ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תקסב
א
דין א'. הגהה. ג׳ ככבים בינוניים וכו׳ בינוניים אבל קטנים לא מהני. מג״א. ולפום ריהטא הקשתי דהרב מגן אברהם ס״ק א' סי' רל״ה כתב קטנים מן הדין סגי בבינוניים כמ״ש סי' תקס״ב אלא שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים וכו' עכ״ל. אלמא דקטנים עדיפי מבינוניים. וכה ענני אחד מחבורה דיש חילוק בין קטנים לקטנים דהככבים הבינוניים בתחילה נראים קטנים ובהחשיך עוד נראין נינוניים ואח"כ יוצאים ככבים קטנים אחרים ומ״ש הרב מגן אברהם הכא דקטנים לא מהני היינו הבינוניים בתחילת יציאתן שנראין קטנים ומ״ש בסימן רל״ה היינו הקטנים היוצאים אחר הבינוניים שעליהם אמרו פ׳ ב״מ ודאי לילה ואני אענה דבריך טובים ונכוחים ופשוטים וזה כוונת הרב שפתי כהן בי״ד סי' רס״ב ס״ק ט׳ שכתב ככבים קטנים מאד דוקא משום שהם קטנים מאד אין לסמוך עליהם למול בשבת אבל בככבים בינוניים בסעיף שאח״ז יש לסמוך עליהם למול אפילו בשבת עכ״ל וכתב הרב פר״ח ע״ד בליקוטים אין לדבריו טעם דאי מהני ככבים בינונים כ״ש קטנים וכדאיתא פ׳ ב“מ עכ״ל ולפי האמור דעת שפתי״ו ברור מללו דהני ככבים הן עצמן הבינוניים דבתחילת יציאתן הם קטנים ואינם הקטנים דאמור רבנן פ' ב״מ דהוו לילה ולצדדין קטני׳:
ב
דין ו'. אם הרהר בלבו וכו׳ נראה דזהו כדעת ר״ת שהביא הרא״ש פ״ק דתעניות. וק״ק דמרן בח״מ סימן רי״ב הביא בדין ח' מחלקת בזה בלשון יש אומרים ויש אומרים ומסורת בידינו דכי האי גוונא דעתו לפסוק כיש אומרים בתרא ושם כתב בסוף סברת ר״י דחולין לא ילפינן מקדשים וצריך להוציא בפיו והכא סתם כדעת ר״ת וסתירה זו כבר עמדו בה האחרונים על הטור והרא״ש מהכא להתם דנראין דבריהם כסותרין:
והרב ט״ז עמד בזה ותירץ דדעת הרא״ש והטור דתענית הוי כקדשים שמקריב גופו אבל צדקה ושאר נדר עד שיבטא בשפתיו והאריך בזה. ולי ההדיוט דברי הרא״ש פ״ק דתעניות מדעתי כי קשים שכתב דראיית ר״ת טובה ונכוחה ור״ת קאמר בפירוש בראייתו דכל עניני נדר ילפי מהדדי כצדקה וה״ה תענית וזה סותר דברי הרב ט״ז וכבר נרגש קצת הט״ז וכיוצא בזה ק״ק על דברי מהרש״ל בים של שלמה קידושין פ״ק סוף סי׳ נ״א ע״ש היטב ודוק:
וראיתי להרב בני חיי בסי' תקס״ג שהקשה לר״ת דהא אמרינן התם חולין מקדשים לא גמרינן וא״כ גם בנדר חולין מקדשים לא גמרינן ואין לומר דתענית דמי לקדשים דא״כ מאי האי דקאמר כל ענייני נדר ילפי מהדדי ואי נדר תענית הוי כקדשים גם שבועה יליף מתרומה וקדשים למ״ד מלמדין עכ״ל וכתב עליו יד אהרן שם ולא הבנתי כוונתו כיון דאמרינן דס״ל לר״ת דתענית דמי לקדשים ממש ובאומרו גבי קדשים כל נדיב לב לומר דגמר בלבו מהני ה״ה לתענית נמי א״כ אין להקשות דגם שבועה לילף מקדשים ותרומה למ״ד מלמדין עכ״ל ועמו הסליחה דתירוץ הט״ז לא אמרו אדם בעד ר״ת דהרי ר״ת קאמר בפירוש דכל עניני נדר ילפי אהדדי ובצדקה אפילו גמר בלבו וה״ה נדר תענית וא״כ לאו מטעם דמקריב גופו והוי קדשים אתי עלה אלא מטעם נדר וצדקה והיינו דק״ל להרב בני חיי וז״ש ואין לומר דתענית דמי לקדשים כלומר דר״ת סבר דדוקא תענית משום דמקריב גופו ודמי לקדשים והוא ע״ד שכתב הט״ז הא לא אפשר דר״ת קאמר דכל ענייני נדר וכו' כדאמרן וז״ש דא״כ מאי האי דקאמר וכו׳ ולפי דבריו שכתב בפירוש דנדרי חולין בלב סגי וה״ה תענית א״כ הוי בקדשים ר״ל דילפי חולין מקדשים ואם כן תקשי גם שבועה תילף מתרומה וקדשים למ״ד כיון דילפת חולין מקדשים נדר וצדקה מקדשים ה״ה שבועה וכונתו להקשות דהתלמוד אמר איפכא חולין מקדשים לא ילפינן ולדידיה דילפינן מ״ט דשבועה והדברים פשוטים:
ג
והוא שיהרהר כן בשעת תפלת המנחה. לאפוקי אם הרהר קודם כמ״ש בתוס' משם ר״ת וכן אם יהרהר בלילה כמ״ש בארחות חיים משם ה״ר פרץ לר״ת. לא מהני אלא הרהור בשעת מנחה כמסקנת הרא״ש פ״ק ע״ש:
ד
דין יו"ד. מתענה אדם תענית שעות וכו' עמ״ש הרב ראשון לציון בשיטתו:
ה
דין י״ב. הוי אסמכתא הרב מגן אברהם תמה דבי״ד סימן רנ״ח פסק דאף לדבר רשות לא הוי אסמכתא ואפשר דלכך כתב יש מי שאומר להודיע דרבים חולקים עכ״ד וכתב בס׳ יד אהרן דכפי הכלל דכל מקום שכותב יש מי שאומר אין חולק צריך לחלק לענין זה דוקא בין תענית לצדקה עכ״ד ועמו הסליחה דכלל זה הוא מהסמ״ע דזימנין כותב בש״ע יש מי שאומר ואין חולק אך הדבר פשוט דכמה זימני אומר יש מי שאומר ויש חולקין. וכבר הרב יד אהרן כתב כדבריו כאן בא״ה סי' י״ז והשגתי עליו בח"מ סי׳ ט״ז ע״ש באורך:
ו
אם יצילני ה׳ וכו׳ הקשה הרב ט״ז דאמאי תלה זה ביש מי שאומר וכתוב בתורה אם יהיה אלהים וכו׳ ולי אפשר דיש מי שאומר על חלוקה ראשונה קאמר דיש חולקים כנז׳. ושום בא לידי אליה רבה וראיתי שכתב כן בפשיטות: