אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן סט

סימן סח

שיורי ברכה

א

דין ל״א. בשר שנתבשל בלא מליחה וכו' ראיתי בפסקי דינים כ״י להרב הגדול כמהר״ר שלמה עמאר ז״ל אב״ד ור״מ בעיר גדולה לאלהים ק״ק מרואיקום יע״א ברור שלפני פנינו שכתב וז״ל דע שבזמן הזה כמה בני אדם טעו בזה ומצריכים ס׳ וסומכים עמ"ש בש״ע סי' ס"ט דין י״א בשר שנתבשל בלא מליחה צריך שיהיה בתבשיל ס' כנגד אותו בשר ואז הכל מותר ודבר זה טעות בידם דהתם מיירי שנתנוהו במים שאינם רותחים ומתבשל אבל בזמן הזה כל בני אדם נותנים אותו במים רותחים והוי חליטה ומנהג זה נזכר בש״ע דין י״ט וז״ל אחד שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפילו במים שאינם רותחים ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחים ע״כ ומנהג העולם כמת ליתנו במים רותחים ואינו אלא חומרא בעלמא ומאחר שהכל נותנים אותו במים רותחים הוי חליטה ומותר. וכן מבואר בש״ע גבי כבד סי׳ ע״ג דין ב׳ אם חלטוהו ברותחין מן הדין מותר לבשלה אלא שהגאונים אסרו לעשות כן לכתחילה ובדיעבד מותר. הרי שאפילו הכבד שיש בו. רבוי דם אם חלטוהו בדיעבד מותר. וכתב הרב ב״י באותו סימן וז״ל בא״ח כתוב על בשר שנתנוהו בקדרה בלא מליחה וערב שבת היה והתירוהו משום דוחק מתרי טעמי חדא שהמים רותחים והו״ל כחליטה ועוד שכתב הראב״ד הבשר שלא נמלח במאי דנפיק מיניה משערינן אפילו אין המים רותחים דדבר מועט הוא ובטל בס' עכ״ל הרי שהורה הלכה למעשה להתיר ואע״פ שכתב משום דוחק נראה דהרב ש״ע אינו מסכים בזה שהרי גבי כבד לא הזכיר שום דוחק. ואע״פי שכתבו הפוסקים אין אנו בקיאים בחליטה היינו לכתחילה אבל בדיענד שרי כמ״ש הרב ב״י סימן ע״ג וז״ל ובאמת יש לתמוה מה בקיאות יש בחליטה. וכיון דמדינא שרי לא גזרו הגאונים אלא לכתחילה ונראה ברור מזה דבדיעבד מותר בלי שום דוחק. וכפי זה כל מה שנזכר בפוסקים בשר שנתבשל בלא מליחה היינו כשיתנוהו במים צוננים. ודע שטעמו של הראב״ד שכתב דבמאי דנפיק מיניה משערינן לפי שהחתיכה בעצמה היא מותרת והדם הוא מיעוט ולא אמרו בגמרא דמשערי' בכלה אלא כשהחתיכה כלה אסורה או גבי כחל שיש בו גומות מלאות חלב והוי דבר מרובה עכ״ל הרב מהר״ש הנז׳:

ואני בעניי כתבתי בפרט זה והבאתי דברי מרן הב״י בסימן ע״ג בשלמות. ומשם באר״ה דיש לדקדק קצת על הרב הנז' במה שהביא דברי מרן סימן ע״ג ושם הבאתי דברי הרי"טבא שכתב יכדבר הרב מהר״ש הנזכר דבדיעבד אם נתנו בשר שלא נמלח בקדרה רותחת מאד מותר אם עשה בשוגג ע״ש והבאתי דברי שבלי הלקט. וגם דברי האחרוני' על זה כמו שתראה בספר הקטן מחזיק ברכה סימן ע״ג אות י״ד ע“ש באורך:

גם בספר הקטן הנזכר בהל׳ פסח סימן תס״ז אות יו״ד זכרתי הוראת הרב מהר״ש הנזכר מפי השמועה על חיטה שנמצאת בתבשיל של אורז בפסח ע״ש. ושם כתנתי דהאחרונים מחמירים ע״ש באורך:

ולכל הדברות צריך שיהיו רותחים מאד ואם ברור הדבר שהיו המים רותחים מאד ויש דוחק כגון שהוא ע"ש יש להקל ודוק:

ב

דין י״ב. בשר ששהא ג׳ ימים וכו׳ כתב בספר גור אריה שהר״ר יהודה מויניציא התיר בשר ששהא ג׳ ימים לתת אותו במים פושרים כדי שיתעורר הדם ויצא עכ"ד ואין לסמוך על זה כלל. וכן כתבו האחרונים דאפילו שיתנוהו במים פושרים לא מהני:

ג

ואחר שצלאו לא יבשלנו וכו' הרמ״ע מפאנו סי' קי״ג כתב אנו מתירין לבשל אחר שנצלה יפה מדין כ״א ורואים אנו שהדברי׳ ק״ו עכ״ל וכתב עליו הרד״ק בהגהותיו כ״י אין כאן ק״ו דדוק' התם כשלא נתיבש הדם מהניא הצליה להוציאו כלו לכן מותר לבשל הבשר אח״כ אבל בבשר ששהא ג׳ ימים בלא מליחה דנתיבש דמו איכא למיחש דאפילו על ידי צליה לא יצא כלו ויצא אח״כ ע״י בשול וכמ״ש האחרונים ומ״מ לצורך סעודת מצוה אין להחמיר באסור שלא נזכר בגמרא עכ״ל ודבריו ברורים במה שהקשה על הרמ״ע ואינו יודע איך הרב כנה״ג הגהת ב״י אות ר׳ שהזכיר סברת הרמ״ע לא הקשה על סיום דבריו. ושם בספר כנה״ג אות כ״א מבואר שיש לסמוך על המתירים לכבוד שבת לבשלה אחר צליה דבבישול יכול לעשות מטעמים רבים. וכמ״ש הרד״ק הנזכר להתיר לצורך סעודת מצוה. וכן עיקר:

ד

דין י״ג. ואם שרו אותו במים תוך שלשה ימים וכו' במחזיק ברכה אות ט״ל הבאתי תשובת הרב דבר שמואל סימן ש׳ דמלמד זכות על המשהה ג׳ ימים שלישיים על ידי שריה אחרת וכו׳ ע״ש ועתה ראיתי בהגהות גור אריה שכתב דמ״כ שאין להשהותו ג׳ ימים בשריה שנית וכן בעיר מנטובה המנהג לאסור לכתחילה ולהתיר דיעבד ע״ש:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה