ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרעג
א
דין א׳. כל השמנים ופתילות וכו' חמאה שנתבשלה בקדרה של בשר בת יומא ולא היה ס׳ ונאסרה צידד הרב שער אפרים סי' ל״ח דשרי להדליק בחמאה לנר חנוכה דמצוות לאי ליהנות ניתנו ותמה הר׳ אליה רבה דבשר בחלב אסור בבישול ואף שכבר נתבשל הא קי״ל סי׳ שי״ח דיש בישול אחר בישול עכ״ד ואפשר להליץ בעד הרב שער אפרים דס״ל דגם למאן דאסר בישול אחר בישול הני מילי כי איתיה בעיניה אבל הכא דליכא אלא טעם בשר והוא בישול אחר בישול שרי וכן ראיתי להרב כרתי ופלתי סי' פ״ז שהעל׳ דבלוע שנתבשל כבר אין בו משום בישול וכולי האי לא אמרינן ע״ש בפלתי ע"ש סוף ס״ק י״ג. ואף דכתב שם מש״ך ואחרונים להחמיר גם בזה הוא דרך חומרא ואינו מן הדין והרב שער אפרים קאי לדינא וכבר אסיק לאסור מטעם אחר ע״ש באורך והגם דלא אשתכח באחמתא זו תשו״בה שלימה נראה דדעתו לאסור ע״ש:
ב
אין להדליק קצת נרות משעוה וקצת נרות משמן כי יאמרו שני אנשים הדליקום זה שעוה וזה שמן שער אפרים סי' ל״ט. והביאוהו האחרונים. אך זה הדין מפוקפק אצלי דנראה דכאן לא שייך לומד לצרכו הדליקם דעין רואה דקביעי וקיימי במקום נרות חנוכה אלא כל החששה שיאמרו משני אנשים ואינם מהדרין מן המהדרין א״כ מהיכא תיתי לחוש דאם אמרו לחוש היינו בנר מצוה וגם דיאמרו לצרכו אדלקה ואין כאן נר מצוה כלל אבל לחוש ובהדור דיאמרו דאינו ממהדרין מן המהדרין זו לא שמענו ואין לנו לגזור גזירות מדעתנו. ותו לפי מנהגם להניח כל אחד נרותיו במקום מיוחד כמ״ש מהר״א מפראג ומור״ם לעיל ריש סי' תרע״א א״כ כי חזו דהני נרות דשמן ושעוה כאחד במקום מיוחד ליכא למימר של שנים הם דא״כ היה צריך כל אחד להעמיד נרותיו במקום אחד. ותו לדידן דכל ההכר לבני הבית מידע ידעי שהם נרותיו והוא מהדר מן המהדרין לכן נ"ל להקל ועמ״ש בב"י סי' תרע"ה בשם מהר״י אבוהב:
ג
הגהה. שמן זית מצוה מן המוגמר וכו׳ מי שהכין נרות שעוה להדליק נר חנוכה וקודם שהדליק הביאו לו שמן זית נחלקו הרב שבות יעקב ח״א סי' ל״ז וח״ב סי' ל׳ והרב מהר״ץ אשכנזי סי' מ"ה ואנא בריה קלה בימי חורפי כמעט שעברתי לדבריהם דרבנן בספרי הקטן שער יוסף סי׳ ח' ושם העליתי בעניותי דכל שלא התחיל. במצוה אף שכבר הכין הדבר לעשות המצוה אם נזדמן לו לעשות מצוה מן המובחר בהי עשה מצוה מן המובחר עש"ב:
ד
להדליק בנרות שעוה וכו׳ כתב ארחות חיים דהמדליק בנרות שעוה צריך לעשותן ארוכות ומאן דאסר נרות שעוה לא חש לקמחים וכבר מחי לה אמוחה בספר אליה רבה:
ה
לפי שאסור להשתמש בנרות חנוכה וכו׳ מי שנסתפק לו דין בחנוכה שהדליק כבר ואין לו נר אחר שרי לעיין בדין ההוא לאור נר חנוכה דכמה רבוואתא התירו לכל דבר מצוה. ואף למרן דאסר הכא כיון שהוא צורך חנוכה שהדליק מודו דשרי וכאותה שכתב המרדכי פ׳ בני העיר דישנים בליל יו״הן בבית הסכנת דכל שהוא לצרכו שרי וכן גבי פרה פסק הר״מ דכל שהוא לצרכה לא מיקרי עבודה הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סימן מ"ט:
ו
דין ג'. נר של חרס וכו' קליפים ביצים לנרות חנוכה נסתפק הרב אדמת קדש ח״ב א״ח סי' ז' והביא ראיה להתר דא״צ להחליף בלילה אחרת בנר של חרס. וראיתו אחד הרואה בעיניו יראה דיש לדחותה ופשוט ובסוף הביא מהרב חסד לאברהם ז״להה מר זקנינו שכתב בדף כ״ד דקליפי בצים ובצלים אינם ראוים לנר חנוכה וכתב הרב אדמת קדש הנז' דלענין הלכה אליו שומעין ואין מדליקין בהם:
ז
ונר של מתכת וכו׳ כתבו האחרונים שישתדל לעשות נר יפה ואם ידו משגת יעשה של כסף. וכ"כ הטור סימן רס״ג דישתדל לעשות נר יפה דהרגיל בנר וכו׳ ופירש שם הרב ב״ח דההדלקה חובה וע״י שעושה נר יפה הנה שכרו בנין רבנן עש״ב:
ח
יכול להדליק נ״ח בפנס שיש לו דפנות של זכוכית וטוב ויפה לעשות כן. ש״ות. שאלת יעבץ סי׳ קמ"ט: