אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תרנד

סימן תרנב

א

מקבלת אשה לולב מיד בנה וכו' בש״ס פריך פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא וכו׳ קמ"ל וכתב הר״ן קמ״ל כיון דראוי לנטילת אנשים וכו׳ מ״ש משמע דס״ל להר״ן דנשים אסורות לברך על מ״ע שהז״ג וכמו שדקדק בהגהות אשרי מדברי רש״י שכתב כהר״ן וקשה דהר״ן שילהי ר״ה ופ"ב דסוכה ופ״ב דקידושין במותב תלתא כחדא נקיט כסברת ר״ת דנשים מברכות על מ״ע שהז״ג וכבר ראיתי בס׳ יד אהרן נרגש מזה אלא שדבריו מגומגמים ולא דייק כלישניה. והיה נראה לומר כי כן ארחות הר״ן מעתיק פירש״י לפעמים אף דהוא לא סבר הכי וכמ״ש הפר״ח לעיל סי׳ תע״א ואנן נמי נימא הכי בהא דקמן דהר״ן כי אורחיה יצא עת"ק פירש״י וסמך אהנך דוכתי במעמד שלשתן. וכיוצא בזה כתב הרב ש״ך בעד הרא"ש דארחיה להעתיק דברי הרי״ף אף דלא סבר כוותיה ובדוכתא אחריתי גלי דעתיה:

אך ראיתי בס׳ שארית יעקב הנדפס חדש דף פ״א שעמד בזה ואייתי בידיה מ״ש הר״ן פ״ב דקדושין דכיון דקי״ל כר' יוסי דסומכות רשות אמאי אמרו גבי מיכל שמנחת תפילין לא מיחו חכמים הורו חכמים מיבעי ליה וניחא ליה דאף דקי״ל כר' יוסי היינו דאי עבוד מנפשייהו ניחא למארייהו ולא מחינן בהו אבל אורויי לא מורינן דאינן נקיות גוף ודעת ובהא תריץ יתיב דברי הר"ן הנז׳ דמה שפירש דמקבלת אשה מטעם דראוי לאנשים היינו משום דלא מורינן להו ומשו״ה הכא דמורינן להו לקבל ע״כ ר׳ יהודה היא וטעמא לאו משום דחזייא לדידה רק לגברי חזי ע״כ דבריו וכלם מקשה חדא מ״ש דעל כרחך ר׳ יהודה היא דאימור ר׳ יוסי הוא וטעמא דמורינן דחזי לגברי. ותו מה יוכיח הוכח ממש הר״ן בתפילין דאינן נקיות דעת וגוף לשאר מ״ע דלא שייך ה״ט. ותו דמאי דמורינן לקבל אשה מיד בנה וכו' לא מיקרי דמורינן לברך דהגם דטעמא דידן דמקבלת ומורינן הכי היינו חזי לדידה מ״מ מאי דאמרינן לה לקבל אינו גלוי וידוע לנשים דטעמא משום דרשאות ליטול ולברך דלאו הלכתא ודינא גמירי והא לא מיקרי דמורינן להו ליטול ולברך. ותו אעיקרא הא דמייתי מדברי הר״ן דלא מורינן לא כתבו הר״ן אלא כשדחה ראית ר״ת אבל קודם לזה כשהביא הראיה לדעת ר״ת דלמ״ד מיחו היינו משום ברכה בפירוש כתב דלדידן אורויי מורינן ומאי דקאמר לא מיחו ולא קאמר הורו היינו משום דלר' יהודה מיחו אבל לעולם דלר׳ יוסי נמי הורו. וא״כ בסוף דבריו כשקיים דברי ר״ת ולא סמך אדחויי ודאי סבר כר"ת דאורויי מורינן נמי כאשר יראה

הרואה דברי הר"ן:

ואעיקרא אבא אעי"ר על הגהות אשרי והנמשכים אחריו הרב ב״ח והרב ן׳ חביב והרב יד אהרן דהיכי ילפי מפירש״י דאין דנשים מברכות והלא אף דאינם מברכות מ״מ רש״י והרמב״ם וסיעת׳ סברי דהלכה כר׳ יוסי דנשים סומכות רשות אלא דאינם מברכות כמתבאר מדברי הרמב״ם פ״ג דציצית וממ״ש הגהמי״י שם משם רש"י וא״כ רשאות ליטול הלולב לקיים המצוה אף שלא נצטוו וכיון שכן אכתי תיקשי דאמאי נקט רש״י דכיון דחזי לגברי תורת כלי עליו והלא חזי לנשי נמי דאי בעו למעבד מצוה וליטול הן רשאות וחזי לנשים נמי:

אמנם אפשר לומר דרש״י והר״ן אף דלדידהו הלכה כר' יוסי מ״מ ניחא להו לאוקומיה אליבא דכ״ע בין לר' יוסי בין לר' יהודה וכיון דחזי לאינשי תורת כלי עליו ויכולה לקבל מיד בנה וכו׳ ואתיא מתני׳ אף לר״י והיכא דנקטי פירוש דאתי ככ״ע אין להקשות ועל דרך זה רגילי לשנויי וכיוצא בזה כתב הרב מהרש״א בחידושי הלכות בסנהדרין דף י״ט והקשה על התוס׳ דמאי ק״ל מההיא דכתובות דמשני פרשת דרכים הלא האי שינוייא לכ״ע:

ויותר נכון מה שתירץ הרב שארי׳ יעקב עוד דהש״ס קאי לפרש סתמא דמתניתן ומפרשה בסתמא דפ׳ בתרא דר״ה דאין מעכבין את התינוקות הא נשים מעכבין כר׳ יהודה והר״ן לפרושי לסתם מתניתין פירש הכי דהכי סתים בשילהי ר״ה וטוב להשוות סתמי אהדדי:

ב

מה שנהנו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב זה שנים רבות ערערתי על זה דנהגו כך מעצמן ואנן קבלנו הוראות הרמב״ם ומרן והם פסקו שלא לברך ושאלתי לחכמים זקני דורנו והם אמרו דהיא מנהג טעות דקצתן נהוג הכי בבלי דעת ויש לבטל המנהג. ואחר זמן האיר וזרח ס' נחפה בכסף למורי הרב ז״להה ושם ראיתי שכתב שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תע״ב ע״ש דף קפ״א ע״ג. ואחר זמן רב בא לידי קונטריס מרבינו יעקב ממרוי״ש מרבוואתא קמאי דמייתו ליה הרב שבלי הלקט והמרדכי במ״ש בקונט׳ שם הגדולים דף ל״א שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו וכתוב שם וז״ל שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר אם יש עבירה ואם הויא ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות והשיבו וכי אכשור דרי כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולך אמור להם שוב לכם לאהלכם וברכו את ה' אלהיכם והעד מגילה וחנוכה ופירשו לי שמאחר שהיו באותו הנס חייבות ומברכות בלולב נמי מצינו סמך שאין לו אלא לב אחד לאביהם שבשמים ובשופר אמרו אמר הקב״ה אמרו מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לטובה לפני ובמה בשופר והנשים נמי צריכות שיבא זכרוניהם לטובה לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם:

ג

ומחזירתו למים וכו׳ משמע דוק׳ אם מחזירתו למקומו אך לתוך כד אחר של מים שלא היה שם וכ״ש אם לא היה במים מעיקרא אין להשימו במים אך מור״ם והכנ״הג סי׳ של״ו מתירין. מהר״ם ן׳ חביב כפות תמרים:

ד

אם יש בהדס פרחים שנפתחים ע״י המים אין מחזירין ההדס מהר״ם ן' חביב בס׳ כפות תמרים:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה