ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרסד
א
דין ד׳. שיעור ערבה זו אפילו עלה א' כבר א׳ וכו' כן פסקו הפוסקים כר' ששת ונתן טעם הר״ן דמנהג נביאים הוא ואזלינן לקולא ושמעתי מקשים דהול״ל משום דהלכה כר׳ ששת באיסורי ונ״ל דלק״מ דאפשר דהכא הוא מצוה ואינו בסוג מ״ש הלכה כר״ש באיסורי. א״נ שזה טעם כולל לפסוק כמקל יהיה מי שיהיה. א״נ דהוה אמינא דהכא מסתבר טעמיה דאידך כיון דקי״ל לולב א״צ אגד ויתחלף כמש״ש הר״ן והוה פסקינן כוותיה אי לאו דמנהג וכו'. ובנסחת הרא״ש גריס רב חסדא ורב ששת ועמ״ש הרא״ש פ' הזהב אך הטור גריס בנסחתנו
ר״נ ור״ש ואפשר שהוא ט״ס בהרא"ש:
ב
דין ז׳. יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב וכו׳ הם דברי הר"ש בן הרשב״ץ שהביא מרן בבית יוסף והוא בתשובותיו סי׳ ז׳:
ג
משום בל תוסיף טעות הוא בעיני וכו' עמ״ש הרב ב״ח והרב קרבן נתנאל דף ע״ד ריש עמוד ד׳:
ד
ערבה של הושענא רבה יש ליטול הבדים בלתי קשורים. הרמ״ע בנ״י. אבל הרמ״ז חלק עליו וכתב דצריך לקושרם. והאריך בזה בכ״י וכן מנהגנו:
ה
דין ח'. אין לפסוע וכו' וה״ה ערבה של הושענא אין לזלזל בה. טור ברקת וס' סדר היום:
ו
דין יו״ד. שלא יקוץ ישראל וכו׳ כן הביא מרן מתשובת רבינו יואל וכתב דמ״ש רש״י גוזלי שדות מישראל לאו דוקא דמה לי עכ"ום מה לי ישראל וכו' ע״ש וראיתי להרב כנ"הג ולמהר״ם ן׳ חביב בכפות תמרים דמטו בה מתשובת הרשב״א סימן תתנ״ב והרמב״ח צידד כמה צדדים עש"ב ובמה שהאריך הרב טורי זהב בדין זה והרב אליה רבה סימן תרמ״ט ועיין מאי דכתיבנא בעניותין שם סימן תרמ״ט בס״ד וק״ק על מרן שהביאו בשם מ״כ ולא זכר מתשובת הרשב״א. והרב שער אפרים סי' ב׳ האריך בזה והשיג על רבינו יואל כמ״ש בפירוש דברי רש״י דרש״י אזיל לטעמיה דסבר דגזל העכ"ום מותר מן התורה עש״ב וכבר הרמב״ח דחה זה ע״ש ודוק: