ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרצה
א
הגהה. מצוה להרבות בסעודת פורים וכו' אם עשה סעודה פורים בלא לחם יצא. אחד קדוש בתשובה כ״י:
ב
דין א'. סעודת פורים שעשאה בלילה וכו׳ מי שהיה אוכל בליל פורים ונמשכ' סעודתו עד היום ואכל קצת ביום יצא. הרב החסיד תהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ כ״ד:
ג
דין ג'. אומר על הנסים וכו' אם לא אמר על הנסים אף במה שאוכל לשם סעודת פורים אין מחזירין אותו. תשובה כ״י לאחד קדוש. וכן הכריע מהר"ל מפראג דלא כמהרש״ל וסיעתו:
ד
דין ד'. שתי מנות וכו׳ עיקר המצוה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות. שדה יהושע מגילה דף טו״ב משם מהראנ״ח:
ה
הגהה. או מוחל לו וכו׳ כתב הפר״ח תימא מנין לו. שמעתי מקשים דהרב פר״ח גופיה בי״ד סי' ס״א ס״ק מ״ג כתב דאם הכהן מחל לו המתנות יצא. ונראה לי דהכא טעמא כמ"ש הרב תה״ד שיאכלו בסעודה ולפ"ז במתנה ע"מ להחזיר אף דבעלמא הוי מתנה הכא לא יצא כמ״ש האחרונים ומשו״ה סבר הרב פר״ח דאם מחלם לו לא יצא אבל במתנות כהונה דמתנה ע״ע להחזיר בהם שמה מתנה ויצא ה״ה דאם מחכם יצא. ובהכי אידחיא מאי דאייתי ראיה הרב קרבן נתנאל לדין מור״ם מדאמרינן בנדרים דף ס״ג קונם אם אי אתה בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין וכו' ה"ז יכול להפר נדרו שלא ע״פ חחם ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודו זהו כבודי וכתב הרשב״א הטעם דבקיום המעשה שייך למימר הריני כאלו התקבלתי שאפי' הוא מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו אף מעכשיו יכול לומר לו הריני כאלו נתקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרתא למה לי וה״ט שייך גבי משלוח מנות נמי עכ״ל ולפום מאי דכתיבנא בעניותין אין מזה ראיה אי אמרינן דמתנה ע״מ להחזיר במנות לא יצא וזהו דעת הרב פר״ח ומעתה אין ראיה מההיא דנדרים כמבואר:
ו
שלח מנות ונגנבו או נאבדו חייב לשלוח אחרות. מהרח״א בהגהות בני חיי וכן הסכים הרב משאת משה בח״ב סי׳ ד'. ומעלת הרב בנו נר״ו שם אתא ואייתי דברי הרב מש״ל פ״י דבכורים וכבר הביא דבריו הרב מהרח"א שם בי״ד סימן ס"א ע״ש:
ז
נסתפק הרב יד אהרן נר״ו השולח לרעהו תרנגולתא פטימתא ואכלה ושוב נמצאת טריפה ויגיד עליו רעו כי טריפה הביא אליו אם יצא י״ח מנות או לא. ויש לעמוד במחלקת הראשונים בשני חזקה אם אכלה ערלה שביעית וכלאים דדעת הרמב״ם פי״ב דטוען דאף שנהנה בעבירה יש לו חזקה ופסקו מרן ח״מ סי׳ קמ״א דין י״א וזו דמות ראיה לזה דכל שנהנה יצא י״ח. אך הראב״ד וסיעתו ס״ל דמאכל איסור לא הוי חזקה ופסק מור״ם כדבריהם שם ולפ״ז אפשר דה״נ לא מקריא אכילה. אבל יש לדחות דהכא לכ״ע לא נפיק א"נ דלכ"ע נפיק ודו״ק:
ח
ואשה חייבת במתנות וכו׳ ומשלוח מנות כאיש וכו׳ מהרי״קש כתב דאין נראה כן מהגמרא ומהפוסקים וגם הרב פר״ח כתב אין דין זה מחוור דאיש כתיב ולא אשה. והרב שבות יעקב ח״א סי׳ מ״א כתב דלק״מ דאמרינן פ"ק דקידושין ת״ר איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים א״כ מת״ל איש איש ספק בידו לעשות וה״ה כאן אף דאשה חייבת במנו' כתיב איש לפי שסיפק בידו לעשות עכ״ד וק"ק דממקום שבא יש להוכיח הפך דבריו דהרי התם אי לא כתיב תיראו הו"א איש ולא אשה דהיכא דכתיב איש הוי מיעוט לאשה וכמתבאר מסוגית פסחים דף צ"א בפלוגת׳ אי שוחטין על האשה בפני עצמה דמר מעיט אשה מדכתיב איש ומר מרבה לה מקרא אחרינא וכן בקמא דף מ״ד ע״ב אצטרי׳ ריבוייא לשור האשה משום דכתיב איש והו״א איש ולא אשה ושם דף ק״ט גבי גזל גיורת אצריך ריבויא לאשה וכן בכמה דוכתי דהא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש היינו כי כתי׳ לשון זכר אבל כי כתיב איש הוי מיעוטא כמ״ש התוס' בסנהדרין דף ס״ו ע"א ודף פ"ד ע״ב ואצטריך ריבויא ואלו הכא מיעוטא חזינא דאיש כתיב ולא ריבויא לרבויי אשה כאינך ובשלמא אי כתיב ריבויא לרבויי אשה הו״א דאיש דכתיב היינו משום דספק בידו לעשות אבל כל דלית לן ריבויא וכתיב איש הוי מיעוט גמור ומ״ש עוד הרב שבות יעקב דהכא כתיב קבלו היהודים והני נשי איתנהו בכללן אי מהא לא אירי' דקבלו היהודים אעיק' פורים וקריאת מגילה כתיבי ובהא נשי בכלל אבל במשלוח מנות איש כתיב בשליחות מרדכי ולא קבילו טפי ממאי דשדר להו ואדרבא איסור מלאכה לא קבילו עלייהו. ותו אעיקרא לימוד נשים מדכתיב היהודים אית ביה פירכא דחזינן דרי“בל דדריש דנשים חייבות במ״מ נתן טעם שאף הן היו באותו הנס ולא אשתמיט חד לומר דהכי כתיב קבלו היהודים ונשי בכלל. ואי תימא דרי״בל דריש טעמא דקרא הול״ל נשים חייבות דכתיב וקבלו היהודים ומה טעם שאף הן היו באותו הנה דלפ"ז רי״בל היה מחדש לנו טוב טעם לחיוביהו אבל השתא מדנקט חייבות שאף הן וכו׳ משמע דס״ד דפטורות ואתא וחדית לן חיוביהו ויהיב טעמא שאף הן וכו׳. ואין לומר דמטעם שאף הן וכו' ליחייבו נמי במנות ומתנות דכיון דברישא מקמי שליחות מרדכי וב״ד לקובעו חובה הכי נהוג מדנפשייה לשלוח מנות איש לרעהו איש ולא אשה כדכתיב בקרא ע״כ היהודים הפרזים וכו׳ אמטו להכי כי אתו רבנן ובשר״י ומרדכי קב״ע את קובעי״הם היינו מאי דנהיג זאת לפנים משלוח מנות איש ולא אשה. ותו ק״ק על הרב הנז׳ דהתוס׳ שם בקדושין כתבו שיש רשות אחרים עליה והגם כי מעשה ידיה לבעלה מדרבנן בעלמא מ״מ אינה מצוייה אצל אביה אלא אצל בעלה. והרב הנז' שכתב דאיש לרעהו כתיב לפי שהאיש ספק בידו לעשות נראה דפשיטא ליה תקנתא דמעשה ידיה לו היתה לראש פינה בימי מרדכי דאי לא תימא הני הרי מקמי האי תקנתא דמעשה ידיה לו ספק בידה לעשות וקרי בה תנו לה מפרי ידיה וכגון דא צריכה רבא לומר דתקנת מעשה ידיה לו יסוד נביאים ומדברי הרמב״ם פי״ו דאישות דין ט׳ מוכח דזו תקנת סנהדרי גדולה וכפי דברי הרב הנז' הול״ל תקנת נביאים ומקמי אנשי כנ״הג ועיין במש״ע הרב שבות יעקב ובליקוטי הפר״ח ובשו״ת שאלת יעבץ סי' ק״ך:
ט
ספק קידושין אבל במתנות וכו׳. אמר קחי זה המטבע למעות פורים והתקדשי בו כיון דחייב ליתן לה דכל הפושט ידו ליטול חייב ליתן לו אפשר דאינה מקודשת וזו כונת מור״ם שכתב אבל במתנות אין לחוש כיון דחייב לתת לכל שואל אבל במנות דאינו חייב לתת לזאת ואפשר לקיים באחר איכא למיחש. ותו כי בתחילה אל האשה אמר הא ליכי מעות פורים א"כ נתנם בתורה צדקה והם שלה ואיך תתקדש בהם. והדבר צריך הכרע. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי' ל״ה: