ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תרם
א
דין א׳. נשים ועבדים וכו' בסוכה דף כ״ח ת״ר האזרח להוציא הנשים וכו' ופריך עלה ואסיק דנשי פטירי מהלכתא והאזרח לרבות הגרים סד״א בישראל כתיב ולא גרים קמ״ל והרב הלבוש כתב דנשי פטירי מה״א דהאזרח וכו׳ וכבר השיגו בספר אליה רבה וכתב דכיוצא בה קשיתיה בתוס׳ קידושין דף ל"ד וכבר קדמו הרב עצמות יוסף והאריך יע״שה ובס' פני יהושע:
וראה ראיתי להתוס׳ בסוגיין אהא דמסיק לרבות הגרים שכתבו וז״ל לרבות הגרים דס״ד ישראל ולא גרים כה״ג אשכחן וכו' ותימא דפרק הנחנקין גבי גונב נפש אמרינן בני ישראל למעוטי חציו עבד וחציו בן חורין אבל כלו משוחרר לא מעיט מבני ישראל וכן פ' בנות כותים בני ישראל מטמאין בזיבה וכו׳ אבל גרים ומשוחררים לא מעיט וכן במנחות פ' שתי מדות בני ישראל סומכין ואין נכרים סומכין אבל גרים ומשוחררים סומכין ופ״ק דערכין בני ישראל מעריכין ואין העכו"ם מעריכין ושמא בכל הני יש שום ריבוי דמרבינן גרים ומשוחררים עכ״ל וק״ק במ״ש ושמא בכל הני יש שום ריבוי וכו' דאמאי נקטוה בלשון שמא והלא בכל הני אשכחן בריתות דמרבו מקרא גרים ומשוחררים וספיקות שלהן ודאות הן:
זה יצא ראשונה גבי גונב נפש אתמר שם בהנחנקין דף פ״ה ע״ב מאחיו א׳ גונב איש ואשה וא׳ גר ואחד עבד משוחרר משמע דמיתורא דאחיו מפיק לה דכל הני אחים הם בתורה ומצוות וכ״כ הרמב״ם פ״ט דגניבה דין ו' וא׳ הגונב ישראל או שגנב גר או עבד משוחרר שנא׳ נפש מאחיו ואלו בכלל אחינו הן בתורה ובמצוות הרי דגבי גונב נפש נפקא לן מקרא גר ומשוחרר וק״ק על התוס׳ דגם שם בהנחנקין דף פ״ו כתבו כדכתבו בסוגיין ולעיל בסמוך מבואר בבריתא דמייתי הש״ס:
ומן האמור ק״ק נמי על הרב תי״ט שם שהקשה במאי דאמרו דלדרבן מאחיו לאו למעוטי עבדים וז״ל ואלא למעוטי מאי וי״ל דמשום דמבני ישראל אתא למעוטי הלכך לא סגי דלא כתיב מ״ם אחרת לגופיה דקרא ולהכי כתב מאחיו משום המ״ם וכו׳ ע״ש והרי מבואר בש״ס בריתא דמאחיו לרבות גר ומשוחרר וכמ״ש הרמב״ם ולא הו״ל להרב לומר דמאחיו נכתב משום המ״ם:
ומאי דמייתו התוס' מפ׳ בנות כותים דלא מעיט גרים ומשוחררים אלא עכו״ם וכן גבי ערכין דמבני ישראל מעיט נכרי ועל כלם כתבו דשמא ריבוי יש דמרבה גרים ומשוחררים וכ״כ בסנהדרין דף פ״ו ובמנחות דף ס״א. הני נמי בריתות מפורשות הן בתורת כהנים בדוכתייהו דפ׳ טהרה פ׳ זבין שנינו בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העכו״ם מטמאים בזיבה וכו׳ אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים תלמוד לומר ואמרת אליהם. ופ׳ ערכין שנינו שם בת״כ אי בני ישראל יכול אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים ת״ל ואמרת אליהם:
ומה שהביאו מדאמרינן במנחות בני ישראל סומכין וכו' הנה בת״כ ריש פ' ויקרא שנינו בני ישראל סומכין ואין העכו״ם סומכין בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות וכו' אדם
לרבות את הגרים מכם להוציא המומרים וכו':
וראיתי להרב קרבן אהרן שכתב לרבות את הגרים ק"ל טובא דאמאי אצטריך קרא לרבות הגרים והלא קי”ל דמקבלינן מן העכו״ם כדמרבינן מקרא דאיש איש וכו׳ וא״כ אחר דבגיותן נודרים מי גריעי בגרותן וכו' וי״ל דמשום דאמר קרא מכם להשים חילוק בישראל לומר דמהם מקבלים ומהם לא הייתי אומר שהחלק שאינם מקבלים מהם הם הגרים וכו׳ עש״ב ואפשר לומר דהא דמרבינן אדם לרבות את הגרים קאי למאי דסליק מיניה דממעטינן עכו״ם ונשים מסמיכה מדכתיב בני ישראל והו״א דגם גרים אימעיטו מדכתיב בני ישראל אמטו להכי אדם אתא לרבויינהו כלומר דגרים סומכין ובהכי ארווחנא תרתי קושית הרב קרבן אהרן הנז' וקושית התוס׳ דאתאן עלה דגרים ומשוחררים סומכין. ואחר זמן רב באו לידי תשובות רבינו ישעיה הראשון כ״י בקובץ ישן נושן וכן בקדש חזיתיה שכתב וז"ל ומאי דכתב מר דבת״כ תניא אדם לרבות הגרים ובעולה קיימינן ולא יהא אלא עכו״ם ומאיש איש נפקא ותו כיון שנתגייר כקטן ישראל שנולד דמי. מאי דמרבי גרים מאדם לאו לקבולי קרבן מינייהו דאפי׳ עכו״ם נמי מקבלין אלא שיהא דינם כישראל שקרבן עכו״ם אין טעון סמיכה כדתני ברישא בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין העכו״ם סומכין ומאדם ריבה שקרבן גרים טעון סמיכה כקרבן ישראל ומכם מיעט משומרים שלא נקבל קרבן מהם כלל עכ״ל עלץ לבי שהגאון רבינו ישעיה תרגמא לבריתא כמו שנאמר:
שוב ראיתי בס׳ לקח טוב למהר״ם נאג״רה שהביא משם הראב״ד וז״ל נ״ל משום דמעיט מומרין אצטריך לרבות גרים א״נ משום דכתיב בני ישראל וגרים לאו בני ישראל נינהו עכ"ל הנך רואה דהראב״ד שתי דרכים לפניו בפירוש הבריתא דברישא פירש ע״ד שפירש הרב קרבן אהרן באופן אחר ובסוף פירש משום דכתיב בני ישראל אצטריך ריבויא ונראין הדברים דכונתו לפרש דאתרבו לסמיכה כדתרגמה רבינו ישעיה:
איברא דלפום האי פירושא איבעי לן לדחוקי פורת' בסיומא דבריתא דקתני בתר דנה מה ראיה וכו׳ ת״ל בני ישראל כאשר עינוהי מטייפי גברא דשפיר חזי. ואף אם נפרש דאצטריך ריבויא כמ"ש הראב״ד ברישא או כמ״ש הרב קרבן אהרן ובפ״ז מאי דמרבי׳ גרים היינו לקבל קרבנם מ״מ ל״ק קושית התוס' דאתאן עלה דהגם דכתיב בני ישראל כיון דאתרבו גרים מסתברא דאתרבו לכל גם לסמיכה ומשו״ה לא מעיט מבני ישראל אלא עכו״ם:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי דהך בריתא דאדם לרבות הגרים מייתי לה בירושלמי שילהי פ״ק דשקלים ופי' מהר״ר אליהו מפולדא בפירושו וז״ל אדם לרבות את הגרים האי קרא בנדרים ונדבות כתיב וק״ל מה צריך לרבות הגרים הלא אף העכו״ם נודרים נדרים ונדבות ואתרבו להו מאיש איש ואפשר לומר אי לאו דמצינו בגדים לא הוה מוקמינן איש איש בעכו״ם אלא בגרים עכ״ל וכן ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמהר״ח ן' עטר ז״להה בספר אור החיים שהביא דברי הרב קרבן אהרן הנז׳ וכתב עליו ודבריו שלא בדקדוק כל עיקר דאי לאו אדם הו"א איש איש לרבות הגרים ולא מרבינן עכו״ם עכ״ד ודבריהם קשים בעיני דאיך כתבו דהו״א איש איש לרבות הגרים והרי האי קרא דמרבינן מיניה עכו״ם כתוב פ׳ אמור איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל ומדכתיב הגר מרבה בת״כ אף נשי הגרים וא"כ איך כתבו דהיה דריש איש איש לרבות הגרים והלא גר בהדיא כתיב ומוכרח למדרשיה לעכו״ם וכן ק״ק על הרב השואל לרבינו ישעיה ועל הרב קרבן אהרן שהקשה דמאי אצטריך אדם והלא לא יהא אלא עכו״ם מאיש איש נפקא דטפי הו״ל להקשות דגר בהדיא כתיב התם:
וכן ראיתי להרב צאן קדשים במנחות דף ע״ג ע"ב שהקשה כן דאמאי אצטריך אדם הרי גר בהדיא כתיב ע״ש. ומהא ק"ק על מאי דפירש הראב״ד ברישא וכן הרב קרבן אהרן דמשום משומרים אצטריך דהשתא דמעיט משומרים הו״א דמעיט גרים נמי או דהוה שדינן מיעוטא דמכם לגרים דאיך אפשר לומר כן והלא גרים בהדיא כתיבי וכן קשה עמ״ש הרב מגן אברהם בס' זית רענן ע״ש והרב צאן קדשים שם תירץ דאתיא כמ״ד דעכ״ום לא אתרנו אלא לעולה ומשו״ה אתיא ריבויא דאדם לכל הקרבנות עש״ב ויש להשיב קצת על זה דקרא דאדם בעולה כתיב וכמ״ש השואל לרבינו ישעיה והו״ל למכתב הך ריבויא דאדם באינך קרבנות. ותו ק״ק דאיך כתב דס״ד דגר דכתיב פ׳ אמור לא קאי אלא אעולה דוקא והרי פ׳ שלח לך בנסכים דכתיב עולה או זבח דהוי שלמים וכדתניא בספרי כתיב בה וכי יגור וכו׳ ולגר הגר וכו׳ בכם כגר. ובספר קרבן העדה פי׳ הירושלמי דמועד ראיתי שפירש דאדם לרבות הגרים היינו דמקבלי ממומרי הגרים ופירש לפ״ז מ״ש בירושלמי שם מתניתין בעכ״ום אבל בכותי לא דפירושו דמקבלין מהכותי ע״ש בדבריו. ואינו מחוור דודאי מומרי הגרים כמועדי ישראל ותו אין שיטת סוגיית הירושלמי מתישבת לפירושו. והעיקר דפירוש הירושלמי אבל בכותי לא פי' לא אצטריך דפשיטא דאפי׳ נדרים ונדבות אין מקבלין מהם ולפ״ז אין צורך למחוק כותי ממתני' כמו שביאר יפה כל סוגית הירושלמי מהר"ר אליהו הנז׳ בפירושו ע״ש ואין להאריך כאן בזה:
ומכלל הדברים אמורים קשיא לי על הרב מעדני מלך ריש הל׳ ציצית דקשיתיה מ״ש במנחות דף מ״ג דגרים חייבים בציצית דפשיטא כדכתיב פ' שלח תורה אחת יהיה לכם ולגר ואין לומר דהוא גר תושב דהוי ב"נ ועוד דלא מיקרי גרים סתמא עכ״ד והן אמת דבספרי פ׳ שלח דריש תורה אחת לכל המצוות אבל נראה דאשתמיטו מיניה כל הבריתות שהבאתי לעיל וגם בריתא דשמעתין ובריתא דיבמות דף ע״ד ומנחות דף ס״א ובתורת כהנים פ׳ ויקרא ריש פ׳ כהן משוח אחר פ' ך׳ ופ' צו פרשה יו״ד אות ב' ושם פ׳ י״א אות ג׳ ופרשת אחרי פרשה ו' אות א' ופרשת אמור ריש פ' י״א ופרשת בחוקותי פרשה ג' אות ג' דבכל הני בריתות מרבינן גרים והיינו טעמא דקרא דתורה אחת הנז' היא כי ליכא מיעוטא ובכל המקומות הנז׳ כתיב בני ישראל והיה ס״ד למעוטי גרים ומרבינן להו כמ״ש התוס׳ וככל אשר דברנו והכא בציצית כתיב בני ישראל והו״א למעוטי גרים ומשו״ה תני דגרים חייבין והיינו דמרבינן להו מדכתיב ואמרת אליהם בקצת מהנך דלעיל והדבר קשה על הרב דנעלם ממנו אמבוהא דברייתי וסוגין הנז׳ וגם דוכתי אחריני בספרי והירושלמי ואין להאריך:
ב
טומטום ואנדרוגינוס וכו' כתב הרב אליה זוטא ולענין ברכה עיין לעיל סי׳ י״ז דנוהגין דאפילו נשים מברכין על מ״ע שהז״ג ולכנסת הגדולה ועולת תמיד אשתמיט זה עכ״ל ומ״ש הרב כנ״הג והרב עולת תמיד היינו דבטומטום ואנדרוגינוס אי מברכין הוא פלוגתא דהרמב״ם והראב״ד פ"ו דסוכה דין י״ג ודעת הראב״ד שיברכו אף אי אמרינן דנשים אינן מברכות על מ״ע שהז״ג כמו שיראה הרואה שם וכדברי הה״מ ודלא כדמשמע מדברי גדול הדור מהר״ח אלפאנדארי בהגהת בני חיי לעיל בסימן טו"ב שכתב דעיקר מחלוקתם אי נשי מברכי ע״ש. ומי שכתב הך בפלוגתא הכא איני מודה דאשתמיט ליה פלוגתא דנשי אין מברכות ומנהג אשכנז לברך כמו שחשב הרב אליה זוטא:
הן אמת דהרב עולת תמיד הו״ל לרמוז זה דלדידהו מברכין אבל לא מפני שקיצר בזה נימא דאשתמיט מיניה. וגם הרב אליה זוטא קיצר בדבריו דמשמע דלטומטום ואנדרוגינוס יליף לה ממנהגא דנשי והרי בטומטום ואנדרוגינוס עצמם כתבה מור״ם שם סי' י״ז דין ג׳ דלפי מה שנהגו נשי לברך גם הם יברכו ושם כתבו הרב שיירי כנ״הג והרב עולת תמיד דהתינח למ״ד אנדרוגינוס ספק אלא למ״ד בריה בפני עצמה אף אי נשים מברכות לא יברך ע״ש והרי דהכנ"הג ועולת תמיד גופייהו המה ראו דברי מור"ם שם והן הן יו״דו דלמנהגם ברוכי מברכי טומטום ואנדריגינוס אלא דלמ״ד בריה לא יברכו ובודאי דלא נשמט מהם:
אך לפום ריהטא לא הבנתי מ״ש דלמ״ד בריה אף אי נשים מברכות לא יברך דהן לו יהי דהוא בריה בפ״ע ולא נצטוה יברך מידי דהיה אנשים שלא נצטוו ומברכי. ויש לחלק. ועמ״ש בס׳ יד אהרן לעיל סימן י״ו לחלק בינייהו ובין ס' קרא ק״ש ע״ש והן הן דברי הפר״ח סימן תקפ"ט:
ג
דין ב'. קטן שאינו צריך לאמו וכו' הרב ט״ז האריך הלא בספרתו ואיכא למידק על דבריו ממ״ש הרא״ש בעירובין כמה דיתחזי לגברא דשפיר חזי. והוה לן למידק טובא בהן ענינא אלא דחזיתנהו לגדולי דורנו הרב בתי כהונה בחלק בית ועד ומהר״ם אמא״רילייו בספר יד משה חדש מעתה ארוכ״ה עלתה להם אמרתי לא ע״ט האסף פה:
ד
דין ד׳. מצטער פטור וכו'. דעת רוב הפוסקים דפטור אף מאכילה ברם רבינו פרץ סבר דפטור מן השינה וחייב באכילה כמ״ש מרן ב"בי:
ואנא חזיתיה להרב לשון למודים סי׳ רל״א דרמי ומקשה משם גדול בדורו מורינו הרב שארנו מהר״א יצחקי דא״כ מאי פריך הש״ס בריש לפני אידיהן אההיא דמקדיר חמה בתקופת תמוז וכל אחד מבעט וכו׳ והאמר רבא מצטער וכו' ומאי קושיא נהי דפטורי משינה מאכילה מי מפטרי וליכא למימר דאם מצטער מאד פטור אף מאכילה דהא קאמר התם ומנין דישראל נמי משכה תקופת תמוז אלמא תקופת תמוז כחום היום ההוא עכ״ד ואפשר לומר דמאי דקאמר הש״ס דישראל נמי זמנין דמשיכה וכו׳ לאו למימרא דשקולים הם ותקופת תמוז יקד יקוד וחיים ליה כחום ההוא אלא הכוונה דיש במינו גבי ישראל ולעולם דצער או״ה גדול יתר מאד מצער ישראל כי משכה תקופה ומדינה פטורי או״ה דמצערי טובא אף באכילה וה״ה לישראל דאי צעורי קמצער לעת האוכל טובא פטור דומיא דמצטער בשינה פטור ומאי שי"נה ומאי אכילה אידי ואידי מצטער הוי ולא אמרה רבינו פרץ דחייב באכילה אלא באשר יהיה האופן דאין לו צער כ״כ באכילה. ובהא אתנח לן נמי מאי דתו קשיתיה להרב לשון למודים למ״ר דמצטער חייב בלילה הראשון לאכול כזית דאפשר דכ״ע מודו אם מצטער מאד גם באכילה דפטור אף בלילה הראשון:
ותו סברת מימר דהאי דינא דמצטער מתלא תלי וקאי לפי טבע ודעתו של אדם דזמנין דמשכחת גברא דאית ביה משום אכחושי׳ כחיש חיליה או דהוי אסטניס והלך בצערו״ת במילתא דאתיא בקל ושאר אינשי זה הצער עצמו לא אכפת להו ולגבי דידהו לא חשיב צער ודינא הוא דהאי גברא דאנינא דעתיה ונפישי חילוותי״ה נקרא מצטער ופטור כיון דהא פיהא דרך בני אדם להצטער בזה ועמ״ש הט״ז ס״ק ו' ושאר אדם מחייבי דלפי טבעם לא הוו מצערי והיה בהני״ח יסוד זה אפשר לומר דהא דמקדיר להם חמה זימנין לישראל נמי הכי קר״ה כי משכה תקופה ושקול ישקל כחום ההוא עצמו אלא דישראל עושין מאהבה ומתוך חיבתן אינם מרגישים בצער החום ומקבלים מאהבה בלי צער ומחייבי אך למחסור גויי הארצות אשר לא עלה עליהם עול תורה מצטערים מאד בחום ההוא ועל מקשה דכיון דמצערי מצטער פטור והגם דלישראל אהבה דוחקת ולא אכפת להו בחום ההוא אינהו כיון דמצערי פטירי דאזלינן לפי שיעורם ומזנם דאי מצטער מאד צער גדול פטור אף מאכילה בלילה הראשון ובהכי ניחא מה שהקשה עוד שם למ״ש הגהמ״יי דהפטור מסוכה ולא נפיק הוי הדיוט דא״כ היכי קאמר דישראל נמי זמנין דמשכה וכו׳ והא אין זה אלא הדיוטות ולפום מאי דאמרן ניחא דישראל קדושים לא מצטערי בחום ההוא ומחייבי. ואף לפי פשט דברי הש״ס לק״מ דכי נמי אמרת דישראל מצערי בחום ההוא לבי משכה תקופה היינו דק״ל להש״ס והאמר רבא מצטער פטור והוא הדיוט אי לא נפיק וישראל נמי כי מצערי איבעי להו למיפק ומשני דלא מבעטו. וחזיתיה למהר״י זיין בתשובתו בס׳ מים רבים סי׳ ג״ן עמד בזה ויש להרגיש בדבריו כמו שיראה המעיין:
ה
הגהה. אבל בלילה הראשונה אפילו מצטער חייב וכו' יש להסתפק לדעת זה דמצטער נמי חייב בליל התקדש חג אם ה״ה חולה שאין בו סכנה דהגם דפטור מסוכה יהיה חייב בלילה הראשונה או״ד דוקא במצטער אמרה הכלבו בעל סברה זו. ולפום ריהטא נראה להביא ראיה מהא דפריך בסוכה דף כ״ו על רבא דאמר מצטער פטור מדתנן חולין ומשמשיהן פטורין חולה אין מצטער לא ומשני חולה הוא ומשמשיו פטורין מצטער משמשיו לא ואם איתא דחולה פטור אף מלילה הראשונה מאי פריך נימא דחולה אצטריכא ליה דפטור אף בלילה הראשונה משא״כ מצטער דחייב מיהא בלילה הראשונה אלא נראה דחולה ומצטער שוו בשיעוריהן בהא וחייבין בלילה הראשונה:
וכד דייקת שפיר אין ראיה כלל דמתני' ורבא סתמא קאמרי דחולה ומצטער פטורין ואנן מסברא מחייבינן למצטער בלילה הראשונה ומצינן למימר דחולה פטור גם בלילה הראשונה מסברא ומתני' לא איירי בעיטור חולה בלילה הראשונה כי היכי דנימא דלהא אצטריכא ליה חולה אלא סתמי קתני חולה פטור ואם הסברא מחייבת דחולה חייב בלילה הראשונה מצית אמרת דכי תנן פטור בר מדאורייתא קמייתא כי היכי דאמרי הכי במצטער הגם דרבא סתמא קאמר ומשו"ה פריך דחולה אין מצטער לא ופריק שפיר דמשמשין אצטריכא ליה ואין ראיה כלל וכן יש לומר לדעת ה״ר פרץ דמצטער פטור משינה וחייב באכילה דדוקא במצטער אמרה ולא בחולה והש״ס פריך ומשני שפיר וליכא לשנויי דמתני' נקט חולה דפטור אף מאכילה כיון דמתני' ורבא סתמא קאמרי ולא הזכירו שינה ואכילה ע״ד שכתבנו. ומלשון ארחות חיים וכלבו משמע קצת דדוקא במצטער הוא דחייב בלילה הראשון אך חולה פטור ע״ש ודוק בדבריהם. ועתה נדפס מחדש ספר אליה רבה ופוק חזי דגם הוא עמד בזה ודוק בדבריו ובמאי דכתבינא בעניותין:
ו
הגהה, אינו יוצא באותה סוכה אף בדברים וכו' הגאון מהר״ר צבי בתשו' סי׳ צ״ד ערער על זה אך מהר"י זיין במים רבים סי׳ ג״ן העמיד לדבריהם דרבנן קמאי וע״ש בסי׳ ר״ן:
ז
ואין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו וכו' מהר״י קולון שרש קע"ח הקשה על זה מאותה שאמרו גבי אבל דבעי ליתובי דעתיה וכו׳ וכתב דדוחק גדול לומר דישיבת סוכה תרבה עליו צער אבלו ונעלם ממנו דברי הרא"ש בסוגיא דשם כתב בפשיטות דגדל צערו בסוכה. שוב ראיתי להרב מגן אברהם ס״ק יו״ד שרמז זה עיין בדבריו. ואח״כ ראיתי למהרי״קו שרש ס"ב דמשמע מדבריו שם שלא היה לו פסקי הרא״ש דסוכה:
ח
דין ו'. הגהה. וסעודת ברית מילה וכו' כן הסכים נמי הרב זקן אהרן סוף סי' קפ״א:
ט
דין ח׳. הולכי דרכים וכו׳ זה לשון ס׳ יראים סי' קכ"ג תניא הולכי דרכים וכו' וטעמא דכתיב תשבו כעין תדורו ובכל ענינים דאדם רשאי לצאת מדירתו אדם רשאי לצאת מסוכתו ופריך ולעבדו סוכה וליתנו התם וכו׳ עכ״ל וק״ק מדאמרי׳ בריש ערכין דף ג' הכל חייבין בסוכה וכו׳ כהנים אצטריכא ליה סד״א הואיל וכתיב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהני הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבו קמ"ל נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים וכו'. וצריך להבין האי דפטר לכהן בשעת עבודה מטעם דלא מזדקיק לביתיה כמ"ש רש״י ותוס' ובעינן תשבו כעין תדורו הרי גם אי לא הוה סוכה נמי כיון דבר עבודה הוא אינו נזקק ואין זה מחמת הסוכה כדי שיהיה פטור. ופשתא דשמעתא גופה לא מתישבה כי הלא מראש קאמר דס״ד משום דאין נזקקין וכו' ובתר הכי קאמר קמ״ל נהי דבשעת עבודה וכו' מידי דהוה אהולכי דרכים וכו׳ משמע דהס״ד היה דלפטרו מטעם דבעידן עבודה דעסקי במצוה פטירי והיינו דקאמר מידי דהוה הולכי על דרך ואין זה הס"ד:
ואל זה אביט להרב שער אפרים שהקשה בסימן ל״ד בהא שמעתא מאבל ובתוך דבריו נרגש מאשר הרגשנו והשיב הרב דכונת הש״ס הוי קמ״ל דכהנים חייבין בשעת עבודה דנהי דהו״א דפטירי ה״ד בשעת עבודה אבל שלא בשעת עבודה חייבין מידי דהוה וכו׳ ולהכי אשמועינן ברייתא דחייבין אף בשעת עבודה דזה מיקרי כעין תדורו וזה מוכרח דאל״כ מהיכא תיתי שיפטרו בשעת עבודה וגם לא אשתמיט הרמב״ם לכתוב דכהנים פטירי בשעת עבודה עכ"ד והקשה לו בני ידידי הבן יקיר לי ה״ד ישעיה נר"ו דפירושו הפך משמעות הש״ס וגם הלשון דחוק ועוד דמרש״י ותוס׳ משמע איפכא וכן משמע מפירוש רבינו גרשון מאור הגולה דכהנים פטירי בעידן עבודה:
ומצאתי בנימוקי רבינו בצלאל אשכנזי כ״י דמייתי נסחא אחרת בש"ס מגמרא של קלף אשר בידו המלאה וז"ל סד״א הואיל וכתיב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה בין ביום ובין בלילה אף סוכה בין ביום ובין בלילה והני כהנים הואיל וליתנהו ביום דטרידי בעבודה אימא לא לחייבו קמ״ל נהי דפטירי בשעת עבודה וכו׳ עכ״ל ולפי גירס' זו ניחא מאי דהוינן בה דטעמא דפטירי משום דטרידי בעבודה ולא מטעמא דלא מזדקיק לביתי' והיה ס״ד דבעי שיהיה יום ולילה בסוכה וכל דליתיה ביממא פטור. ומאי דדייק הרב שער אפרים דמהיכא תיתי וכו' לאו דוקא הוא דסד״א שצריך דיהיה יום ולילה כדירה דעלמא. וגם מה שהקשה דלא אשתמיט הרמב״ם וכו' לק״מ דזה א״צ לאומרו דהכהנים העובדים במקדש פטירי בשעת עבודה אבל לדידיה תקשי דהו״ל לאשמועינן חידושא דכהנים מחייבי בשעת עבודה אך לדידן ניחא דפשיטא דבשעת עבודה דעסקי במצוה פטירי ובריתא לאו למפטרינהו בשעת עבודה אתיא דהא פשיטא אלא לחיובינהו שלא בשעת עבודה אצטריכא לה מידי דהוה אהולכי דרך וכיון דהרמב״ם כתב דין עוברי דרך תו לא אצטריך לאשמועינן דכהנים
מחייבי שלא בשעת עבודה ופשוט:
ולפום גירסת הש"ס דקמן והיא גירסת רש״י ותוס׳ והגהות מ״יי אפשר לישב קצת דבאומרו והני כהני הואיל ובני עבודה נינהו לא לחייבו הכוונה דמחמת זה מתרי טעמי הוה ס״ד לפוטרם חדא דכיון דטרידי בעבודה ופטירי לפטרו גם בלא עבודה ותו כיון דאין זקו״ק לה ליכא כעין תדורו איש ואשתו ולפטרו ולהיות׳ בני עבודה הוה ס״ד משני אופנים והשתא הש"ס קאמר קמ״ל לצד דהוה מפטרינן להו דלא מזדקקי לזה אמר קמ"ל משום דהוא פשוט דבלאו סוכה נמי לא מזדקקי והוי כעין תדורו. ולצד האחר דכיון דטרידי בעבודה לפטרו נמי שלא בעבודה קאמר נהי דפטירי בשעת עבודה וכו' כנ"ל לישב בדוחק. וכפ״ז צריך לדחוק במ"ש מור״ם בדרכי משה סי׳ תרל״ט סוף דין ב' ע״ש היטב ועתה בא לידי ס' אליה רבה הנדפס מחדש ועין לו ראתה שקיל וטרי בהא והשיג קצת על הרב שער אפרים ולא יכול יוסף להתישב בדבריו ודברי שאר אחרוני זמנינו דשייכי לזה: