ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן צב
שיורי ברכה
א
דין א׳. כזית בשר וכו' מלשון הפוסקים דנקטי בשר סתם מוכח דאין חילוק בין בשר בהמה לחיה ועוף דלא כהגהות אשרי שהביא מרן בב״י וכן כתב מהרי״קש בהגהותיו. וראיתי להרד״ק בהגהותיו שתמה על מרן שהשמיט זה ע״ש ואין כאן תימה דהגם שבב״י לא כתב מידי היה פשוט בעיניו שהפוסקים דסתמו פליגי ולכן השמיטו בש״ע אך ראיתי להרב פר״ח ס״ק יו״ד דכתב דמפורש איפכא בדברי הר״מ והתוס' והרשב״א ע״ש ואיברא דכל כי הא הו״ל למרן לכתוב בב״י שהפוסקים כתבו להפך בפירוש:
ב
דין ב׳. נפל חלב לתוך קדרה של בשר וכו' עמ״ש הרב ט״ז והרב נקודות הכסף ועיין מ״ש בס׳ מכלל יופי ודרך סלולה חדש בסוף הס' על דבריכם ז״ל:
ג
אבל אם ניער וכו׳ עמ״ש הרב פר"ח. ועמ"ש מהרי״קש בהגהותיו:
ד
נאסרה אותה חתיכה וכו׳ עמ"ש הרב ש״ך לישב מ״ש לקמן סי׳ ק״ה ועמ"ש הגאון מהר"י בשו"ת נודע ביהודה י״ד סי' כ״ה.
ה
דין ד׳. החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. בשו״ת הרב מהר״ם פרובינצאל כ״י סי׳ קכ״ח כתב דצ״ל להיות מתרת דבר״ס ק״ו פסק דהיא עצמה אינה מותרת והכא ר״ל שהיא מצטרפת לבטל אבל היא עצמה אסורה עכ״ד. ואינן מחוורין כאשר המעיין יראה מכמה טעמים ודוק וכבר העירו האחרונים על מרן.
ו
אם נתערב בשר בחלב ונפל לתוך קטניות מבושלות לא אמרינן שהקטניות כלן נעשו נבילה לשער בהן כולן. מהרי״קש בהגהותיו:
ז
הגהה. י״א דלא אמרינן חנ״נ אם נתערב איסור לח בהתר לח וכו׳ עמ"ש בשו"ת פני אריה חדש ממש להה"ג אב"ד של ק״ק רוטרדם סי׳ מ"ח וע״ש כמה פרטי דינים.
ח
דין ה'. טיפת חלב שנפלה על הקדרה וכו' מדין זה מוכח דבכלים בלועים נמי אמרינן חנ"נ ודלא כמ״ש מור״ם בהגהה בסוף סעיף הקודם מהמרדכי והרב בדרכי משה הרגיש בזה ותירץ ונדחק מאד ע״ש. הרד״ק בהגהותיו כ״י ועיין בפר״ח ריש סי׳ צ״ג ועיין בסי' צ״ח.
ט
דין ט'. נר של חלב וכו׳ להדליק הפי״פא של טאבאק״ו מנר חלב הרב כנה״ג ובני חיי לקמן סי' ק״ה אוסרים וכ״כ הרב כנה״ג בתשובותיו י״ד סי׳ קמ״ב. והרב פר״ח לקמן סי׳ ק״ח ס״ק כ״ג שרי להדליק מראש השלהבת. והרב מופת הדור מהר״ח אלפאנדארי בס׳ בני חיי בהשמטות שבסוף י״ד סי׳ ק״ה שרי אף כשמקרבה אל הפתילה הדולקת. והרב המו' מהר״ר אברהם ישראל נר״ו אמר לי שהביא ראיה ממתני' סוף פ״ד דמכשירין בעצים דבלעו משקין טמאים והיו עליהם גשמים דתנן ויסיקם בידים טהורות ופירשו רבינו שמשון ורבינו עובדיה דלא אמרו סוף משקה טמא הבלוע לצאת דבעצים דהאש שולטת בהם ונאחז בהם האור כלה המשקה בתוכן ואין יוצאין לחוץ וה״ה הכא שכלה החלב ז"התד.
ולי ההדיוט אין הנדון דומה לראיה חדא דהרי לפי התוספתא שהביא הרב תוספת י״ט שם רבנן פליגי בלחים דיוצאין המשקין ונר של חלב כלחים דמי ואפי׳ תימא בפי' הרמב״ם דמכשרי בלחים ויבשים יש לומר דנר של חלב מודו כולי עלמא כיון דהכא החלב ניתך ועי״ז מאיר הנר ומה דמות יערוך לעצים שהאש מבחוץ מסיקן אבל הכא האור הזה מן החלב עצמו וזה פשוט.
אמנם הרב המובהק כמהר״ר ישועה זיין ז״להה בספרו משו״ת שערי ישועה כ״י בי״ד שער א' סי' ד׳ וסי׳ ה' הרב ז״ל והרב מהר״ר שלמה סאלאמי ז״ל התירו בראיות ברורות. ומ״מ כתב הרב מהר״י זיין דבעל נפש יחוש. וראיתי להרב לקט הקמח שכתב דהרב המו' מר קשישא מהר״ר דוד גרשון ז״ל התיר ועבד עובדא בנפשיה ונצטער בחלום קשה על זה בפירוש ע״ש. ובעה״ק ירושלם תו' כמעט רוב הת״ח נזהרים בזה.
י
אם אחד נזהר להדליק הפי"פא מנר של חלב אסור למי שנוהג התר להדליק הפי״פא מנר חלב וליתן למי שהוא נזהר מזה. הרב משאת משה ח״א י״ד סי' ד'. ועמ״ש בשו״ת סמא דחיי י״ד סי׳ ה'. ועמ״ש במחב"ר א״ח סי׳ ר״י ששם נכתב באגב ע״ש.