ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרץ
א
דין א׳. בין עומד בין יושב וכו׳ ונהגו בכמה מדינות לקרותה בלי טעמים בית יהודה סי' כ״ג.
ב
דין ג׳. לקרותה כולה וכו' זו סברת ר״מ במשנה והכי אתמר בגמ' דרב פסק כמ״ד כלה ויש להעיר קצת דהא פליגי במתני׳ על ר״מ ר' יהודה ור׳ יוסי וקי״ל פ' מי שהוציאוהו דהלכה כר' יוסי נגד ר"מ ור' יהודה והלכה כר' יהודה לגבי ר״מ ואמאי פסקו כר״מ וכי תימא דרב פסק הכא כר"מ לא אירייא דשם פ׳ מי שהוציאוהו מבואר דרב לית ליה הני כללי ואנן קי״ל כר' יוחנן דכייל להו במ״ש הרי״ף והרא״ש שם. וי״ל דכיון דהני כללי אף לר׳ יוחנן לא נאמרו בכל התורה וכמבואר שם דהיכא דאתמר אתמר א״כ לא שבקינן פשיטותיה דרב דפסק כר"מ משום דאפשר דגם ר' יוחנן אפיק להו מכללא כאחריני טובא. ושוב ראיתי כיוצא בזה בחידושי הר״יטבא התם פרק מי שהוציאוהו בהנהו דהתם דפסיק רב כר״ש וקי״ל כוותיה.
וכד דייקת שפיר הא דידן שנא ושנא דמשמע דאיכא דמחלפי להו תדע דקאמר רב הלכה כמ"ד כולה והול״ל הלכה כר״מ הלא מוכח אשר הן חליפות למו ולא מסיימא כי האף אמנם כאן שנה רבי דר״מ אמר כלה היינו בנסחתנו אבל איכא כל כי האי זוגא חלופי ואתיא כי הא דשילהי מגילה אמר ר' זירא אמר רב מתנא הלכה פותח וקורא ורואה ומברך ולימא הלכה כר' יהודה משום דאפכי להו והואיל דלקושטא לא אתנו יודע מי בעל דברים דאמר כלה ואפשר דהוא ר׳ יוסי אמטו להכי פסקו כרב וק״ל.
שוב ראיתי בירושלמי דאמרו בשם ר׳ יוחנן דנהגו הכל כר״מ. ולפום מאי דאמרו פ׳ מי שהוציאוהו דר' יוחנן אית ליה הני כללי א״ש מאי דקאמר נהגו הכל כלומר אף דאינו ככללין ודוק גם שם אמרו בירושלמי משם רב הלכה כר"מ דהוא אמר כולה.
ג
אם השמיט הסופר וכו'. הקשה הר״ן משם הרשב״א דמהא משמע דחסרה מקצת כשרה ובגמ׳ אמרינן הלכה כדברי האומר כלה וכו' משמע דלעכב אתמר מדפריך אלא דכתיב פסוקא ופסוקא וקרי ליה והא״ר חלבו הלכה כדברי האומר כלה ואם איתא דלכתחילה מאי קושיא ותירץ דהכא כשתחילת מגילה וסופה כתובה אלא דבאמצע חסרה ומ״ה כל היכא דלא מחסרא רובה כשרה ומקשי' דמאי ק"ל להרשב״א דהכי פריך דאף דהתם לכתחילה היינו בכלה אבל רובה אף דיעבד והכא ליכא אף רובה דכתיב פסוקא פסוקא ואיהו בי קר״י. והרב פר״ח מפרק לה דלעולם כדכתב פסוקא פסוקא וקרי ואף דחציה ראשונה אינו יוצא בה י״ח שהרי לא כתיבה רובא עדיין מ״מ מחציה ואילך שכל פסוק שכותב וקורא הרי השתא איכא רובא כתובה לפניו וכיון דמחציה הרי היא כתובה רובה
יצא ומאי פריך זהו תורף דבריו ואינו מחוור דלכי אמרת דרובא לעיכובא היינו דכתיב רובה דבעי למקרי והא גברא רובא דאיתיה קמיה לא היה אדם שקרא״ו ומאי דבעי למקרי לא כתיב וטפי ניחא לומר כדפריק לה הרב מגן אברהם דלכי מטית למימר דכלה לכתחילה מאן פלג אימא דדיעבד בכל גוונא יצא ואי אמרת דמסברא פריך והכי פשיטא לש"ס דהשמיט רובה אף דיעבד לא יצא אמאי מייתי לדרב חמא דצריכה שתהא כתובה כלה ועיין בדבריו שקיצר.
אמנם הא אהני לן ליתובי דברי הר״ן אכל למאן דלא סבר כוותיה לא קשה דהש״ס מייתי לדרב חמא דמעיקרא אשמועינן דצריכה שתהא כתובה כלה והן לו יהי דלכתחילה קאמר
מ״מ עיקר שרשוהי שתהא כתוב' כלה מייתי ואסברא סמיך לאקשויי דהשמיט רובה לא יצא. ומריהטא דדברי הר״ן משמע דהכרח זה מהא דפריך הש״ס גבי היה כותבה הוא מהרשב״א וכך הבינו האחרוני׳ דמיתבי ומפרקי על הרשב״א. אבל בחידושי הרשב״א לא זכר (שר) [שם] הכרח זה בפרטות ויהי כי הקשה אהא דהשמיט הסופר הקשה בפשיטות מדצריכה שתהא כתובה כלה דמשמע ליה דהוי לעיכובא. ואולי הר״ן מדנפשיה הכריח מדפריך גבי כתב פסוקא.
*והפר״ח כתב דלשיטת הרשב״א כי רמינן בריתא דהשמיט הסופר אותיות אבריתא דאותיות מטושטשות הוה מצי לשנויי הא והא במקצתה והא בתחילתה והא באמצעית׳ אלא דלא רצה הש״ס להאריך ודבריו רחוקים ואפשר לישב דמאי דלא משני הכי היינו דמשמע ליה דבריתא דמטושטשות ליכא לאוקמה במקצתה דא״כ אדתני חילוקא דרשומן ניכר לשמועינן רבותא טפי דאי בתחילתה פסולה ובאמצעה כשרה אף דאין רישומן ניכר דהא עדיף לאשמועינן כיון דבחסרה מקצתה קאי טפי מרישומן ניכר ומדלא השמיענו כזאת אך חילק בין רישומן ניכר דלא הוי כ״כ רבותא הראת לדעת דלא איירי אלא בחסר רובה דהתם ליכא אלא חילוק דרישומן ניכר ואמטו להכי לא משני הא והא במקצת וכו' וק״ל.
ד
באמצעה תיבות וכו׳ הדבר מבואר דמרן פסק כהרשב"א והר״ן דהא דמכשרינן מקצתה היינו דוקא באמצעה והן דברי מור״ם בהגהה אשר מילא דברו לומר אבל אם השמיט תחילתה או סופה וכו׳ כמבואר וכן כתב הרב כנ"הג דמרן פסק כהרשב״א וכמו שהגיה הרב המפה כי הולך הוא לשיטתו דס״ל לעיל סי׳ רי״ט דלשון צריך לעיכובא וכו' עש״ב ובס' יד אהרן כתב דמרן כאן לא חילק כחילוק הרשב״א ותמה על הרב כנ"הג שכתב דמרן בש״ע פסק כסברת הרשב״א דהולך לשיטתו דצריך עיכובא והא ליתא דמרן העתיק לשון הרמב״ם ולא חילק חילוק הרשב"א וצ״ע עכ"ד ולא ידענא מאי אידון ביה דהדבר מבואר דמרן בדין זה לא הלך בפעם כפעם למנקט לשון הרמב״ם ובהדי׳ כתב אם השמיט הסופר באמצעה וכו׳ להורו׳ דוקא באמצעה וכחילוק הרשב״א ועמ״ש פר״ח בליקוטיו.
ה
אפי׳ עד חציה וכו' משמע דחציה כשרה ומדברי הרמ׳ מוכח להפך כמ״ש פר״ח וכך כתב מרן בב״י וכ״כ בס' ארחות חיים וז״ל ואם אין רשומן ניכר אם היה רובה שלם כשרה ואם לאו פסולה וכתב הרא״ה ה״מ באמצעותה והוא שלא תהא חסרה ענין עכ״ל ומשמע דדעתו ודעת הרא״ה כהרמב״ם דבחציה פסולה. ומ״ש מרן דדברי הטור כהרמב״ם כבר עמדו בזה הרב מקראי קדש דף פ״ג ושאר אחרונים וחתכו לישב ודבריהם דחוקים.
ו
אבל ביותר מחציה וכו' בין שהשמיט רוב תיבות בין שהשמיט רוב אותיות פסולה ובההיא די״ד סי' י״ד דין ג׳ יצא חציו ברוב אבר או רובו במיעוט אבר. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סימן ל״ה ועיין בש"ות הלכות קטנות.
ז
דין ז'. הקורא את המגילה על פה לא יצא וכו׳ ק״ק דכבר כתבו לעיל דין ג׳ וכן הקש׳ הרב פר״ח בלקוטיו ומאי דתריץ יתיב הרב מגן אברהם דהכא אתא לאשמועינן דאף השומע לא יצא כדבסמוך אינו מחוור והרואה יראה דסירכא דלשון הטור ולשון הרמב״ם נקיט דדין ג׳ עיקרו מלשון הטור בתוספת קצת ודין זה והסמוך לשון הרמב״ם. ואולי דחזר ושנאו משום דדין ג' איירי בקורא ע"פ דליכא מגילה קמיה ודין זה אף שיש מגילה כלה כשרה לפניו וקרא ע״פ ודוחק.
ח
דין י״ג. אם כוין לבו לצאת י״ח וכו׳ עמ״ש הרב פר״ח והרב מקראי קדש ומ״ש בעניותנו לעיל סימן תפ״ט אות י״ב בס״ד.
ט
דין ט״ו. שכלם נהרגו ונתלו וכו' הרב ראש יוסף טרח לישב משז״ל דיצא נשמתם בבת אחת ואזדקיפו בזקיפה אחת דכיון דהזדקיפו בזקיפה אחת איך יתכן דיצא נשמתם בבת אחת. והשיגו עליו דלק״מ דמקרא מלא הוא דבתחיל' הרגום ואח"כ תלאום ביום השני וכ״כ רש״י להדיא בפי׳ אסתר ואת עשרת בני המן יתלו על העץ אותם שנהרגו.
י
דין ט״ז. ארורה זרש וכו׳ יש אומרים דצ״ל ארורה זרש וושתי. כך כתב מר זקני הרב החסיד מהר״א אזולאי זלה״ה בהגהותיו כ״י משם צידה לדרך.
יא
דין י״ח. קורין אותה ביחיד. כ״כ הרדב״ז בתשובה סימן תרס״ה.