ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יב
א
דין ב׳. ויש אומרים שמותר בדיעבד וכו׳ כפי הכלל המסור בידינו דכל היכא דמרן בש״ע מייתי שתי סברות בלשון י״א וי״א דעתו כי״א בתרא וכתבנו במקום אחר דכן הוא העיקר ודלא כמו שכתב איפכא אם כן הכא דעת מרן להתיר בדיעבד. ולפי מ״ש בבית יוסף הרמב״ם והעטור משם בה״ג מן האוסרים והרשב״א ורש״י ורא״ם מן המתירים וקצת יש להרגיש דהו״ל לפסוק כהרמב״ם והעטור ובה״ג דהוא ז״ל כתב בב"י בא״ח סי' יו״ד דרש״י מפרש ולא מסקן ע״ש. ואפשר דהכא דעתו ז״ל נטה לדעת הרשב״א ומה גם שהטור הביאו באחרונה:
אמנם הרבנים בפירות גנוסר הכריעו כהרמב״ם ודחו ראית הרשב״א והרב פרי תואר הוסיף לומר דגם פה שהוכיח הרשב״א מדברי רש"י יש לדחות. וגם ע״ש מרן בב״י דדעת רא״ם שכתב המרדכי כהרשב״א דבריו קשים וכבר תמה עליו הרב כנ״הג ע״ש. ומכל זה היה נראה לאסור בדיעבד כדעת הרמב״ם אבל כבר כתב ההגהה דבזמן הזה יש להתיר בדיעבד כדבסמוך. שוב ראיתי דהרי״ף והרא״ש השמיטו בהלכותיהם האי סיפא דברייתא דקתני ואם עשה כן בודקין אחריו ונראה דהם מפרשים כהרשב״א דלאו לענין פיסול שחיטתו מתניא ואפשר שזה דעת מרן בש״ע דנקיט כהרשב״א דמשמע ליה דהרי״ף והרא"ש הכי ס״ל ואף שבב״י לא בירר זה. ואחר זה ראיתי להרב כנ״הג שכתב בדעת הרי״ף והרא״ש וסמ״ג כמו שכתבתי. ומ״ש שם הרב כנ״הג בפירוש מ״ש הטור וכתב הרמב״ם ואם שחט וכו' אינו מחוור ע״ש ודוק:
ב
הגהה. ובזמן הזה דאין דרך עכו״ם בכך יש להתיר וכו'. ומטעם זה אם שחט בתוך הכלי מותר תשובות הגאונים כתיבת יד סי׳ ש"ל ומשמע דבלאו הכי שוחט לתוך הכלי אסור בדיעבד אבל הרמב״ם ושאר פוסקים שרו בדיעבד והכי משמע ממשנתינו דלא תני שחיטתו פסולה אלא בשוחט לשם הרים אבל בכלים ואינך תני אין שוחטין דמשמע דוקא לכתחילה. הן אמת דאשכחן לגאון בה״ג גבי שוחט בספינה שכתב דאי אזיל דמא להדיא לגווייהו דימא ולא נפל ברישא עילוי גודא דספינתא אסיר למיכל מההיא חיותא. ומשמע דסבר הגאון דהני נמי לתוך ימים ונהורות וכלים שחיטתו פסולה וכדמשמע מתשובה הגאונים הנז׳. וראיתי להרב פרי תואר בס"י י״א ס״ק ג׳ שעמד על דברי בה״ג ופירשם. ולי ההדיוט פירושו דחוק וגם מתשו׳ הגאונים הנז' משמע דסברי הגאונים דשוחט לתוך כלי ואינך שחיטתן פסולה. ובאמת דמילשנא דמתני׳ מוכח דכל הני שחיטתן בכשרה וכמ״ש הרשב״א ואפילו לשוחט בגומא שבשוק דפסל הרמב״ם משמע ליה להרשב״א דשחיטתו כשרה וכמו שכתבנו. ומ״ש הרב פרי תואר על זה שרמוז לעיל וז״ל ואין הכרח לדברי הרב דהא דשחיטה לתוך גומא שבשוק לא קתני לה במתני׳ כל עיקר ומבריתא הוא דשמעינן דאסור דיעבד עכ״ל לא זכיתי להבין דהא תנן ובשוק לא יעשה כן וכו' ודוק היטב:
וראיתי להרב כנ״הג שהוקשה לו דמהרש״ל כתב דא״ז מתיר האידנא דלא שכיח וכו' לכתחילה ומור״ם בשם א״ז לא שרי אלא בדיעבד וכתב דא״ז מתיר לכתחילה ומהר״ם ממודלינג מתיר בדיעבד וכו׳ או דא"ז ומהר״ם הנז׳ שרו לכתחילה ואפ״ה לא רצה להתיר מור"ע אלא דיעבד וכו׳ ע״ש ובדרכי משה מוכח דא"ז שרי לכתחילה. ועמ״ש הרב כנ״הג לעיל סי׳ י״א הגהת הטור אות ס׳ ע״ש ודוק. ובס׳ כרתי ופלתי הנדפס מחדש ראיתי שכתב וז״ל האחרונים בקשו לומר בהנך דינים שוחט לנהר ולכלים ג״כ בזמן הזה לא שייך וזה אינו דלשון רמ״א משמע להדיא רק אהך דשוחט לגומא וכו׳ עכ״ל וקשה דהרי רמ״א עצמו בדרכי משה כתב משם א״ז שהוא המקור דשרי לתוך המים ולשון הכלים בזמן הזה וכן בתשובת הגאונים הנז' דשרי בדיעבד בזה״ז לתוך הכלים: