לעיל דאם אינו יי"ח בק"ש בבהכנ"ס א"כ היכי סמכי' גאולה לתפלה, די"ל דרק פרשה א' הוי דאורייתא וא"צ לקרא פרשיות האחרונות, ושפיר הוי סמיכות גאולה לתפלה, וא"כ יקשה כיון שכן הוא לדעת רש"י למה א"ר יוסי שם בירושלמי דהוי כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, תיפוק לי' משום סמיכות גאולה לתפלה וע"כ דא"צ לסמוך גאולה לתפלה וא"כ ממילא צריך להקדים ת"ע שחיובה מתחיל אח"ז המנחה ואח"כ ק"ש וק"ל:
שם א"ר אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן העוה"ב, ופירש"י ג"פ נגד ג' תפלות, ויש לתת טעם אחר עפ"מ דאיתא בשבת (דף פ"ח.) דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי, ואיתא בפיאה (פ"א מ"א) אלו דברים שאדם אוכל כו' והקרן קיימת לעה"ב, ות"ת כנגד כולם, וע"כ כל האומר כו' ג' פעמים דוקא שהוא נגד אוריין תליתאי הוא מובטח שהוא בן העוה"ב, כי מחמת התורה הקרן קיימת לו לעוה"ב, ואיתא בתנחומא (תדב"א פכ"ו) עד שאתה מתפלל שיכנסו ד"ת במיעיך תתפלל שלא יכנס אכילה ושתי' יתירה במיעך, וכן הביאו התוס' כתובות (דף ק"ד) בשם המדרש, ומקשה הגמ' מ"ט דוקא זה המזמור תהלה לדוד, אילימא משום דכתיב באלפא ביתא, שהוא מכוון נגד כ"ב אותיות התורה, ע"כ צריך לומר דוקא ג"פ נגד תנ"ך, לימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי, כי הא"ב הוא בשמונה פנים שונות לפי הנקודות, והנקודות אינן אלא ח' כי השוא אינו נקרא נקודה בפ"ע כי הוא הולך עם כל הנקודות, אלא משום דכתיב בי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ואיתא בזוהר (פ' יתרו) פתח ר' חייא ואמר ואכלת ושבעת וברכת וכי עד לא אכיל ב"נ לשבעה ואתמלי כריסי' לא יברך לי' לקב"ה, אלא אפי' לא ייכול ב"נ אלא כזית ושוי' לי' לההוא מיכלא עיקרא דמיכלא, שבעה אקרי דכתיב פא"י ומשביע לכל חי רצון, לכל חי אכילה לא כתיב אלא רצון, בההיא רעוה דשוי' על ההוא מיכלא שבעה איקרי ואפי' דלית קמי דב"נ אלא ההוא זעיר בכזית ולא יתיר הא רעותא ושבעה שוי' לי' עלי' ובג"כ משביע לכל חי רצון, רצון כתיב ולא אכילה עכ"ל, והתורה נקנית במיעוט מאכל כנ"ל בשם התנחומא, וזהו לכל חי היינו הצדיקים כמאמרם לקמן (דף י"ח:)
בן איש חי כו' דאפי' במיתתן קרויין חיים, ודבר זה אינו נוהג אלא לצדיקים כמ"ש (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, וע"ז מקשה נימא הלל הגדול, שהוא הכנה לתורה שהוא נותן לחם לכל בשר גם לרשעים שאינם בגדר חי ומכש"כ שהוא נותן לחם לצדיקים שנקראים חי, וע"י הבטחון הזה יעסקו הצדיקים בתורה ולא יהיו נעזבין, ומשני דאית בי' תרתי, דאתי' בא"ב שהוא מכוון נגד כ"ב אותיות התורה, משא"כ הלל הגדול שיש בו כ"ו כנגד הכ"ו דורות שהיו קודם שניתנה התורה, וכמ"ש המהרש"א בפ' ע"פ בהלל הגדול, וע"כ במדרש תמורה, חשב כל א' כנגד עת אחר הוא, והתורה אינו בגדר העת, ועוד משום דכתיב בי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והוא הכנת מזון להצדיקים הנקראי' כל חי, ועי"ז יעסקו בתנ"ך וע"י כך יהיו מובטחים שהם בני עוה"ב, מחמת שהקרן קיימת לעוה"ב ות"ת כנגד כולם, ולזה אומרי' מקודם הפסוקים אשרי יושבי ביתך כו' אשרי העם שככה לו כו' לרמז על גודל מעלת לימוד התורה בקביעות, ועי' בחי' לפסחים (דף ע"ה.) רמז:
שם במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל, הלשון מתרצי נר' דהוקשה להו דהיכי קאמר נפלה ולא תוסיף קום, שהרי אמר סומך ה' לכל הנופלים, הרי שלכולם יש סמיכה, לזה מתרצי דכתי' סוכת דוד הנופלת, ולא כתיב הנפלה שבכל יום ויום היא נופלת, כמ"ש בסוטה (דף מ"ח.) כל יום קללתו מרובה מחבירו, וכאשר תהי' הנפילה כ"כ באופן שלא תוסיף ליפול, כמ"ש (תהלים מ"ד) כי שחה לעפר נפשינו, אז סומך ה' לכל הנופלים ויאמר קום בתולת ישראל וזהו סומך ה' לכל הנופלים, וכמ"ש בזוה"ק (פ' ויקרא) קב"ה אחיד בידי' ויקים לה ויתפיס בהדה ויותיב לה להיכלי', ותא חזי דהכי הוא דהא כתיב נפלה ולא תוסיף, קום, (והובא בעין יעקב) למי שנפלה עד שלא יוכל להוסיף בנפילה. הוא נפילת הדעת שאין נפילה אחרי', וכמ"ש בסנהדרין (דף צ"ז.) ג' באין בהיסח הדעת כו' משיח, שאין מתאוה עוד, וזהו שחה לעפר לדיוטא התחתונה נפשינו, הוא כח המתאוה כמש"ל ע"א קומה עזרתה לנו:
שם א"ר אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו במיכאל כתיב (ישעי' ו') ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתיב (דניאל ט') והאיש גבריאל כו' תנא מיכאל באחת וגבריאל בשתים, ופי' המהרש"א ענינו שמיכאל מים בימין וממונה על הרחמים, וגבריאל אש משמאל ממונה על הדין כמפורש בכמה דוכתי (ועי' בפרד"ס שער ההיכלות פ"ו) ולפי שרחמי שמים מרובים ניתן כח למיכאל לעשות שליחותו בפריחה אחת, ולגבריאל בשתים לא ניתן כח למהר שליחותו עד שני פריחות שירגיע בנתיים אולי ישובו וינחם השם כמ"ש באנשי ננוה, ורחמים הם באין מעצור כי החסד גובר כדאיתא ביומא (דף ע"ז.) אלמלא לא נצטננו כו', והוא בהדרגה והמה"מ כלול מד' כתות שהם טוב ורע לכן בשעת כו' הוא להיפוך חלילה שהדין באין מעצור כיון שניתן רשות כו' חלילה ובשעת שלום הרחמים באין מעצור:
או יאמר ע"ד הנ"ל עפ"מ דאיתא לקמן (דף ה'.) אמר רבא כו' כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנא' וה' חפץ דכאו החלי, ובפסיקתא רבתי כל מי שמשרת את את ישראל צריך לזהר שלא יטול את שלו מתחת ידיהם, כגון משה וישעיהו ואליהו, משה אמר שמעו נא המורים ונא' לו לכן לא תביאו את הקהל הזה, אליהו אמר כי עזבו בריתך בני ישראל ונא' לו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ישעיהו אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ונא' לו ובידו רצפה במלקחים כו' ובידו גחלת אין כתיב כאן אלא רצפה, ארשב"נ רצץ פה שאמרה דלטוריא על בני כו' ע"כ, וגם בהושע בן בארי מצאנו בפסחים (דף פ"ז.) שהי' לו עונש על שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת, ויל"ד למה נעשה זה שנגע רצפה בישעיהו ע"י מיכאל שהוא שר הממונה על רחמים כנ"ל, יותר הי' לו לעשות שליחות זו ע"י גבריאל שהוא אש ודין, וצ"ל שמחמת שהקב"ה אוהב ישראל אהבה רבה כמ"ש (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה', אהבה מקלקלת השורה להתייסר ע"י מיכאל שהוא שר ישראל כמ"ש בדניאל (י' כ"א) מיכאל שרכם לכן נעשה שליח ליגע הרצפה בו כמאמר החכם (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב ה' יוכיח, כדי להרבות שכרו בעוה"ב או בשביל כפרת עון הדור כמ"ש המהרש"א בח"א ע"פ ה' חפץ וכו' ומחמת שישעי' קטרג על הדור באמרו בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, ונתעורר תיכף ע"י דבורו דין על ישראל ע"כ נתייסר תיכף ע"י מיכאל בזה הרצפה שהוא השר של ישראל כדי לסלק הקטגוריא מעל ישראל שהמקטריגים יראו שהשי"ת עשה בו נקמה תיכף ממילא אין רצון השי"ת שילמדו קטגוריא על בניו וגם בזה היסורין שנגע בו הרצפה הי' כפרה על הדור כנ"ל, והעון עצמו שדבר על ישראל לא הי' נמחק עד שמנשה נסר הארז לפיו על זה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, כדאיתא ביבמות (דף מ"ט.) וז"ש לו המלאך וסר עונך וחטאתך תכופר, זה הקטרוג שנתעורר ע"י על ישראל כדי לסלק מהם הדין, ומצאנו בגבריאל אף שממונה על הדין כדאיתא ג"כ בב"מ (דף פ"ו.) למהפכי' לסדום, ובסנהדרין (דף י"ט) וחבטן בקרקע, וברבה דברים (פי"א) צא והביא נשמתו של משה והוא אש כדאיתא ביומא (כ"א. ע"ז.) לפעמים משתלח ג"כ לרחמי' כדאיתא בשבת (דף נ"ה.) רשום על מצחן של צדיקים, ובפסחים (דף קי"ח.) ארד ואצנן. ובמגילה (דף ט"ז.) וגבריאל כותב, ובסוטה (דף ל"ג:) בא גבריאל ולמדו ע' לשון, ושם (דף י.) בא גבריאל וקירבן, ובסנהדרין (דף צ"ה.) אלמלא לא בא גבריאל, וגם אצל דניאל עשה עמו רחמים כמ"ש (דניאל ט' כ"א) והאיש גבריאל כו' מועף ביעף וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה, וז"ש ר' אלעזר גדול מה שנאמר במיכאל כו', שבא להוכיח שזה יותר גדולה אהבה ורחמים מה שהקב"ה עושה לפעמי' איזה דין ויסורים לצדיקים ממה שעושה לפעמים רחמים להם, שהרי מיכאל באחת אף שהוא בימין וממונה על הרחמים, עכ"ז עשה שליחותו בפריחה אחת לעשות דין בישעי' על שדיבר על ישראל לכפרת הדור כנ"ל, וגבריאל בשתים הגם שעשה חסד עם דניאל כמ"ש עתה יצאתי להשכילך בינה עכ"ז הי' ההכרח בב' פריחות, ואליהו נקרא בד' שמות כמבואר ברבה שמות (פרשה מ') והוא פורח בכל שם טיסה אחת, ואמרו בב"ב (דף ט"ז.) הוא יצה"ר הוא שטן הוא מה"מ, וביצה"ר כ' האלשיך בירמי' (י"ד ז') ע"פ אם עונינו ענו בנו, שהוא בג' ענינים בתחלה מפתה אותו מצד רצון קונו, שציוהו, ואח"כ בנפש וגוף המתאוה, והוא עין רואה לב חומד, ואח"כ במעשה קשור בו, וגורר עבירה אחרת, ואח"ז נעשה לו כהיתר, והם ששה, ואח"ז משטין, וממיתו, נמצא בח' פריחות, ובשעת כו' שאינו מבחין בין טוב כו' באחת, אבל בשעת שלום אין הערוד ממית אלא החטא, וכמ"ש בשבת (דף נ"ה.) אין מיתה בלא חטא, ובעירובין (דף י"ט.) אלו ב"א שעוברין על רצונו של מקום כו' שמצדיקין עליהן רבש"ע יפה חייבת, וזהו מרחמי השי"ת כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, רק ותמוגגנו בעד עונינו ודרכו להאריך האף כמ"ש החפץ אחפוץ כו' בשובו מדרכו וחי':
שם א"ר יהושע בן לוי אעפ"י שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו, א"ר יוסי מאי קראה רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, ופירש"י אמרו מה שכתוב על לבבך, על משכבכם שנא' ובשכבך, ודומו בשינה אח"כ, וכתב המהרש"א מיהו מהאי קרא דבשכבך לא שמור מהמזיקין להגן, ולבקש רחמים מה' שיפדה רוחו מן המזיקין, ומשו"ה התפלל ר' אלעזר (לקמן ) בתר דמסיים צלותי' ונשכים ונמצא יחל לבבינו ליראה את שמך, ופירש"י ז"ל שלא יתגבר עלינו יצה"ר בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום אלא כשנשכים בכל בוקר נמצא לבבינו מייחלי לך, לזה בעי למימר כגון בידך אפקיד רוחי כו' מטעם הנ"ל כנ"ל:
תוס' ד"ה וקורא ק"ש ומתפלל, מכאן משמע כו' שאין לו לאכול סעודה, וקשה דהא בשבת (דף ט':) מפורש במתני' ולא לאכול [ועיי' בתפארת ישראל בחידושיו שנדחק בזה] ונר' דקמ"ל דמפסיקין, דבגמ' שם אמר דהך דמפסיקין אתי לד"ת ע"ש (דף י"א.) וקמ"ל נמי לענין אכילה דצריך להפסיק ועי' בראב"ד פ"ב מהל' ק"ש: