אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תרלו

סימן תרלה

א

דין א'. ובלבד שיחדש בה דבר וכו׳ דעת מר״ן מבואר בב״י דהוי לעיכובא שכן כתב ב״י דכן נראה דעת רוב הפוסקים. אבל הרב מגן אברהם הביא דעת הר"ן ורבינו ירוחם דה״ד למצוה מן המובחר וכתב דכן דעת כל הפוסקים דלא כמרן ב״י עכ״ד ותמה עליו הרב אליה רבה דהרב שבלי הלקט הביא משם הרב יהודאי גאון דפסולה וכן הביא בס' תניא מרב נטרונאי וכן משמע ממ״ש התוספות דף ט' דפירשו הא דתנן אם עשאה לשם חג כשרה שא״צ לחדש ואי חידוש אינו אלא למצוה לשון כשרה לא שייך עכ״ד והגם דנראה דנעלמו מהרב מג״א דברי שבלי הלקט ותניא מ״מ אינו כ״כ תימא דמ״ש דכן דעת כל הפוסקים כונתו ברורה על הפוסקים שהזכיר מרן בב״י שכ' דנראה מדבריהם דהוי לעיכובא. ומה שהוכיח מדברי התוס׳ ק״ק דהרי התוס' נראין מסתפקים בזה שכתבו וז״ל לב״ה נ״מ שא״צ לחדש בה דבר ואפילו לא נ"מ אלא לב״ש יש לו לתנא לפרש וכו' עכ״ל הרי דלא החליטו הדבר וכתבו ואפי׳ לא נ״מ וכו' ומאחר שכן אפשר לפרש דהיינו ספיקייהו אי דברי הירושלמי לעיכובא או למצוה מן המובחר דאי אמרי' עיכובא א״ש התירוץ הראשון דתנן אם עשאה לשם חג כשרה אף אם לא חידש דבלא עשאה לשם חג אם לא חידש פסולה גם לב״ה ואשמועינן דאם עשאה לשם חג כשרה אף בלא חידוש. אך אי אמרינן דהירושלמי למצוה מן (המחובר) [המובחר] קאמר א״כ לא א״ש דלימא כשרה דהרי לב״ה בכל גוונא כשרה וא״כ לא נ״מ לב״ה ועל זה כתבו התוספות ואפי׳ לא נ״מ אלא לב״ש יש לו לתנא לפרש וכו' ומאחר שכן אין כ״כ ראיה מהתוספות כיון דמצינן למימר שהם עצמם מסתפקים בזה וזהו לשיטת הרב הנזכר אשר הוכיח מדברי התוס' דהוי לעיכובא דאי למצוה לא שייך לשון כשרה:

ואולם אעיקרא לאו דוקיא הוא כל עיקר כי הנה התוס׳ קשיא להו דאמאי אשמועינן דינא לב״ש וניחא להו דנ״מ לב״ה וכונתם דתני תנא ואם עשאה לשם חג אפי׳ מתחילת השנה כשרה לב״ש משום דמינה נפקא לב״ה דא״צ לחדש דבר והשתא תו ליכא למידק מלשון כשרה כדדייק הרב הנז׳ דאלו הם דברי ב״ש אלא דתנא דברי ב״ש אשר מתוכן ילמדו לדעת ב״ה לסברתם דיחדש בה דבר. וזה פשוט. והרב יד הביא דברי הרב מגן אברהם וכתב וכן נראה קצת ממ״ש בירושלמי וצריך שיחדש בה דבר והטור סי' רי״ט כתב דצריך לכתחילה משמע ולא לעיכובא עכ״ד וק״ק דהרי שלש מדות הן מצוה מן המובחר לכתחילה אף דיעבד ולעיכובא. ומאחר שכן הרי גם להטור דצריך לכתחילה משמע הא מיהא לכתחילה בעי ואלו הרב מגן אברהם כתב דהוא למצוה מן המובחר ולא לכתחילה וכן בתלמודא דידן לא זכרו מזה שאינו אלא למצוה מן המובחר וא״כ אף לכתחילה אינו. ומה עזר וסעיד וסמיך הוי להרב מגן אברהם מדקדוק צריך להטור והוא עזר כנגדו דלהטור לכתחילה ולמג״א אף לכתחילה לא בעי ואינו אלא למצוה מן המובחר:

ואחר זמן האלהים אינה לידי תשובות הרדב״ז כ״י וראיתי בסי' שני אלפים ז״ן שהביא הירושלמי וכתב וז״ל וכבר ידעת דאיכא דוכתא דצריך הוי לעיכובא ואיכא דוכתא דלא הוי לעיכובא אלא למצוה מן המובחר וזה דעת הר״ן אבל לשון הטור משמע לעיכובא והאי ירושלמי אליבא דב״ה אתי וה״פ דמתניתין איזהו סוכה ישנה שנחלקו ב״ש וב״ה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום כלומר בתוך ל׳ לחג דב״ש סברי סוכה לשם חג בעינן אף שעשאה בתוך ל׳ וב״ה ס״ל כיון דשואלין ל׳ יום קודם לחג סתם עשיית סוכה בתוך ל' לשם חג הוא אבל קודם ל׳ אפי׳ ב״ה מודו דפסולה ועלה תני ובירושלמי צריך לחדש בה דבר ולפ״ז האי צריך לעיכובא וכו' א״נ איכא לפרושי איזו סוכה ישנה שנחלקו ב״ש וב״ה כל שנעשית ביום ל' קודם לחג דקודם ל׳ מודים ב״ה לב״ש ובתוך ל' מודים ב״ש לב״ה לא נחלקו אלא ביום ל׳ ממש דמר משוי ליה כלפני ל׳ ומר משוי ליה כלאחר ל' ולפי שיטה זו מודים ב״ה דמתחילת השנה פסולה אם לא חידש בה דבר וכו' ומ״מ משמע לי דהרי״ף והרמב"ם וכל הפוסקים שהשמיטו זה הירושלמי סברי דלא סמכינן עליה כיון שלא הביאו אותו בגמרא דילן וכו' א״כ דהאי ירושלמי אליבא דב״ש הוא ולא קי״ל הכי עכ״ל וק״ק כמ״ש דאיכא דוכתי דצריך לעיכובא וכו' ולא הזכיר דהטור סבר דצריך לכתחילה נמי איכא כמ״ש סי׳ רי"ט. גם השני פירושים שפירש במשנה לפי הירושלמי מדעתי כי קשים ואינם במשמע לשון המשנה. ותו דמדברי הפוסקים שהביאו הירושלמי משמע דלא מפרשי הכי. ותו ק״ק לפירוש שני. דנחלקו ב״ש וב״ה אי יום ל׳ חשיב כבתוך ל' דא״ה מאי מספקא ליה לר״ע בבכורות דף מ״ט אי יום ל׳ כלפניו והלא ב״ה סברי דיום ל' הוא כמו בתוך ל׳ ומה גם למ״ש רבינו יונה והרא״ש פ' היה קורא והרא"ש בריש פ' בתרא דמ״ק דאנן מספקא לן ואזלינן לחומרא ע״ש ובס' מעדני מלך. ועוד יש לדקדק בדבריו כאשר יראה הרואה:

ב

ואם עשאה לשם חג וכו׳ בלא חידוש. הרב ב״ח כתב דיש להחמיר גם בזה ולחדש דבר מעתה מאחר שהתוס' נסתפקו בדבר ע״ש והרב אליה רבה השיגו דברור דספיקן של התוס׳ הוא להפך דאף בלא עשאה לשם חג אפשר דא״צ שום חידוש לב״ה:

גם אשור להרב פני יהושע בשיטתו דפירש דספיקן של התוס' משום דלא פסיקא להו דאפשר דלתלמודיה לא סבר לדהירושלמי וא״צ לחדש דבר א״כ דאפשר שיחדש אף אם לא עשאה לשם חג עכ״ד ואני אומר דודאי מה שנסתפקו התוס' הוא כמ״ש הרב ב״ח דאפשר דגם אם עשאה לשם חג צריך שיחדש דאין לומר כמ״ש הרבנים הנז׳ דאעיקרא דדינא מספ״ל דדילמא אין לחדש אף אם לא עשאה וכו' דהרי בדיבור הקודם כתבו להא דירושלמי סתמא משמע דלא נסתפקו בה כלל דאם איתא הו״ל לפרש ומה גם למה שצדד הרב פני יהושע דתלמודין פליג. ותו דהרי בפסקי תוס' מפורש דצריך לחדש בסוכה ישנה והרי דפשיטא להו לדינא דצריך לחדש לב"ה ולא נסתפקו בזה. וא״כ מוכרח דספיקן של התוס' הוא דשמא גם בעשאה לשם חג צריך שיחדש כמ״ש הרב ב״ח:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה