ברכי יוסף על יורה דעה· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן טו״ב
א
דין א'. הגהה. ולמשוך עד אחד שחיטה. האחרונים נחלקו בזה והרב פר״ח דרך קשתו לדחות זה ופליג על רבינו ירוחם ועל הרב ש״ך שהסכים עמו. והרב פר״ת נראה דנטה דעתו לדבריו. ומיהו יש להחמיר כרבינו ירוחם דהוי מרבוואתא קמאי. וכן ראיתי להרב מהר״ר יהונתן בכרתי ופלתי שהתמרמר על הפר״ח בזה:
ב
דין ג׳. גדולי החכמים לא היו אוכלים וכו׳. והיינו דוקא כי עבר מצד חומרא וגדר ולקדש עצמו במותר לו אז הוא דשרי אבל אם עושה מפני שיש לו פקפוק בעיקר הדין אסור לעשות כל שהלכה רווחת במימר קדישין ובכי הא הוא דכתב מהר״ם בתשובה הביאו המרדכי פ׳ כל הבשר שהיה מתלוצץ במי שלא היה אוכל בשר אחר גבינה והיה נראה בעיניו כמינות והיינו שהיה מפקפק בעיקר הדין ול״ק מאי דקשיתיה לרב דמשק אליעזר הביאו הרב כנה״ג לקמן סימן פ״ט וכמו שביאר יפה יפה הרב מהר״י אירגאז בש״ות דברי יוסף סי' מ״ה:
ועל דרך זה אפשר לומר דהיינו מאי דאתמר בירושלמי פ״ק דשבת ופ״ב דע״ז דרב לא בעי אכיל שמן עכ"ום ואמר ליה שמואל אכול כן כתב אנא עלך זקן ממרא ואכל ומייתו ליה כמה רבוואתא להאי ירוש׳ דאפשר דרב מאי דלא אכיל הוה מצד שהיה לו פקפוקי דברים ובכ״הג אטרח עליה שמואל אבל אם היה מודה רב דשריותא הוא אלא דהוא רוצה להחמיר מצד חומרא וסדר קדושה אז לא הוה שמואל אמר ליה מידי דרשאי אדם להחמיר על עצמו ולקדש עצמו במותר לו:
והן עתה ראיתי להרב גנת ורדים י״ד כלל ג׳ סי׳ ו' שכתב קרוב לזה דשאני התם דרב קרא ערער עליה דרב שמלאי שהעיד שהתירו השמן ובכ"הג הכריחו שמואל ע״ש באורך וכבר בספרי הקטן שער יוסף דף יו״ד כתבתי בפרט זה ואביזריה ועיין שם דף ל״ג ודף ק״ך. ועמ״ש הרב פר״ת בדין זה: