ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרעא
א
דין ב'. מכאן ואילך מוסיף והולך וכו׳ ואפילו אם רבים וכו׳ כ״כ הרמב״ם שהוא מנהג פשוט בכל ערי ספרד והקשה הרא״ם בתוספותיו דלדעת הרמב״ם גופיה דמהדרין מן המהדרין היינו שמדליקין נר לכל אחד ומוסיפין המנהג הוה דלא כמאן ומורינו הרב בבית ועד תריץ יתיב ודבריו דחוקים ויש להשיב עליהם:
ולי ההדיוט אפשר לישב כמ״ש מהראנ״ח דהנהו תרי אמוראי דפליגי בטעמייכו דב״ש וב״ה דמר סבר דטעמייהו כנגד הימים דעיילי או דנפקי ומר סבר דטעמייהו כנגד פרי החג או מעלין בקדש פליגי בפלוגתא דהרמב״ם והתוס' והרמב״ם טעם זקנים יקח דסברי כמ״ד כנגד פרי החג וכו׳ עש״ב וכ״כ הפר״ח. והשתא שיטת בני ספרד כן בגמרא דהני אמוראי בהכי פליגי ומן הדין שמהדרין מן המהדרין יעשו נר לכל א׳ ויוסיפו כמ"ש הרמב״ם ובזקני ציידן ואולם למה שאין יכולת לצבור לנהוג כן נהוג כאידך אמורא דסבר דמהדרין מן המהדרין היינו להוסיף לבד:
ומרן בב״י כתב דמאי דנהוג עלמא הוא כדעת התוס׳ דאי כהרמב״ם למה אינם עושים כמהדרין מן המהדרין וקצת יש להרגיש אמאי לא כתב כמנהג זה גם הרמב״ם כתב שהוא מנהג פשוט וחדא מגו חדא שלא העיר בקושית הרא"ם הנז׳ ועמ״ש הרב שיירי בדברי מרן הנז׳ ודוק בסיום דברי מרן הנז׳. ועמ״ש הרב לח״מ והרב יד אהרן ואין להאריך בדקדוקים:
ועוד אפשר לישב קושית הרא״ם הנז׳ דהרמב״ם ס״ל דמאי דקתני והמהדרין מן המהדרין ב״ש אומרי' וכו' קאי בין אנר איש ביתו בין המהדרין נר לכל אחד ועל שתי חלוקות הללו קתני ומהדרין מן המהדרין וכו' דלחלוקת נר איש וביתו קרי ליה מהדרין מן המהדרין דבזה יש היכר והדור יותר מהמהדרין שעושין נר לכל א׳ בכל הלילות. ולחלוקת מהדרין דנר לכל אחד המהדרין מהם בש״א וכו' באופן דבאומרו והמהדרין מן המהדרין סובב הולך אכל חלוקה מהשתים נר איש וביתו ונר לכל א' דבכל חדא איכא מהדרין מן המהדרין ושנה משנתו בדרך קצרה שלא להאריך לשנות ארבעה חלוקות ומחלקת ב״ש וב״ה תרי זימני להכי תני תנא בקצרה והמהדרין מן המהדרין ב״ש אומרים וכו׳ וקאי אכל חלוקה מהשתים שזכר. והרמב״ם כתב בפירוש הג׳ חלוקות והרביעית כתבה שהוא מנהג ובודאי דעבדי כמהדרין מן המהדרין והוא כפי פי' הנז' דקאי אתרווייהו ועבדי כמהדרין מן המהדרין בחלוקת נר איש וביתו ומי שהכריח הרמב״ם לפירוש זה היינו מצד הסברא דפשיטא ליה דהתוספת בלי נר לכל אחד ודאי הוא הדור טפי מהמהדרין דניכר ודין הוא הדר ואמאי לא תני ליה ואי תימא דהיינו פירוש מהדרין מן המהדרין קשיא ליה דאמאי לא תני נר לכל אחד ותוספת דזה הדור טפי ותוספת מרובה ולכן פירש דעל שניהם הוא אומר מהדרין מן המהדרין וקאי אכל חלוקה ודוק היטב:
ב
הגהה. דכל א' מבני הבית ידליק וכו' הרב שער אפרים סי׳ מ״ב הקשה לדידהו אמאי אינה מדלקת האשה כשבעלה בבית הרי היא חייבת ואפילו קטן שהגיע לחינוך כתב מור״ם סי' תרע״ה דין ג׳ דידליק עש״ב והרב אליה רבה תירץ דאשתו כגופו עכ״ד ואף דכתב הרמב"ם פ״ג דק״ש דבניו הקטנים גופן כגופן התם הוא דוקא לענין שאינו מרגיש בהם ובשרם בשר מבשרו אבל לענין זה ודכוותי׳ דוקא אשתו כגופו ולא בניו הקטנים ומיהו איני מתיישב כל כך המנהג דלהיות אשתו כגופו חסורי מחסרא ופנה הדרה כי מגרעות מהצאצלים והצפיעות דהן מדליקין והיו למאורות ועקרת הבית אל תופע עליו נהרה ומפשט דברי הרמב״ם ורי"אז משמע דכשמדליקין נר לכל א' גם אשתו בכלל:
ג
מוסיף והולך א' בכל לילה וכו׳ לא הי״ל שמן כי אם לנר אחד ובירך עליו ותכף נזדמן לו שמן לנרות השייכות להדור בלילה ההוא נסתפק מורינו הרב מהר״א נחום אם יברך פעם אחרת על הנרות שמוסיף וצידד צדדים לכאן ולכאן. והעלה מהר״ם מזרחי דלא יברך והסכים עמו הרב הנז׳. פרי הארץ ח״ג כ״י סי' ח' ועמ״ש הפר״ח בסי׳ תרע״ב ומג״א סי' תרנ״א ס״ק כ״ה:
ד
ואפילו אם רבים בני הבית וכו׳ שנים או שלשה בעלי בתים הדרים בבית אחד וכל אחר אוכל עם בני ביתו בפני עצמו כל אחד ידליק לעצמו ויברך ולא ישתתפו בפריטי מהר״י זיין בש״ות שערי ישועה כ״י שער ז' סי' ד׳. ועיין בדברי הרב המגיד סוף פ״ד. ומהר״י הכהן גמגם על דברי הרב המגיד הביאו בס׳ הרכבת המשנה. ומצאתי בס' שבלי הלקט סי׳ ן׳ שכתב וז"ל מצאתי בשם רבינו שלמה שני בעלי בתים היו דרים בבית אחת והצריכם רבינו דוד הלוי להדליק נרות זה בפתח זה וזה בפתח זה אבל שאל לרבותינו ואמרו א״צ בבית אחת אלא להשתתף יחד עכ״ל ואשתמיט ממהר״י זיין ועיין בס׳ תניא סי׳ ל״ה ובס׳ ארחות חיים:
ה
דין ג'. נר שיש לו שתי פיות וכו' כתבו התוספות אההיא דנ״ח מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ מיירי דליכא חצר וכו' ואמרינן נמי נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים וכו׳ אבל אי מניחין על פתח המצד א״ש עכ״ל ומקשים דמהיכא משמע לשני בתים נימא כדפירש רש״י דהיינו למהדרין העושים נר לכל אחד והרב מהרש״א בחידושי הלכות כתב דלא משמע להו פירש״י דהול"ל עולה לאיש וביתו ע״ש ואין זה מספיק כיון דהמהדרין מדליקין נר לכל א׳ מבני הבית. ותו לפי מנהג אשכנז דאשתו אינה מדלקת כמש״ל אות ב׳ וכתב בס׳ אליה רבה דכן מוכח בראב״ן ומהרש״ל ומטה משה א״כ אזדא ליה הכרח מהרש"א דביתו אינה בכלל המהדרין:
ואפשר לישב בעד התוס׳ דלא משמע להו כפירש״י משום דא קאי למהדרין הול״ל עולה לשנים ולמה ליה להאריך ולומר לשני בני אדם אלא נראה דלשני בתים קאמר ולהורות זה נקט לשני בני אדם ועיין בחידושי מהר״מט ובס' בני חיי. ועוד אפשר לומר דטעם התוס׳ דאי קאי למהדרין פשיטא כיון דנר הנוסף להדור בעלמא ומשו״ה ניחא להו לפרש דאנר מצוה דשני בעלי בתים קאמר. וצ״ל דלא ניחא לתוס' לאוקומה בשני אדם דעיילי בחד פתחא וחלוקין כמ״ש הה״מ דלא שכיח. או דס"ל לתוס' דהתם דינא הוא דישתתפו:
ו
דין ז'. ומדליקין ומברכין בב״הכ וכו׳ אין לחוש למ״ש בס׳ תניא שיש שנמנע מלהדליק בב"הכ כדי שלא לברך עליה וכמה רבנים ש"ץ היו מדליקין ומברכין בב״הכ ואח״כ מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם. הרב מהר״ר יצחק לוי ואלי בתשו' כ״י:
ז
דין ח׳. חצר שיש לו שני פתחים וכו' עמ״ש ש״ות בית אברהם שאלה ט״ו:
ח
מפני החשד וכו׳ מרן בב״י חלק בין זו לההיא דתפלה דהכא איכא חסרון כיס והרב פרי חדש סייעיה מההיא דפורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן וכתב אלא דמההיא דפאה דמייתינן עליה לא משמע כן עכ״׳ל וקשה דההיא דפאה דמייתינן אהך דחנוכה סייעתא הוי דבפאה איכא חסרון כיס. ונ״ל דט״ס הוא והא דכתב אלא דמההיא דפא' וכו׳ צ״ל בסוף הלשון וקאי למאי דמשני דכיון דמזמן לזמן קאתי חשדי לי בשוכח עלה כתב אלא דמההיא דפאה דמייתי׳ עלה לא משמע כן דהתם חשדינן ליה שלא הניח פאה:
ט
ואם שני הפתחים הם מרוח אחד וכו׳ עמ״ש הפר״ח וראיתי לאחד קדוש שכתב שט״ס יש בדבריו וכצ״ל ומשמע דהיינו דוקא בשאי אפשר לראות הפתח אחרת וכו׳ ובהכי לא פליג רי"אז שכתב שבשני רוחות ויכולין העוברין וכו׳ כצ״ל:
י
הגהה. אינו מברך רק באחת וכו׳ כ״כ הר״ן וארחות חיים. והרב פר״ח לא כתב על זה כלום ושתיקה כהודאה אך לקמן סי' תרע״ה דין א' וריש סי׳ תרע״ז כתב דאין דברי הר״ן מוכרחים. ולפי שיטתו פליגי הרי״ף והרא״ש עליו ע״ש. ובי״ד סי׳ י״ג ס״ק ה' חלק בהדיא על דברי הר״ן דכיון דמדרבנן צריך להדליק אף דאינו אלא משום חשדא מצוה דרבנן היא ומחייב לברוכי כי היכי דמברך על בן פקיעה. ואחרוני זמנינו נצבו כמו נד עליו כלם מאזרי זיקות בשפת חלקות דיש לחלק ביניהם כמו שיראה המעיין בס׳ בני חיי ושמלה חדשה וחק לישראל וכרתי ופלתי ויש לגמגם בדברי הרב בני חיי ובדברי הרב כרתי ופלתי כאשר צדיק יבחן ודוק:
יא
מי שיש לו חצר של שני פתחים שמברך באחת ויום א' שהיה טרוד הוא ציוה שידליקו וכן עשו והדליק בפתח אחד ועד שלא הדליקו בשני בא' יכול הוא לברך כשידליק בפתח שני. הרב מהר״ר פארדו בשו״ת מכתם לדוד א״ח סי' כ״ג: