ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פו
שיורי ברכה
א
דין ג', ביצת נבילה וטריפה וכו' ואפילו נתערבה באלף וכו'. כבר תמהו הרב ט״ז והרב ש״ך והרב פרי חדש ושאר אחרונים על מרן אין פסק דאפילו נתערבה באלף כלן אסורות והוא כדעת הטור ודעמיה ואילו לקמן סי' ק״י פסק כהרמב״ם דדבר שבמנין בטל אפילו את שדרכו לימנות:
ולא תעזוב נפשי לשאו״ל שבסגנון שכתב הר״ב ט״ז יש להרגיש שכתב וז״ל ואפילו נתערבה באלף וכו' הטעם דהוי דבר שבמנין ותימה על מחבר ש״ע שבסי' ק״י פסק דדבר שדרכו למנותו תמיד בטל עכ״ל ודבריו אינם מכוונים שהרי סברא זו שכתב מרן היא סברת ס׳ התרומה ודעמיה דפסקי כר״ל דאמר כל שדרכו לימנות ומשום הכי ביצה אסורה אף דזמנין אינה נמכרת במנין כמ"ש בש״ס בריש ביצה. אמנם לדעת הפוסקים כרבי יוחנן דאת שדרכו לימנו׳ ביצה בטלה דצריך דבר שתמיד ימכר בענין. ומור״ם לקמן סימן ק״י בהגהה פסק כמ״ד את שדרכי לימנות ומרן שם פסק כהרמב״ם דז׳ דברים לבד אינן בטלים כרבנן ור׳ עקיבא. והשתא הא דביצה אסורה קשיא בין למרן בין למור״ם ואמאי הרב ט״ז דקדק וכתב דהקושיא היא לש״ע שפסק דדבר שדרכו למנותו תמיד בטל והלא קשה גם למאן דפסק דדרכו לימנות תמיד אינו בטל דביצה אין דרכה תמיד לימנות והקושיא למרן היא ביותר שפסק דאפילו את שדרכו לימנות תמיד אינו בטל. וכן הרב ט״ז עצמו בסימן ק״י עמ״ש מור״ם שם וי״א דכל דבר שבמנין היינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל כתב וז״ל היינו כר׳ יוחנן בגמ׳ אליבא דר"מ דס״ל את שדרכו לימנות שנינו פי' שלעולם אין מוכרין במנין משא"כ ביצה שפעמים הם מוכרים סל מלא ביצים וכו׳ עכ״ל אלמא דלמו״רם ביצה בטלה וא״כ ק׳ גם על מור״ם איך לא הגיה בדין זה:
הן אמת שהרב ט״ז סיים שם והאידנא הוי ביצה דבר שמוכרים תמיד במנין וכו' ע״ש ואפשר דמשו״ה לא הקשה הט״ז למור״ם וכן תירץ הרב פר״ח למור״ם בדין זה ע״ש. אמנם ק' דלא אפשר לתרץ כן בעד מור"ם דמדבריו בתורת חטאת ריש כלל מ"ב ובכלל ס״ג מוכח בהדיא דסבר דביצה בטלה כאשר יראה המעיין וא״כ הו״ל להגיה בדין זה וכמ״ש הרב ש״ך:
ואחר זמן ראיתי להגאון מהר״ר חיים בצלאל בספר ויכוח מים חיים שכתב בכלל מ״ב וז"ל ומ״מ נראה דטוב להחמיר וגם הרב עצמו שכתב בסוף ודעת הטור י״ד כדעת העטור משמע קצת שחזר להסכים שדעת העטור הוא עיקר דביצה אינה בטלה עכ״ל וק׳ דאין כאן חזרה שהרי שם בת״ח כלל ס״ג כתב וז״ל לדעת ר״י והרמ״בם ביצה לא חשיבא ובטלה וכתב ב״י בשם א״ח דלזה הסכימו רוב הפוסקים והכי נהוג כמו שנתבאר לעיל כלל מ״ב עכ״ל הרי דהרב מור״ם לא חזר. והרב בני חיי ומרב כנה״ג נדחקו לישב פסקי מרן ואין דבריהם מחוורין כאשר יראה המעיין ואין להאריך: