אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן צז

סימן צה

שיורי ברכה

א

דין א׳. או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת וכו' הכי אתמר בש״ס דעבדינהו כעין תורי וכו׳ וראיתי להרב מהר״י חאגי"ז בשו״ת הלכות קטנות בח״א סימן נ"ו שכתוב שם וז״ל אם מותר ללוש ביסקוג״וס בחלב. תשובה נראה דלא מיקרי זה כעין תוארו והוי כשאר פת כיון שעושין תדיר מהם (לא אתי למסרך). והדבר ברור דהמעתיק הבין דכונת הרב להתיר שאינו תואר לחם וכיון שעושין תדיר לא אתי למסרך והוא הוסיף תיבות לא אתי למסרך וכן הם בתוך חצאי לבנה. ומזה נמשך להמעתיק שכתב בלשון הרב כעין תוארו. וכל זה שגגה היא דהרב ז״ל אוסר דאע״ג דהביסקוג"וס הם משונים בצורתן לא מיקרי זה כעין תורי שאמרו בש״ס דשרי דהא עושין תדיר ביסקוג״וס בצורה זו ואינם בחלב. ועתה שזה לש בחלב אינו כעין תורי דהגם דהוא צורה אחרת מצורת הפת לא יש שינוי בין אלו להביסקוג״וס שהם עושין תדיר ואסור זה כונת הרב ופשוט. וכמדומה כי זה שנים ראיתי שכתב כן הרב יעבץ בשו״ת שאלת יעבץ ח״א ועתה אין הספר ידי.

ב

בארץ הצבי ובטורקיאה נהגו לעשות בורי"קאס דאתו ממולא״י בש״ר להם וכן עושים מלאות ביצים או ירק וגבינה וכיוצא והמנהג על הרוב לעשות של גבינה בשינוי על דרך כעין תורי וצריך להזהיר על זה:

ג

מדוכה שדכו שומן הרב ט״ז אסר והרב פר״ח התיר דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו ע״ש ומעין דוגמא כתב הרב פר״ח בא״ח סימן תנ״א וסימן תנ"א וסימן תס״ג וחלק על הרב בית חדש ועל הרב כנסת הגדולה ובילדותי מצאתי להרא״ש בפסקיו פ׳ במה מדליקין שתמה איך יכלו הגאונים לחדש גזרה אחר התלמוד ע״ש וכיוצא כתב הרא״ש בפסקיו פ' בית שמאי ע״ש והיא ראיה לדברי הרב פרי חדש.

ד

כתב הרב מהרי״מט בתשו' י״ד סימן ח״י דלא אסרו ללוש בחלב אלא דוקא בחלב הרבה שאין בעיסה שעור לבטלו ויש בה בנ״ט אבל בחלב מועט שמתבטל עם הקמח שרי ולא דמי למבטל איסור לכתחילה דכשנתערב התר בהתר הוא. ומזה דן הרב כנה״ג בתשובותיו י״ד סימן קל״ו שמותר לערב מעט חלב ביין כשיעור שיש ס׳ נגדו לבעל החלב ולשתותו עם בשר ע״ש והזכיר דין זה גם כן בספרו כנסת הגדולה ע״ש.

ה

ראיתי להרב כנה״ג בהגהת ב״י סוף אות ג' שכתב וז״ל והוי יודע דהא דאמרינן בגמרא דאי עבדינהו כעין תורא לא נאמר בגמ׳ במקומו אעובדא דההוא תנורא דטחו ביה טיחיא ואסרה רבא בר אהילאי וכו' דאקשינן עליה מהך בריתא דאין טשין את התנור וכו' ומסיק בתיובתא אלא אהא דאמר רי״בל פ' כל שעה דף ל״ו יומא קמא לא תלושו לי בחלבא וכו׳ דמקשינן והתניא אין לשין את העיסה בחלב ומשני כדאמר רבינא כעין תורא שרי ה״נ כעין תורא ואיברא דמדקאמר בגמ׳ כדאמר רבינא כעין תורי ה״נ כעין תורי מוכח דרבינא אמרי למילתיה במקום אחר אבל מצינו כיוצא בזה בסוטה פ' אלו נאמרין דאמרינן כדא״ר חסדא בעזרת נשים ה״נ בעזרת נשים אע״ג דרב חסדא לא אמרה במקום אחר אלא על קושיא זו עכ״ל והרב ז"ל קבע דבר זה בספרו שיירי כנה״ג א״ח כללי התלמוד אות פ״א כתב וז״ל מצינו בסוטה פ' אלו נאמרין דאמר כדאמר ר״ח בעזרת נשים ה״ג בעזרת נשים אע״ג דרב חסדא לא אמרה במקום אחר אלא על קושיא זו וכן מצינו פ׳ כל שעה דף ל״ו כדאמר רבינא כעין תורא וכמ״ש בכנה״ג י״ד סימן צ״ז עכ״ל:

ותימא על גדול שכמותו איך כללא כייל לן מדעת עצמו אטו לפי שהוקשה לו בש״ס ולא תירץ עשאו כלל ואם אחד מהראשונים אמרה החרשתי דהם ידעו דרכי הש״ס וקבלו מקמאי אבל הרב ז״ל איך יסבול לקובעו כלל ולומר שהש״ס אומר לשון תפל יתר וכבד ובלתי צודק. ואי משום דהוקשה לו די שיכתוב מה שהרגיש אבל לעשותו כלל הוא דבר קשה במקום שהלשון אינו מתישב כלל. ותו תחילת דיבר הרב ז״ל בכנה״ג אינו מכוון מאי קאמר הרב ז״ל והוי יודע דהא דכעין תורא לא נאמר במקומו אעובדא דההוא תנורא וכו׳ הרי התם פ׳ כל שעה דף ל׳ גבי תנורא אינו מקומו דסוגיא דהתם בתנור שטחו באליה ומה מקום להא דכעין תורי דאתמר אלש בחלב אלא דהתם גבי תנור הביאו תחילת הבריתא דאין טשין התנור באליה דקתני אין לשין וכו' כיוצא בו אין טשין וכו' דארחיה דש״ס על הרוב לאתויי כולא בריתא. ונמצא דהא כעין תורי אין מקומו שם. אלא מקומו האמיתי בדף ל״ו גבי רי״בל דקאמר יומא קמא וכו' דאיירי בלש בחלב ועלה אתמר כעין תורי שרי.

ועד זאת אדרש על הרב ז״ל דמאי קושיא בסוגיין ומאי פירוקא למשוייה כללא בסוגיין דפ' כל שעה דפריך ארי״בל מבריתא דאין לשין וכו׳ ומשני כדאמר רבינא כעין תורי שרי ה״נ כעין תורא. והרי הדבר פשוט ומבואר דרבינ׳ אמר על הך בריתא דאין לשין את העסה בחלב כעין תורי שרי וזהו מימרת רבינא על הבריתא לאשמועינן הך דינא דכעין תורי לשין בחלב. וכי פריך על רי"בל איך לש בחלב מהך בריתא פריק כדאמר רבינא על בריתא זו כעין תורי שרי ללמד דין זה. ה״נ תריץ ואימא דרי"בל כעין תורא קאמר ומיושב הלשון כמשפטו כמבואר נגלה.

ותו אשתמיטיתיה להרב ז״ל סוגית יומא דף ס״ט ע״ב כי הנה הוא ז״ל סמיך אסוגית סוטה דף מ' דקאמר כדא״ר חסדא בעזרת נשים ה״נ בעזרת נשים אע״ג דרב חסדא לא אמרה אלא על קושיא זו. ולא זכר דביומא שם הש״ס בעי אמאי דאמר כדאמר ר״ח בעזרת נשים ה״נ בעזרת נשים והיכא אתמר דרב חסדא אהא מתיבי היכן קורין בו בעזרה וכו׳ ואמר רב חסדא בעזרת נשים. הרי דהש"ס הבין כפשטו כדאמר ר״ח במקום אחר. ועל זה הקשה והיכא אתמר דרב חסדא. וא״כ מאי קאמר הרב ז״ל.

וכבר זה שנים רבות ראיתי במכתב להרב הכולל כמה״ר חיים הלוי סנדורי ז״ל שהשיג כן על הרב באר שבע בתוספותיו לסוטה שכתב על הא דקאמר התם כדאמר רב חסדא וכו' וז״ל תימה היאך שייך למימר כדאמר ר״ח וכו׳ כאלו רב חסדא הוה אמר בעזרת נשים על קושיא אחרת בענין אחר והא ליתא דהא רב חסדא בא לחזק מה שתירץ כאן בעזרת נשים על הך קושיא גופה והאמר מר אין ישיבה בעזרה ואין שיטה כזאת בגמרא עכ״ל וע״ז כתב הרב מהר״ח הנז׳ דנעלם ממנו תלמוד ערוך ביומא דף ס״ט דהתם בעי תלמודא והיכא אתמר דרב חסדא עכ״ל. ואפשר דהרב כנה״ג ראה דברי הרב באר שבע הנז׳ נמצא בסוגיין כדאמר רבינא כעין תורי וכו' ועל זה סמך לעשותו כלל אף ע״ג דהרב באר שבע תהי עלה. ונראה דנעלם משני המאורות הגדולים הרב באר שבע והרב כנה״ג סוגית יומא הנז׳ דאי מדכר דכירי לא הוו שתקי מינה.

הן אמת דסוגית יומא הנז' לפי נסחתנו דגרסינן והיכא אתמר דרב חסדא אהא מתיב וכו׳ אינה מיושבת כמבואר. ואי הוה גרסינן והיכא אתמר דרב חסדא אהא דתניא היכן קורין וכו׳ הוה סליק שפיר דרב חסדא אהך בריתא דהיכן קורין אמרה. אמנם מדברי רש״י בסוטה ודברי תוספות ישנים ביומא מפורש דגרסי מתיבי וכבר אני בעניי כתבתי זה בס' הקטן פתח עינים ביומא בסוגיא הנז׳ וצדדתי שם בזה ע״ש.

איכו השתא שפר קדמי לישב הסוגיות דיומא וסוטה ויבא הכל על נכון דמאי דקאמר מתיבי לאו אשינויא דמוקי בעזרת נשים כדמשמע מריהטא דשמעתא. אמנם זאת לפנים רבנן דמתיבתא הקשו על הא דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד מהך בריתא דפרשת הקהל קורין בעזרה וידוע דהמלך יושב וקורא ופריק רב חסדא בעזרת נשים והך קושיא והך פירוקא נאמרה במתיבת׳ דרב חסדא. ובמתיבתא דרבינא ורב אשי הקשו על משנתנו מכלל שהוא יושב והא אין ישיבה בעזרה ואמרי כדאמר רב חסדא בעזרת נשים ה״נ בעזרת נשים ורב חסדא לא דיבר בזה. ופריך הש״ס ביומא והיכא אתמר דרב חסדא ומשני אהא מתיבי וכו׳ כלומר דהקשו על זה דאין ישיבה מקורין בעזרה ופריק רב חסדא בעזרת נשים וכי היכי דאמר כן בפרשת הקהל וה"ה הכא כמ״ש תוספות ישנים ביומא. ובסוטה מייתי מתיבי וכו׳ אמר רב חסדא והיינו כדאמרן דמקדש הקשו על הא דאין ישיבה מבריתא דקורין בעזרה ופריק ר״ח בע״נ. וזהו שכתב רש״י שם בסוטה כדאמר רב חסדא לקמן. ובזה נתישבו סוגיות הש״ס ודברי רש״י ותוס' ישנים כאשר יראה הרואה ודוק הטב כי למי שבקי בסגנון הש״ס

זוהי דרך ישרה לדעתי הקצרה:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה