אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קה

סימן קג

א

דין א'. מעת לעת בצונן מקרי כבוש וכו' היה כבוש כ״ג שעות והוציאוהו. ואח״ך היה שעה אחת. אין זה כבוש דצריך מעת לעת רצופי. הרב שב יעקב י״ד סי' ז"ך:

ב

מקרי כבוש וכו'. כתב או"ה והביאוהו האחרונים חלב תפל ששהה מע״ל בקדרה של בשר ב״י אסורים אף בדיעבד. והשיגוהו דלא נעשה כבוש אלא אחר מע״ל ואז הוי נטל״פ. ותירץ הרב פר"ח ז״ל דהכבישה הוי סוף מע״ל ונט״ל לא הוי אלא אחר מע״ל וכו׳ ע״ש. ולא נתקררה דעתי הקצרה כי בכל זה אין מתישב דין האו״ה שהרי הקדרה זו כבר יש לה שעה או יותר או קרוב שבלעה ובא זמן מע"ל של נט"ל קודם שיהיא כבוש וסתם קאמר האו״ה. ועוד דמוכח ודאי שקודם ששמו בה חלב בישלו בשר בקדרה והסירוהו וזה הזמן קדם לנתינת החלב וא״כ מע״ל דנט״ל קדים למע״ל דכבוש. זה כתבתי בימי חרפי. ואחר זמן בא לידי ס׳ בני חיי ובהעברה ראיתי שכתב כן על דברי הרב פר"ח. וגם אמרו לי שהרב המופלא ח״ק הרב פרי תואר דחה דברי הרב פר״ח מטעם זה. עלץ לבי. ועמ"ש לקמן סוף סי׳ קי״ג בדינים השייכים כאן ע״ש:

ג

ואם היה כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ וכו' הרב פר״ח רמי ומקשה על זה וכבר הקשו זה למרן עצמו והשיב הלא הוא בס' אבקת רוכל הנדפס מחדש מתשובות מרן ע״ש סוף סי׳ רט״ז ע״ש וכבר כתב הפר״ח כי בס׳ שארית יהודה הזכיר תשו׳ מרן ז"ל וס' הנז׳ אין עמדי:

ד

לא מיקרי כבוש אלא במים או רוטב לח כמים אכל כארי״שה שבאה בנאד עור מצד הבשר לא מיקרי כבוש. הרב הגדול מהר״ר אברהם סכנדרי בתשובה הועתקה בשו״ת בית דינו של שלמה י״ד סימן י״ד ע״ש באורך:

ה

דין ב'. חום של כלי שני אינו מבשל וי״א שגם אינו מפליט ולא מבליע וכו'. כתב הרב לחם הפנים בתוך דבריו דדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דכלי שני אינו מבליע ואינו מפליט וכו׳. וזה אינו דלהטור כפי מה שביאר הרב בית יוסף ולהרשב״א בתורת הבית מבואר ואע״ג דכלי שני אינו מבשל מ״מ מבליע ומפליט לאסור כדי קליפה וכדברי הפר״ח. ועוד דהרמב״ם פ״ג מה' מעשר דין ט"ו פסק להדיא שאם היה חם ביותר כדי שיכוה את היד הרי הוא מבשל וכתב הכ״מ שכן הוא בירושלמי ורואין אנו שהדברים ק״ו ואפי' תימא שאינו מבשל כשהי״סב מ״מ מבליע ומפליט. ומ״ש הרמב"ם דאם היה חם ביותר כדי שיכוה היד דמבשל קשה דהוא עצמו פסק בה׳ שבת פכ״ב דין ו' דאעפ״י שהוא רותח אינו מבשל וגם התוס' בשבת דף ע' ע״ב ד״ה ושמע מינה כתבו כן בהדיא ושמא יש לחלק בין שמן דמיירי בה׳ מעשר לתבלין דאיירי בה׳ שבת ומיהו עדיין ק' מההיא דשבת דמיירי בשמן וי״ל דלהרמב״ם מתוקמא כשאין הי״סב. הרד״ק בהגהותיו כ"י:

ו

דין ט'. ולענין שאר החתיכות וכו' עמ״ש הר׳ בית דוד י״ד סי' יו״ד:

ז

דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכו׳. קשה הא אמרינן לעיל דחתיכת איסור הנוגעת בחברתה בצלי צריך ס' אלמא אפי' בלא רוטב מפעפע האיסור מחתיכה לחתיכה וליכא למימר דהתם איירי באיסור שמן והכא מיירי באיסור כחוש דא״כ אמאי צריך בכל א׳ ס׳ נגד האיסור וליכא למימר דהתם מיירי בצלי והכא מיירי במליחה יש חילוק בין בצלי למליחה זה אינו דהא קי״ל דמליח כרותח דצלי:

אל האמת הוא דעיקר הדין כמ״ש הש״ע לעיל דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב בין בצלי בין במליחה וכן דעת רוב הפוסקים לענין דינא דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה אפי׳ בלא רוטב ולפ״ז אין כאן אלא ס' נגד האיסור והחתיכות כלן מצטרפות לבטל האיסור משום שהאיסור מפעפע בהם. וכן המנהג בעירנו מראכ״ס י״עא שהיא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ואין לפקפק בזה. הגהות רבני המערב כתיבת יד:

ח

ואם אין ידוע אם נגע בכלן כלן אסורות וכו' כתב מז״ה מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י משם הרב הגדול מגורי האר״י מהר״ר סולימאן ן' אוחנא זכר כלם לברכה לחיי העה״ב. וז"ל נלע״ד שאין לחוש לכל זה דאע״פ דאפשר להסתפק דילמא נגע בכלן מ״מ הנגיעה שנוגע החלב בכלן אינה אוסרת בנגיעה בעלמא עד שישהו כשעור מליחה נוגעין בחלב שאז הוי כרותח ואוסר ולכן אף שבשעת מליחה הדרך הוא להפך החתיכות מצד זה לצד זה כדי שיהיו נמלחות יפה מ״מ כשגומר להשליך עליהם מלח כדי צרכן מניחן יחד זה על זה כשעור מליחה ורוחץ אותם ובודאי אנן סהדי שהמקום שיש בו חלב לא נגע בכלן ושהה שעור מליחה בנגיעתו וא״כ עדיין יש להסתפק איזו נגע החלב ומספיקא שרו כלהו:

ט

הגהה. אם הקרומים או חוטים. עמ״ש בשו״ת מהר״י אחי הט״ז סי' כ״ו ושמש צדקה י״ד סי׳ ל״ד:

י

דין י״ב. הגהה. בשאר כלי איסור וכו׳ דאין מליח כרותח להפליט מן הכלי מה שבלוע מתוכו וכו'. דין זה הוציא הרב מתשו׳ הרשב״א שהביא הרב בית יוסף שהתיר מליחה בכלי שמכניסין הגוים יין וכו' ואין ראיה דדוקא ביין אמרה אבל לא בשאר איסורים דמסתרכי כמ״ש הרשב״א גופיה בתשו׳ הביאה הב״י בסי׳ ע' ושם כתב כן משם רבינו קולונימוס. וכפ״ז דוקא ביין או דם או גבינה שפסק הש״ע דלא מסרכי אך בשאר אסורים מסרכי. אבל מצאתי בהגהות אשרי פ׳ כל הבשר דפסק ראבי״ה דמלח אינו מפליט מה שנבלע בעץ ובמתכת ובחרס ובאבן ולא חילק בין איסור לאיסור וכן כתב מהרש״ל הביאו הט״ז דאין מליחה לכלי כלל אפי' אסור דאוריתא שנבלע בכלי וכדאים הם ראבי״ה ומהרש״ל ומור״ם לסמוך עליהם להלכה ולמעשה. זהו תורף דברי הרד״ק בהגהותיו כ״י:

ומכלל הדברים אתה שומע דלדעת הרשב״א ורבינו קולונימוס בשאר אסורים דמסתרכי יש מליחה לכלים. ואפשר שזה דעת הרדב״ז בתשו' דפוס ויניציא סי׳ תפ״ז דמוכח דסבר דיש מליחה לכלים ואסר בפסח גבינה שהעמידוה בקיבה שנמלחה בכלי הבלוע מחמץ והקשו עליו מדין זה דאין מליחה בכלים וכמו שכתבתי בעניותי בס׳ הקטן ברכי יוסף א״ח סי' תמ״ב אות ו'. וכפי האמור לק״מ דדעת הרדב"ז כהפוסקים דבשאר איסורים מסתרכי ואמרינן דיש סליחה לכלים כמבואר. והגם דבשאר איסורים יש להקל כמ״ש הרב דוד קורינאלדי ז"להה בהגהה הנז׳ דסמכינן על ראבי״ה ורש״ל ומור״ם. מ״מ משום חומרא דחמץ יש להחמיר כמו שפסק הרדב״ז כן נ״ל:

אחר זמן עלה בכב״ש מזבח הדפוס עתה מחדש ס' קול אליהו לרב חביבא כמהר״א ישראל ז"להה וראיתי לו ז״ל בא״ח סי׳ כ״ו דרמי ומקשי על תשובת הרדב"ז הנז׳. והאריך בזה כנראה שנעלם ממנו תשובת הרשב״א סי׳ קכ״ט שהיא תשובת הרשב״א שהביא מרן בב״י סי' ע' הנז' ודברי רבינו קולונימוס שהביא מרן שם כאמור. גם לא זכר מדברי הרב כנה״ג שם סי' ע׳ שעמד בתשובות הרשב״א וחילק בין יין ודם לשאר איסורים וצידד עוד בזה ע״ש. גם ראיתי להרב הנז׳ שהביא תשובת הרדב״ז בסי׳ רל״ו בחדשות ואין הפנאי מסכים לעמוד על דבריו ואני אמרתי בחפזי. ויש להעיר על הרב מהרי״קש בהגהותיו דהכא בסימן זה בדין הלז קפסיק ותני דאין מליחה בכלים אלא באוכלים ובסי׳ ע׳ מסתפק בכלי הבלוע מאסור שנמלחה בו דגים ע״ש:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה