אור ברסלב

ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן לט

סימן לח

שיורי ברכה

א

דין ד׳. מחיתוך של זו וכו׳ עמ״ש בס' אבקת רוכל הנדפס מחדש והוא תשובות מרן הקדוש בסי' רי״ו. ועיין לקמן באות ט':

ב

דין ז׳. לשמנונית הלב או לכיסו וכו׳ או לרחם וכו' לשון זה אינו מדוקדק כאשר יראה המדקדק בלשון הרמב״ם ולשון הטור ולשונות שאר הפוסקי׳ הובאו בית יוסף. הרד״ק בהגהותיו כ״י והאריך הרבה בזה:

ג

הגהה. וכן אם היתה הריאה כלה דבוקה וכו׳ עמ״ש בתשובות מרן סי׳ ר״ט ור״י ועמ״ש הרב כנה"ג אות קי״ז. ומ״ש שם בשם מהרשד״ם עמדנו למנין ונקבע׳ הלכה לאסור מהר״י סמוט ומהר״ש הלוי הזקן צוחו כי כרוביא על ענין זה בתשובותיהם הובאו בשו״ת מרן ע״ש:

ד

דין ח״י. או בבשר ובעצם כשרה וכו' עמ״ש הרב המבי״ט בח״ב סי׳ י״א והביאו הרב פרי חדש ס״ק פ״א ועמ״ש בתשובות מרן סי׳ רי״א:

ה

ודופן סותמתה וכו' הרשב"א במשמרת הבית דף ל״ו

הוכיח נגד מ״ש הרא״ה מדוקדוק הלשון ותהי עלה הרב כנה״ג בתשובותיו סי׳ מ״ו ובא אל הי״שוב ע״ש:

ו

דין כ״ב. אם יש מכה בדופן וכו'. אם המכה בבשר שבין הצלעות לא תלינן במכה וטריפה. הרב כנה״ג בתשו' סי' מ״ח:

ז

האדימה מחמת המכה אפי' מכה שבין בשר הצלעות טריפה. הרב הנז׳ בתשובה הנז':

ח

אם סירכא בריאה ומכה בדופן אלא שהמכה אינה במקום א' אלא בצלע מכה א׳ מקצה מזה ומכה א׳ מקצה מזה ולכל צד יש רוב חוץ למכה טריפה. הרב הנזכר בתשובותיו סי' מ״ט:

ט

(דינים השייכים לסי' זה) אונה העליונה שדרכה להתפצל ונמצא שם סירכא מפצול לפצול וכשנופחין אותה נראה במחיתוך לחיתוך הוי כדין סדק דכשרה. הרב הנז' בתשובותיו סי׳ ז':

י

מינה ובה שנמצאת בסדק בריאה וכשנופחין הרב׳ נדבק הסדק הטיב מכשירין כמו מחיתוך לחיתוך הרב הנז' שם בסי׳ הנז׳:

י״א

אם יש בסדק הריאה סירכה ובנפיחה נעשו הסדק והסירכא כמו מחיתוך לחיתוך כשרה הרב הנזכ' בתשובה הנז':

י״ב

ורדא שחלוקה לשתים ויש סירכא במקום החילוק ובנפיחה נעשית הורדא כאחד והסירכא נתונה כמו מחיתוך לחיתוך כשרה. הרב הנזכ׳ שם בסי' הנז':

י״ג

ריאה סרוכה מחיתוך לחיתוך ובחיתוך אונה עליונה אשר שם הסירכא יש בועה ובולטת לחוץ למנהג שלוניקי להכשיר בועא עם סירכא לדופן הצר צריכה בדיקה במחט. ולמנהג קושט׳ שמטריפין בועא עם סירכא אפי' בדופן צר טריפה. הרב הנז' בתשובתו הנז':

י״ד

תרי אוני דסריכי מחיתוך לחיתוך וסירכא יוצאה מביניהם אל שומן הלב הרב מהרימ"ט מטריף ומהר״י פיגו״ן ומהר"ש גאון ודעמייהו מכשירין אם הרוב הוא מחיתוך לחיתוך ואם הרוב הוא חוץ לחיתוך טריפה. הרב הנז' בתשובותיו סי׳ הנז':

ט״ו

בודק שאחר שבדק ההוא אמר שיש סרכא חזקה מינה ובה ונאבדה הריאה. אסורה ומכ״ש אם קרעה הטבח הרב הנז׳ בתשובותיו סי' נ״א:

ט"ז

ריאה שנסרכה לדופן רובה מן האונה ומיעוטה מן האומה יש מן הראשוני׳ שמתיר מטעם ס״ס ואחד מהספיקות שמא יש סירכא בלא נקב וגדולי האחרונים לא חשיבי זה ספק דקי"ל אין סרכא בלא נקב. הרב הנז' בתשו׳ סי׳ הנז':

יז

יש מתירין תרי אוני דסריכי מגבן לדופן וראשי הסרכות דבוקים זה בזה בדופן ואין ניכר שם ראשי סרכות העלה דמי שנהג כן הוא מנהג בטעות וראוי לאסור. הרב הנז׳ שם סי׳ ב״ן:

יח

אם סירכא העולה מכאן עבה והעולה מכאן דקה ואין להם יחס כשרה. הרב הנז׳ שם בתשובתו סי' הנז׳:

יט

למען דעת איזה קרום בריאה וכשרה או סירכא וטריפה עושה נפיחה ואם הקרום עולה בנפיחה קרום הוא וכשר. ואם אינו עולה סירכא היא וטריפה. הרב הנז׳ שם סי' ג״ן:

כ

אתרא דנהיגי לעשות הגבהה בסרכות מינה ובה או מינה ואיליה באומות או באונות יכולים לעשות הגבהה גם בסרכות הורדא. הרב ז״ל שם סימן ר״ן:

כ״א

אם נהגו להטריף ריאה הסרוכה לשתי צלעות הקטנות הסמוכות לצואר כל שנמצא סרוכה הצלע הששי׳ כשנמנה ג״כ הצלע הקטנה טריפה שם סי' נ״ה:

כ״ב

יביע אומר מנהגים בסרוכה לגרמא לחוד או לעצם ולבשר ורובא לעצם או רובא לבשר. הרב הנז' סי' נ״ו:

כ״ג

המנהג בקושט׳ לאסור סרכא עם בועא במקום רבותא וזאת לפנים היו מכשירין בטעות. בתשו' הרב הנז׳ סי׳ ז״ן:

כ״ד

בהמה שנמצאת צלע ד' גסתרא לארכה ונכנסה שם אונה הג׳ דימינא ונסרכה ונסמכה דרך שם בין עור לבשר ובצלע עצמו דבוקה ואדוקה. הוי ספק טריפה. וכ״ש אם נסדק האונה אלא א״כ שהיתה דבוקה ואדוקה הרבה מראש ועד סוף אלא שהיתה עוברת בין העור והבשר וסרכא יוצאת מגב האונ׳ ונסרכת אל הבשר חוצה לה אחורי הצלע דטריפה. הרב שם סי׳ ח״ן.

תוכן העניינים

ברכי יוסף על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה