אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקמו

שיורי ברכה

א

דין א'. אין נושאין נשים במועד וכו'. אמרו במ"ק דף י״ח ע״ב תנא דבי שמואל מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין. ומוכח דנשואין אף בלא סעודה אסור. וכן כתב הריטב״א בחידושיו שם לעיל וז״ל אמר שמואל מותר ליארס וכו׳ ואי משום אין מערבין שמחה בשמחה ליכא משום ארוסין לבד כל זמן שאינו עושה סעודת אירוסין אבל נישואין אפילו בלא סעודה הויא שמחה והתורה אמרה בחגך ולא באשתך עכ"ל:

אמנם התוס' בכתובות דף מ"ז ע״א אההיא דאמרינן התם דמסר לה בשבתות וי״ט כתבו לחד שינויא דהוי בנשואין בלא סעוד' דלא חשיב' שמחה כולי האי ע״ש באורך. וכבר מהרש״ל בהגהותיו עמד בדבריהם שם. והרב מגן אברהם כתב דלק״מ דהתוס' קיימי אליבא דרב דמקשה דברי רב אהדדי ורב יליף הטעם מדכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך א"כ ה״ק שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל דהיינו בשר ויין יהיה בחגיך ולא באשתך אבל נשואין בלא סעודה שרי אבל אנן ק״ל כשמואל דאזיל לשיטתיה דס״ל הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה א״כ אף נשואין בלא סעודה אסור דאיכא שמחה עכ״ל ודבריו קשים דהרי התוס׳ שם בכתובות בתחילת דבריהם כתבו דאמרינן במ״ק ושמחת בחגך ולא באשתך משום דאין מערבין שמחה בשמחה הרי דקיימי גם על טעם אין מערבין וכו׳. דהתוספות במ״ק סוף דף ח' לחד שינוייא כתבו דקי״ל כרב דדריש בחגך ואין אסור לערב וכו' אפשר דלמ״ד אין מערבין נמי אית דרשת בחגך וכדמשמע קצת מדברי הריטב״א שהבאתי בסמוך איברא דיש. לצדד בזה ועמ"ש הרב תי״ט ומרי״מט בריש כתובות ואין להאריך ותו דלשנויא אחרינא דהתוספות במ״ק קי"ל נמי דאין מערבין. ולכל הדברות התוס׳ בכתובות קיימי גם על טעם אין מערבין כמבואר ועל הנחה זו הם מתרצים. ותו דלדבריו מאי ק״ל להתוס׳ שם בכתובות מההיא דהחולץ דנשואין בלא סעודה איכא שמחה והוצרכו לומר דאינה שמחה כל כך ולדברי הרב מג״א מאי קושיא ומאי פירוקא הרי לרב לא מעיט קרא סעודה ולא מעיט שמחה אחרת שאינה מסעודה. ותו דהוא דוחק שרב יהיה הפך הבריתא דתנא דבי שמואל דמ״ק דף י״ח שהבאתי דמינה פריך מהרש״ל ואף דרב תנא הוא ופליג מ״מ הו"ל לתוס׳ לפרש ומה גם דאיכא שינויא קמא וכבר בספר אליה רבה השיג קצת על הרב מגן אברהם אלא שדבריו קצת מגומגמים כמבואר לעין הקורא:

והעיקר דהתוספו' שם בכתובות מאי דכתנו הוא מדאורייתא דשרי נשואין בלא סעודה דאקרא קיימינן אבל מדרבנן מודו התוס' דאסור גם נשואין בלא סעודה וכ״כ מהרש״א והסכים עמו בספר אליה רבה וכן הוא האמת שכן כתוב בשיטה מקובצת שם בשם התוספות ע״ש ותשובות מהרנ״ח כעת אינם בידי:

ב

דין ב׳. מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין. כן הוא בירושלמי והביאו הרא״ש אבל הרי״ף והרמב״ם השמיטוהו וכבר הוקשה למרן בב״י למה לא הביאוהו אבל לא מפני דהרי״ף והרמב"ם לא מייתו ליה סלקא דעתיה דמרן דהם חולקים וסברי דאף מחזיר גרושתו מן הארוסין מותר. דאי תימא הכי דסבר מרן דהרי״ף והרמב״ם פליגי על הרא״ש בזה קשה תרתי חדא דאם מה שלא בארוה הר״יף והרמב״ם דמחזיר גרושתו מנשואין דוקא שרי מורה ובא דאף מאירוסין שרי וזה מוכרח ממה שהשמיטו הא דירושלמי יקשה יותר עליהם דכיון דבירושלמי מפורש דדוקא מן הנשואין הו״ל להרי״ף והרמב״ם לפרש דאף מן האירוסין דכל כי הא הו״ל לאודועי ולא להניח הדבר כך בסתמא והגם דיש פנים לכאן ולכאן לאו מתרצתא שפיר. ותו דהו״ל למרן לפסוק כהרי״ף והרמב״ם דאף מן האירוסין שרי ככללין דכייל לן מרן גופיה כנודע. לכן נראה והיותר נכון לומר דמרן פשיטא ליה דגם הרי״ף והרמב״ם הכי סבירא להו אלא דקשיא ליה דמאחר וחזינן דאצטריכו בירושלמי לפרשה הו״ל נמי לבאר:

ומהר"ם מטיבולי הביאו בס' יד אהרן כתב דהרי״ף והרמב״ם ס״ל דמחזיר גרושתו במועד אפילו מן האירוסין דאין שמחה אלא באשה חדשה שלא גרשה מעולם וסברי דתלמודין פליג על הירושל׳ עכ״ד ודבריו לא האירו דאין סברא זו נכונה דודאי מחזיר גרושתו מן האירוסין כל שלא כנסה שמחה שלימה היא בפרק הכונס. ואדרבא היותר נראה הוא דהרי״ף והרמב״ם פשיטא להו טובא דכיון שלא כנסה וחדשה היא לו בנשואין שפחה היא והוא דבר מפורסם. וכן נמי מחזיר גרושתו מן האיסורין נראה לי דחוזר מעורכי המלחמה וכמאי דכתיבנא בעניותין בהגהותי להרמב״ם פ״ז דמלכים ודלא כהרב הלכות קטנות ח״ב סי׳ קע״ו דמסתפק בדבר. ושם הוכחתי כן מדברי רבינו הלל בפירוש הספרי וכן משמע מדברי הרב החסיד מהר״ש אבוהב בשו״ת דבר שמואל סי' רע״ה ושם הארכתי קצת בס״ד:

ג

דין ג׳. לישא בערב הרגל ולעשות סעודה ברגל וכו' מסתמות הדברים ופשטן משמע דשרי לישא סמוך לחשיכה יום ערב הרגל אף דאין שהות לעשות סעודת נשואין ויכול לעשותם ברגל. וכן משמע מתשובת הרשב״א שהביא מרן הב״י שכתב שאלת וכו' אי דוקא שאכלו סעודה ראשונה מנשואין בערב הרגל משום דאין שמחה אלא בסעודה או אפי׳ לא אכל אלא בנשואין לחוד תשובה נראין הדברים בין עשה סעודה בין לא עשה סעודה שעקר השמחה הן הנשואין ואין מערבין אותה שמחה עם שמחת הרגל אבל הסעודה טפילה היא לעיקר השמחה וזהו שאין עיקר השמחה אלא יום אחד שהוא תחלת הנשואין וכו' עכ״ל הא למדת מדברי הרשב״א בתשובה זו דעיקר השמחה הוא הנשואין וכיון שנעשו ערב הרגל סגי אף שלא אכלו סעודה ראשונה עד הרגל ומאחר שכן נראה דשרי לישא ערב הרגל בהעלות המנחה אף דאין שהות כלל לסעוד ומה גם דאסור לאכול בערב י״ט מן המנחה ולמעלה כדלעיל סי' תקכ״ט כיון דהקפידא הוא הנשואין ונעשו מבעוד יום בערב סגי וכן משמע ממ״ש התוס׳ בכתובות פ׳ נערה דף מ״ז בההיא דאמרינן דמסר לה בשבתות וי״ט שהקשו דאין נושאין נשים במועד ומשנו לחד שינויא דאיירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא בי״ט לענין מלאכה דתוספת דאוריתא ובטילה אותה שעה מן המלאכה הרי שכתבו דאף כשקיבלו י״ט שעה אחת קודם לתוספת שרי לישא בעת ההיא:

הן אמת דיש לדחות דהתוס׳ אקרא קיימי מקמי דתיקון רבנן סעודה לנשואין תדע דהא אין כונסין ואין קונין בשבתות וי"ט כדלעיל סי' של״ט והיכי קאמר דמסר לה בשבתות ויום טוב אלא בכיון דאקרא קאי שפיר קאמר דאכתי לא גזור רבנן דאין קונין ואין כונסין ושרי למוסרה בשבת וי״ט אבל לדידן השתא דתקון רבנן ושוייוה חובה למעבד סעודת נשואין אימא דלא סגי בנשואין לחוד ערב הרגל עד דעביד נמי סעודה קמייתא בערב הרגל:

אמנם לכאורה יש להביא קצת ראיה ממ"ש התוספות במ"ק דף כ״ג ע"א אההיא דאמרינן דיוסף הכהן מתה אשתו ואמרה לאחות' בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותיך וז״ל וריב״א מפרש דזוהי האשה שאומר בזבחים פ' טבול יום שמחה בערב פסח ואמרינן לעיל אפי' יום א׳ אפילו שעה אחת בטלה ממנו גזירת שבעה ומיהו משמע שסובר כאותו הפירוש שפירשתי למעלה בשם הר״י שאסור ברחיצה עד הערב זהו מבעוד יום עכ״ל וגם הרא״ש בפסקיו שם הביא פירוש רי"צבא הלז. הרי משמע מתוך דברי התוס' הנז' שיוסף הכהן נשא בע"פ סמוך ללילה מבעוד יום קצת דלא אפשר שנשא עוד היום גדול באופן שהיה אפשר לעשות סעודה דהרי אסור עד הערב וגם למאי דמפרשי התוס' שם דף י״ט ע״ב כמו שרמזו בדיבור הנז׳ היינו שמותר קצת מבעוד יום ותו דבע״פ אסור לעשות סעודה וכו׳ באופן דמוכח מדברי התוס' והרא״ש דלדעת רי״צבא יוסף הכהן נשא בע״פ סמוך לחשכה וא״כ משמע דיכול לישא ערב הרגל סמוך לחשכה:

אלא דעדיין יש לדחות דשאני התם דיוסף הכהן שמתה אשתו בו ביום ונשא אחותה שהיא והוא חל עליהם אבלות בו ביום כי מרים הם ופשיטא דלא עבוד סעודת נשואין בלילה כיון דאידי ואידי רצונם וחפצם שלא לעשות ונאה להם בהא דוקא הוא דהותר לישא סמוך לחשכה ומה גם דלא אפשר מקודם דאבלים נינהו אבל באיניש דעלמא ביום שמחת לבו אימא דלא מצי לישא סמוך לחשכה כיון דצריך לעשות סעודת נשואין וצריך לישא בבקר כדי שיוכל לעשות סעודת נשואין. אבל מ״מ הולך ביושרו חכם ומבין מדעתו דאי איתא דאין התר נשואין בערב הרגל אלא בבקר לא הוו שתקי רי״צבא והתוס' והרא״ש לפרושי בהדיא דנדון זה דיוסף הכהן בקר וערב כי הדדי נינהו כי המר שדי וירק את חניכי״ו דלאו בר סעודה הוא ומשו״ה אשתרי לישא סמוך לחשיכה משא"כ בעלמא ומדסתמו למילתייהו משמע דדבר זה פשוט דשרי לישא ערב הרגל בכל עת ואף סמוך לחשיכה בכל גוונא. וכן משמע קצת מדברי הרי״טבא בחידושיו שם שכתב משם רבו כדברי רי"צבא וסיים וז״ל ואפי' למ״ד שאסור ברחיצה עד הערב עד הלילה ממש זהו ברחיצה שאפשר בלילה אבל נשואין שאי אפשר בלילה שאין נושאין נשים בי״ט מותר לישא מבעוד יום קרוב לבין השמשות וכו׳ עכ״ל ומסתמות דבריו ופשטן משמע דכך הוא הדין דשרי בכל אופן לישא בערב הרגל סמוך לבין השמשות כדאמרן וכה הראני אחד קדוש שכן כתב עוד הרי"טבא שכנסה יוסף הכהן קרוב לבין השמשות בכתובות הובא בשיטה מקובצת בדף ד׳ ע״א מהש״ס דף ך׳ ע״ב מהספר ע״ש וכן הוא בחידושיו לכהונות המודפסים:

ומהרימ״ט בריש חידושיו לכתובות הביא דברי התוס׳ דפ' נערה הנז' וכתב מכאן סומכין בקצת מקומות ליקח נשים בערב י״ט קודם חשכה בשעה אחת ולא נהירא דהא אמרינן לבריתא דקתני מותרין לישא ערב הרגל למ״ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא אלמא צריך לכנוס בשחרית שיהא שמח עמה כל היום וגם שיעשו סעודת נשואין עד שלא יכנס יום טוב עכ״ל ואף שהרב סתם דבריו נראה דאין כונת הרב לדחות דברי התוס׳ רק דפשיטא ליה דהתוספות אקרא קיימי אבל השתא דתקון רבנן ושווייה חובה סעודה ושמחה כמה יומי לא סגי עד שישא בבקר כדאמרינן עיקר שמחה חד יומא ואין כאן סמך מדברי התוס׳ כל דבהדיא אמרו חד יומא ומוכרח דהתוס' קיימי מדאורייתא כמדובר. אבל נראה דאין ראיה מהא דאמרינן עיקר שמחה חד יומא דצריך לשמוח כל היום דסירכא דלישנא הוא ולאו דוקא וכיוצא בזה אמרו בנדרים דף פ' ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול לר' יוסי ולרבנן שמיה ניוול ומוכח מדברי הרמב"ם דאף שעה אחת שמיה ניוול וכמ״ש בפירוש מרן בכ״מ פי״ב דנדרים וכן כתב רבינו עובדיא בפירוש המשנה ונעלמו דבריהם מהרב בית יעקב סי' קנ״ב וכבר הרב מש״ל שם השיג על הרב הנז' אלא שלא זכר מדברי רבינו עובדיא ומרן ומשמע קצת דחד יומא כי אמרינן לאו דוקא וה״ה הכא והגם שיש לדחות מ״מ שפיר מצינן למימר דחד יומא דקאמרינן לאו דוקא והכי משמע מדאמרינן התם נמי למ״ד משום טירחא עיקר טרחא חד יומא ואתמר בירושלמי התם עלת כלתא נפקת טרחותא הרי דחד יומא קרי הכנסת כלה וה״ה נמי מאי דאמרינן עיקר שמחה חד יומא היינו נשואין דהוא עיקר השמחה וכל שהם בערב הרגל אף שהוא סמוך לבין השמשות שרי דאינהו עיקר השמחה:

והרב מגן אברהם כתב וז״ל שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואין וכו׳ הרשב״א ובתשובה אחרת נמצא לאסור לעשות סעודת נשואין ברגל אפי׳ נשאת בערב הרגל וכן משמע ברמב״ם וכיון דמילי דרבנן היא נקטינן לקולא עכ״ל ב״י ודבריו תמוהים דהא התוספות במ״ק הוכיחו שהוא דרשה גמורה דאוריתא וכו׳ ועוד דבסוכה דף נ״ה משמע בהדיא אם נשאו ערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל וכו׳ לכן נ״ל דלילה הראשונה אסור לעשות סעודה וכו׳ עכ״ל ומה שתמה על מרן אין כאן תימה דאנן אסעודת נשואין קיימינן וסעודת נשואין תקנת חכמים היא ומידי דרבנן ומ״ש התוס׳ דהוא מדאורייתא היינו עיקרא דמילתא דאסור לישא במועד ופשוט ומ״ש בשם מרן אינם דברים כהוייתן שהוא כתב דאין ראיה מהרמב״ם דקאי למחזיר גרושתו וכו' ועוד הביא מדברי רש״י ע״ש בב״י. ומאי דמייתי מסוגיית סוכה הרואה יראה דאין ראיה מהתם דשרי למעבד סעודה מיוחדת ולומר שהיא סעודת נשואין ברגל. ומה שהכריע הוא ז״ל דלילה הראשונה אסור לעשות סעודת נשואין מדברי קצת פוסקים משמע דשרי וכן מטין דברי מרן משם הרי״בש ומ״ש הרב ט״ז משם הרי״בש להפך הרואה יראה דט״ס הוא בט״ז וצ״ל הרשב״א. ומ״ש התוספות פ׳ נערה לחד שינוייא דנשואין בלא סעודה שרי והיינו מדאורייתא כמש״ל. איכא למימר דהתוס׳ בההיא שינוייא סברי דהגם דמדאורייתא ליכא חיובא למעבד סעודת נשואין מ"מ כיון דהכי נהוג זאת לפנים כי איכא סעודה הויא שמחה ולא אסיר מדאורייתא אלא בשמחה שלימה. אבל למאי דמשנו ברישא הדברים כפשטן דמדאורייתא לא אסר אלא נשואין דהן עיקר השמחה והשתא דרבנן שוייוה חובה לסעודת נשואין גם למחזיר גרושתו אין לעשות סעודה והיהו הסעודה דרבנן ובספיקא דאית לן נקטינן לקולא כמ״ש מרן ועמ״ש בספר אליה רבה ודו״ק היטב:

ד

דין ה׳. ופוקסת ומעברת סרק וכו׳ עיין מאי דכתיבנא בעניותין לעיל סי' ש״ג בס"ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה