ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תקפז
א
דין א'. והעומדים בחוץ אם קול שופר שמעו וכו׳ זה דעת רש״י והרמב״ם והרא״ם פליג וסבר דהעומדים על שפת הבור לעולם שומעים קול הברה וכתב הרב מהר״ם ן׳ חביב בידושיו דהני תרי לישני דאיכא בש"ס פליגי בפלוגתא דרש"י והרא״ם דלישנא קמא דאמ׳ לא שאנו ס“ל דהעומדים בשפת הבור זמנין דשמעי קול שופד כפרש״י והרמב״ם אבל לישנא בתרא דרמי להו מירמא ומשני כאן לעומדים וכו׳ ס״ל כהרא״ש דהעומדים בשפת הבור לעולם שומעים קול הברה ולרש״י והרמב״ם ניחא דיש לומר דהא הוא דאיכא בינייהו דהתרי לישני עכ״ד וק״ק דאי הרמב״ם סבר דהא נפקא בין התרי לישני מדוע ככה עשה ושביק לישנא דרמי להו מירמא והוא אחרון ושינה את טעמו דרגיל לפסוק כלישנא בתרא וכמתבאר מדברי הרב עצמו בכללים שבסוף ס׳ גט פשוט כלל ז' ואמאי פסק כלישנא קמא. ותו ק״ק דמשמע מדבריו דללישנא בתרא מצינן לפרושי בפשיטות כהרא״ש דהעומדים בשפת הבור לעולם שומעים קול הברה שלא מדוחק משא״כ בלישנא קמא דלשון לא שנו דחוק לפירוש הרא"ש. ואנכי הרואה דגם לישנא בתרא פשטו כפירש״י והרמב״ם דלשון כאן לעומדים על שפת הבור משמע דכולה מתני׳ איירי בעומדין על שפת הבור והבריתא איירי בתוך הבור וכן ראיתי שכתב הפר״ח ע״ש: