ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
שיורי ברכה
[סימן של״ו. א
דין א'. בין יבש וכו׳. אף בימות החמה ואף שיש לו ענפים כלל דקי״ל כרב דאסר מתורת נדר וזה דעת הרמב״ם כמ״ש הרב המגיד וכן דעת הראב״ד ומקצת רבותינו הצרפתים כמ״ש הרי״טבא בחידושי עירובין דף ק' וכן הכריע בס' הבתים כ״י וכתב שזה דעת הרי״ף גם כן וכדברי מרן בבית יוסף ע״ש.
ב
ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל וכו' כן הוא לשון הרמב״ם פ׳ כ״א ומרן בבית יוסף הביא משם הגהות אשרי בשם א״ז דבירק לא הוזכר שבות והוכיח כן מהש״ס פ' בכל מערבין וכתב עלה מרן והפוסקים שלא הזכירו זה אפשר שסמכו על מה שכתבו אסור להשתמש באילן דמשמע דבירק מותר דאל"כ הול״ל אסור להשתמש במחובר לקרקע עכ״ל וכאשר ירדוף הקור״א ירגי"ש אדם דלעיל בסמוך הביא דברי הרמב״ם שכתב אין משתמשין במחובר לקרקע ולפי דבריו הרמב״ם פליג על א״ז והכי הו״ל למרן למימר דהרמב״ם פליג אך שאר פוסקים שלא כתבו כהרמב״ם סברי כא״ז:
ואפשר דכונת מרן דגם הרמב״ם סבר כא״ז דאי אסר גם בירק הול״ל אסור להשתמש במחובר לקרק׳ ותו לא ואמאי הזכיר אילן כלל דהשתא דנקט אילן אין ראיה ממה שסיים ואין משתמשין במחובר דיש לומר דקאי אאילן דקא משתעי בגוויה וזהו כוונת מרן שכתב דאל״כ הו"ל לכתו' אסור להשתמש במחובר הכונה דיכתבו הפוסקים כן ולא יזכירו אילן ונכלל בזה גם הרמב״ם וסבר מרן דכל הפוסקים שוים להתיר בירק. ועד ממהר בזה דבדין זה נקט מרן הכא לשון הרמב״ם ואין משתמשין במחובר וכו׳ ולעיל סי׳ שי״ב לין ו׳ כתב בפירוש דלא אמרו אלא באילן אבל לא בירק ומוכרח דס״ל כמה דאמרן. וגם מור״ם כת' דברי א״ז בהגהה בפשיטות ולא בלשון מחלקת. הגם דאין מופת בזה מדברי מור״ם ז״ל שכתב דין א"ז בפשיטות דליכא פלוגתא דמצינו למור״ם זימנין דכתב דעת החולק בפשיטות כמ״ש רבנן בתראי איש איש ממקומו כידוע. אבל הכא הדברים כפשטן דליכא פלוגתא כדמשמע מדברי מרן בב״י וכמ״ש בפי' בש״ע לעיל סי׳ שי״ב כאמור. וכבר הרב אליהו רבה תמה על הרב ט“ז ממש״ל סי' שי״ב.
האמנם כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה דהרמב"ם דדייק בלישני טובא קפסיק ותני אין משתמשין במחובר לקרקע כלל ומוכח ודאי דבכל מחובר אסר ומ״ש הרב אליה רבה דאתא לאסור באילן אף דקציצו ענפוהי לא שמיע לי דהו״ל להרמב״ם לומר ואפי' קצו ענפיו ותו לא. גם ממ״ש הרב המגיד אין משתמשין במחובר זה מבואר בכמה מקומות משמע דהוי איסור מוסיף על אילן. והשתא קשה על מרן דפסק בפירוש סימן שי״ב דלא אמרו אלא באילן לא בירק והכא תפס לשון הרמב״ם דאין משתמשין במחובר כלל דמורה ובא דל״ש אילן שנא ול״ש ירק כל שהוא מחובר אסור. וגם על ה״ה מקשה שכתב דזה מבואר בכמה מקומות והעלים עין דסוגיית פ' בכל מערבין תיובתיה דשרו ברכין:
ונראה דיש ליישב דלדינא כ״ע מודו דהגזרה היתה אין עולי' באילן אבל ירק שרי אבל מדאשכחן לרב דלא רצה להתיר בגדודא סבר הרמב״ם דה״ה דיש לאסור בירק והיינו דכתב דאין משתמשין במחובר כלל וניחא טובא מאי דסיים וכתב גזרה שמא יעלה ויתלוש הורה בזה דעיקר הגזרה באילן משום שמא יעלה ויתלוש ומשו״ה השתא אסרינן בכל מחובר וסבר הרמב"ם דמדרב לא שרי בגדודא כ״ש שיש לאסור בסתם ירק דשייך טפי שמא יתלוש יותר באילן יבש בלי ענפים בימות החמה. וכן משמע קצת מדברי ס' הבתים כ״י דבתחילה כתב כל לשון הרמב״ם כמות שהוא ואחר זה כתב דיש מן הגדולים שפסק שדקל יחידי שנשרו כל ענפיו והוא יבש מותר להסמך בו ולעלות עליו בימו׳ החמה והרי״ף והרמב״ם לא הביאו זה ונראה שדעתם שאין זה כהלכה וכן נראה עכ״ל ומוכח שדקל יחידי שנשרו כל ענפיו קיל טפי מכל מחובר אפי' ירק. אבל ק״ק על ה״המ שכתב זה מבואר וכו׳ ולא נרגש מסוגייא הנז' וכמדובר. ולדעת מרן אפשר לומר דבסי' שי״ב דקאי בקנוח התיר כיון דמעיקר הדין לא אמרו אלא באילן לא בירק וכמ״ש בסוגית פ׳ בכל מערבין וזהו דוקא בקנוח. אבל הכא סתם כהרמב״ם דמשום גדר אין להשתמש במחובר. ובבית יוסף ברישא כתב דדעת הרמב״ם דאסור אף בגדורא. ומ״ש בתר הכי על הפוסקים היינו על הפוסקים דשרו בגדורה ולא סברי לעשות גדר כרב ולא הוצרך להזכיר הרמב״ם דעדיין לחלוחי' הדיו קיימת שהביא לשונו וביאר דאסר אף בגדורי'. והאמת דבדברי מרן הכל הוא דוחק.
ולענין הלכה כיון שדעת מרן אינו מבורר וגם דעת הרמב״ם לא יבצר מלהסתפק קצת בדעתו וכל קבל דנא א״ז והרשב״א ורבינו ירוחם וארחות חיים הל' שבת אות שס״ג התירו בפירוש וכן נראה דעת הרי״טבא בחידושיו וסוגייא דשמעתא רהטא כוותייהו יש להקל כדעת מור״ם וכן הסכים הרב אליהו רבה ודלא כהרב ב״ח והרב ט״ז ודוק.
ג
דין ג'. להטיל בהם מי רגלים וכו'. כגון שמטיל בכותל וזוחלים למטה על גבי קרקע דליכא בכי האי גוונא גומא ולק״מ מה שתמה בס' הזכרונות דף נ״א בדיני חורש. הרב מהרי״ל ואלי בהגהותיו כ״י.]