ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן קצ״ב. א
דין א'. ואין לומר נברך לאלהינו וכו׳ כן כתב בסדר רב עמרם גאון כ״י וז״ל והכי אמרו משמיה דמר רב נסים בריה דרב שמואל דכד הוה בי עשרה ההוא דמזמין צ״ל נברך אלהינו שאכלנו משלו ולא מיבעי למימר לאלהינו מאי טעמא משום דכתיב שירו לה' גדלו לה׳ זמרו לה' בלמ״ד וגבי ברכה אשכחן דכתיב ברכו את ה׳ ויברך דוד את ה׳ וברכה בלמ"ד לא אשכחן וכן הלכה עכ״ל וכן כתבו התוספות בשמו והביא דבריהם מרן בב״י. ויש מי שהקשה דהרי אשכחן בנחמיה סי׳ י״א דכתיב ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים וכן בדברי הימים א' סי' כ״ט כתיב ויברכו כל הקהל לה׳ אלהי אבותיהם. הן אמת דעל הרוב בא בכתוב בלי למ״ד וא״כ הנכון לומר נברך אלהינו דבתר רובא אזלינן אבל לשון רב עמרם גאון הנז' שכתב לא אשכחן וכן כתבו התוס׳ לא מצינו זה הלשון הא ודאי מאן דמותיב שפיר קמותיב דהרי נמצא שני כתובים הבאים בלמ״ד:
ב
דין ב׳. אין יכולים לחזור וכו׳ בפנים הבאתי דברי הרב פר״ח שכתב דאף שענו אחריו הוא יכול לומר ברוך אלהינו ועתה ראתה עיני תשובת הרש"בא כ״י דכתב כדברי ארמות חיים ומוכח מינה דאם גם העונים לא הזכירו גם הוא הפסיד והכי רהטי דברי ארחות חיים ומעתה כן עיקר ודלא כהרב פר״ח.
ג
המנהג לקבוע על הפירות וכסנין ופירות ז' מינים כמה בני אדם ולא חיישי למ״ד שיש לזמן לז' מינים כמ״ש בפנים אות א׳. ובדרישה שנדפס חדש ראיתי טוב טעם לסברות אלו וכפי דבריו אין ראבי״ה יחיד בסברתו ורבים אשר אתו שהוא כתב שאין ראיה מהרמ״בם דס״ל ברכה מעין שלש דרבנן אבל ראבי״ה וכמה גאונים ס״ל שהיא ג״כ דאוריתא כמו שדרשו ממ״ש ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך זה זימון שקאי על הפת כן ס״ל דקאי אברכת ז׳ מינים שכתובים לפניה ארץ חטה וכו' לאפוקי מהרמ"בם דס״ל דארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם הפסיק הענין ועליה דוקא קאי ואכלת ושבעת וברכת עכ״ל ולפי דבריו כלהו רבוואתא דסברי דברכת מעין ג' דאוריתא כלהו סברי כראבי״ה דג׳ שאכלו מז' מינים חייבין לזמן. אבל ראיתי להרב ז״ל עצמו בפרישה לקמן סוף סי׳ ר״ט על דברי הטור שכתב דברכת ז׳ מינין דאוריתא לאחריה דמסמיך ליה אקרא והקש׳ מרן דלדידיה דהוי דאוריתא הו"לל ומייתי ליה מקרא ותירץ הוא ז״ל דכיון דקי״ל כרבנן ריש כיצד מברכין דף מ״ו דאוכלת ושבעת וברכת קאי דוקא אלחם דכתיב לפניו ועליו מברכין ז' ברכות ולא קאי אז׳ מינין א״כ עכ״ל דאף דברכה אחרונה דז׳ מינים דאוריתא היא לאו מהאי קרא נפקא דא״כ נברך עליהם ג' ברכות אלא שום דרשה אחריתי או הלכה למשה מסיני וקרא דואכלת ושבעת וברכת נקטו לאסמכתא בעלמא וב״י עצמו הביא דברי סמ״ג שתמה על ה״ג דמפיק ברכה אחרונה לז׳ מינים מהאי קרא דא״צ לבריך עלייהו ג׳ ברכות עכ״ל ועל פי דבריו הללו אזדא ליה טעמא דיהיב לראבי״ה דכיון דלקושטא דמילתא ואכלת ושבעת וברכת לא קאי אלא אלחם עצמו ולא על ז' מינין וכסברת רבנן ולהכי לא מברכינן עלייהו אלא מעין ג' ולא ג׳ ברכות דקרא לא קאי אלא אלחם א״כ גם ברכ׳ זימון דאמרינן וברכת את ה׳ אלהיך זה זמון לא קאי אלא אלחם דבגויה משתעי קרא. והגם דיש מקום לומר עדין דראבי״ה סבר כהלכות גדולות דהוי דרשא גמורה ויהיה טעם למאי דמברכינן מעין שלש מ״מ אודי לי מיהא דאין מופת חותך דכלהו רבוואתא דסבור דמעין שלש דאוריתא סברי דז׳ מינין מזמנין עליהם כמ״ש הרב דרישה בסי׳ זה ואדרבא יש לומר דסברי דקרא אסמכתא כמ״ש הטור ומש״וה אין מברכין ג׳ ברכות ומינה דאינם טעונים זמון דברכת זמון אלחם קאי וס' פר״ח כעת אין עמדי ודוק.]