אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תרפט

שיורי ברכה

א

דין א׳. הכל חייבים בקריאתה וכו' כתב הרא״ם בתוספותיו דמאי דתנן הכל כשרים לקרות את המגילה בלהוציא אחרים איירי דאי לעצמן הכל חייבים מיבעי ליה והכי משמע מדתניא קטן הייתי וקריתיה ומשמע דלת״ק היו מוחין ואי לאו להוציא אמאי מוחין הא לא שייך מפני שמברך והויא לבטלה כדדייקינן גבי מיכל וכו׳ וההיא דערכין הכל כשרין לאתויי נשים בלהוציא או אנשים ונשים כדפירש״י יוסף קלב או נשים כדפירש בה״ג וראבי״ה וגרסי כדריב״ל במשמע מגילה עכ״ד ורוב דברי הרא״ם כלולים בדברי המרדכי והובאו בית יוסף ומ״ש הרא״ם דלא חשחין אנחנא על ברכה בטלה דקטן דהוא לאו בר עונשין ואין ב״ד מצויין להפרישו הכי מוכח מדברי המרדכי והגהות אשרי פ' לולב וערבה והביאם מרן בב״י לעיל סי' תרנ״ח וכדכתיבנא בעניותין לעיל שם סי׳ תרנ"ח סוף אותו ו' בס"ד. וכל דברי הרא״ם הנז׳ הם פשוטים ויען קראת״י בס' יד אהרן שהאריך לתמוה עליו אמרתי אעלה ואקצר בכונת דבריו ודעת שפתיו ברור מללו דלשון כשרים לקרות מחייב שהוא להוציא אבל חייבין משמע לעצמן ומצינו למימר נמי דחייבין ומוציאו' וכמו שפירש״י אבל אינו מוכרח לפרש דמוציאות ממשפט הלשון ובהכי ל"ק קושית הרב יד אהרן נר״ו הראשונה. ומ״ש בערכין הכל כשרים לאתויי נשים בלהוציא לרש״י אף לאנשים דסבר דכיון דריב״ל סתם אמר חייבות והסברא הוא דכיון דחייבות מוציאות את האנשים אם איתא דאין מוציאות נגד הסברא הו״ל לפרש אבל לבריתא דהכל חייבין אף דהכל לאתויי נשים ל״ק דאעיקרא לא תני נשים בהדיא וכבר גלה סודו התנא בחלוקת טומטום דאין נשים מוציאות האנשים והכל חייבין לאתויי נשים היינו לחייבינהו לעצמן ועל הכל כשרי הוא דכתב הרא״ם דפליגא אברייתא לרש״י אבל לב״הג להוציא נשים ומ"ש דגריס בדריב״ל במשמע כ״כ המרדכי והביאו מרן ב״י ודוקא בדריב״ל גרסי הכי לא בבריתא דתני כהני לוי ישראלי ואינך דאמטול כלהו נקט לקרות והני נשי ליתנהו בזכירה כי אם במאמר הכל וכל זה מבואר ובזה נסתלקו כל קושיות הרב הנז' וכבר כתבנו דדברי הרא״ם חוצבו מדברי ראבי״ה שבמרדכי והובאו בית יוסף ואין צריך להאריך:

ומה שתמה עוד הרב יד אהרן עמ״ש הרא״ם כדדייקינן גבי מיכל וכו׳ דלא ראה לשום אחד מהמפרשים שפירש כן ולא ידע היכן ראה הרא״ם פירוש זה והביא ביד״ו פירש״י ותוס׳ דעירובין. נעלם ממנו דזהו פי׳ ר״ת הביאו הסמ״ג עשין מ״ב והרא״ש והריט״בא פרק קמא דקידושין ואפשר דזהו כונת התוס' בר״ה דף ל״ג ועמ״ש בעניותנו לעיל סי׳ תקפ״ט בס"ד. ומה הקשה הרב יד אהרן דאי בהרא״ם אשתו של יונה מאי איכא למימר לק״מ דהוי מטעם חולין בעזרה כמבואר בסמ״ג עשין הנז' ועיין ברא״ם בתוספותיו שם בהל' שופר:

ב

וגרים וכו׳ אע״ג דגרים הרי הם כישראל לכל דבר וכמו ששנינו בספרי פ' שלח דמרבה להו לכל דבר מדכתיב תורה אחת יהיה לכם ולגר. ומאי דזימנין מרבינן להו היינו משום מיעוטא דכתיב בקרא קמ״ל דלא נמעיטינהו י״ל דהכא הוא מצוה מד״ס ותו דכתיב קבלו וקיימו היהודים וקס״ד דגרים לא נתחייבו קמ״ל. והא דתנא להו בתוספתא דר״ה נמי התם משום דתנא כהנים לוים וישראלים אצטריך למתנינהו ע״ד שכתב מרן בב״י לתוספתא דהכא. אבל למאי דקמן א״צ לטעם זה דאיכא למימר כמ״ש וכמ״ש הרב בית חדש דכתיב משפחה ומשפחה וה“א משפחות המיוחסות והרב פר״ח דחה דברי הרב ב״ח מכח תוספתא דר"ה ולק״מ דבהא איכא טעמא טפי למתנינהו והוא טעם בעיקר:

ג

ועבדים משוחררים. בב״י משמע אפילו אין משוחררים. מגן אברהם. וכצ״ל. ועיין בש״ות מהר״ש בן הרשב״ץ סי׳ תנ״ב ותנ״ג ומאי דכתיבנא בעניותין בריש י״ד בס״ד:

ד

דין ב׳. אחד השומע מן הקורא וכו׳ השומעים המגילה בבית הכנסת באותו בלבול אי יהבי דעתייהו לשמוע מאחד מתחילה ועד סוף יצאו אף דיש קולות אחרות מעורבבות ודלא כהרב לח״מ פ״ג דשופר כמ״ש לדעת הרמב״ם גבי שומע ט' תקיעות. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ ל״ה ועמ״ש הרב הלכות קטנות ח״א סימן קע"ה ופרי חדש בליקוטיו:

ה

הגהה. מברכת לשמוע וכו' עמ״ש בש״ות דבר משה ח"ג סי' י״ד:

ו

דין ג׳. ומי שחציו עבד וכו׳. כתב מרן בית יוסף תוספתא כתבה הרא״ש פ"ק דמגילה וכבר נתבאר סי' תקפ״ט לענין תקיעת שופר ואפשר שמשם למד למגילה וכו' ותמה יד אהרן דכיון דהוי תוספתא וכתבה הרא״ש למאי אצטריך דמשופר למד ואפשר דמשופר למד הרא״ש כן וכשהעתיק תוספתא דשופר כתב מגילה דדינם שוה וצ״ע עכ"ד ושפיר אסיק בצ״ע דליכא למימר דכונת מרן דמשופר למד הרא״ש וכו׳ כאשר עלתה על דעתו דהרי כתב הרא״ש אח״כ עכ״ל התוספתא אלמא דהכל תוספתא. ותו איך יתכן דמרן חשב דהם דברי הרא״ש ולמד משופר וליתיה בתוספתא הרי בסמוך כתב מרן א״ש דלא הזכיר כאן דאינו מוציא עצמו וגם בתוספתא דהביא הרא״ש לא הוזכר ע״ש עין רואה דדין זה כתב מרן דהוא מתוספתא.

וסבור אני דמ״ש מרן ואפשר דמשם למד אדלקמן קאי למוציא עצמו וצ״ל שמשם נלמד ושיעור דברי מרן הכי כבר נתבאר סימן תקפ״ט לשופר ואפשר דמשם נלמד למגילה מאי דלא אתפרש הכא בתוספתא והרא״ש והטור גבי מגילה דכבר נתבאר שם דחציו עבד וחציו בן חורין אפי׳ עצמו אינו מוציא ולא חשש רבינו לכותבו הכא דמשם נלמד למגילה ואסיפא קאי מ״ש דמשם נלמד ועיין מ״ש הרדב״ז בלשונות הרמב"ם סוף סימן מ״ד ובתשונותיו סי׳ תת״ח.

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה