אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקמד

סימן תקמג

א

דין א׳. צרכי רבים מותר וכו'. ריש משקין תנן ועושין כל צרכי הרבים וכו' ויוצאין אף על הכלאים ואתמר עלה דף ו' מ״ש בחול המועד דנפקינן א״ר יעקב א״ר יוחנן משום שכר פעולה דמוזלי גבן א״ר זביד ואי תימא רב משרשיא ש״מ כי יהבינן להו שכר מתרומת הלשכה יהבינן להו וכו׳ ע״ש וכתבו התוס' דמוזלי גבן למ״ד לקמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ניחא שיכולין ליטול שכרן אלא למ״ד אסור לא ידעינן היאך ישכרו פועלים במועד ושמא יש לומר דהני דמצות התירו עכ״ל:

ק"ק דמשמע מדבריהם דהא דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אי שרי הוי פלוגתא והרי לקמן דף י״ג הוי בעיא ופשטוה אמוראי ושקלי וטרו ומסקנא דשרי וליכא מ"ד דאסיר רק דס״ד למפשטה ודחו לה. וכן ק״ק על מרן בב״י שהביא דבריהם בסוף סי' זה וכתב ואע״ג דקי״ל כמ״ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר כתבתי זה כדי ללמוד היכא דהוי לצורך מצוה אף שיש לפועל מה יאכל מותר עכ"ל וממ״ש דקי״ל כמ״ד שכר וכו' משמע דהוי פלוגתא ולפי הנראה מסוגיית הש״ס אין כאן מחלקת כמדובר וכ״כ מרן עצמו סי׳ תקמ״ב מבעיא היא ואיפשיטא דשרי ומה הלשון אומרת דק״ל כמ״ד וכו׳. ואפשר דהתוס׳ סברי דרב ששת דמותיב משלש אומניות עושין מלאכה בע״פ פליג דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור וסמיך עלה ורב פפא ורבינא ורב אשי דדחו לה אמוראי בתראי נינהו ורב ששת הנה זה עומד בסברתו אלא דבתר הכי הוו בה אמוראי בתראי ומסקי להתרא אבל רב ששת עמד בשיטתו ולרב ששת מקשים התוס'. אך פשטא דשמעתין דרב ששת אותוביה דקמיתיב ולא פליג דהאיכא מתני' דאין כותבין שט״ח וכו' דמוכח מינה דשרי אלא דרב ששת קשיתיה ההיא דע״פ. ומיהו מדברי רש״י התם מוכח קצת דרב ששת סבר דאסיר ע״ש. וכן משמע קצת מלשון הש״ס במאי דקמותיב רב ששת דקאמר ואי ס״ד שכר פעולה שרי

ומרן סירכא דלשון התוס' נקיט:

והט״ז כתב על דברי מרן הנז׳ וזה סותר מ״ש כאן רמ״א דלשאר צורכי מצוה אסור וכו' עיין שם שהאריך ולפום ריהטא אין כאן סתירה דמרן למד מדברי התוס' דלצורך מצוה אף שיש לפועל לאכול שרי אבל לא למד דשרי מעשה אומן. והרי״בש שהביא מור״ם לא אסר בדבר מצוה אלא מעשה אומן דוקא. ובהא דיוצאין על הכלאים לא שייך מעשה ידי אומן כמבואר. וכן מוכח מדבריהם מור"ם בדרכי משה דמביא דברי הרי״בש ודברי מרן ומוכח מדבריו דאיתנהו לתרווייהו וצדקו יחדיו. ומה שחיל׳ עוד הרב ט״ז והדר קשיתיה מאל תשכן באהלך וכו׳ הרואה יראה דלק״מ ולא דמי לכלאים:

והרב שיירי כנ״הג כתב על דברי מרן וז״ל איכא לאתמוהי על דברי רבינו המחבר במאי עסיקינן אי בעושה מלאכה גמורה ובלי שינוי וכו׳ אסור אם לא שאין לו מה יאכל ואי בעושה מעשה הדיוט אפילו שלא לדבר מצוה מותר דכל שהוא מעשה הדיוט והוא לצורך רבים מותר וכו׳ ויוצאין על הכלאים לצורך רבים הוא וכו' ואם הרב רוצה ללמוד אפילו לצורך יחיד אעפ"י שאינו לצורך רבים מנ״ל הא כיון דמהך סוגיא ליכא למילף אלא צורך רבים וניחא לי דהא דיוצאין על הכלאים אין שם שום מלאכה של איסור כמ״ש הנמקי וכו' עכ״ל ומה שהקשה על מרן לק״מ כי האף אמנם אין ללמוד מהא דיוצאין על הכלאים אלא לצורך רבים כמו שדחה הוא ז״ל אבל מרן למד מדברי התוס' שכתבו הני דמצות התירו ומוכח דהתוס' סברי דמשום מצוה לחוד יש להתיר ולא בעינן שיהיה צריך לרבים וזהו דעת התוס׳ מסברתם ומדבריהם הוא למד:

ומ״ש וניחא לי וכו׳ דברים ככתבן מדעתי כי קשים דמשמע דבזה מעלה ארוכה לתרץ מה שהקשה למרן ואינו מובן. והקרוב אלי שיש ט"ס וצ״ל ונראה לי דהא דיוצאין וכו׳ ולא כיו״ן כו' ולא כיון לתרץ דברי מרן רק יביע אומר הנראה לו לענין דינא . ובס' אליה זוטא ורבה כתוב משם הרב שיירי כנ״הג דלצורך מצות יחיד אף מעשה הדיוט אסור. ולי ההדיוט לא מצאתי להרב הנז׳ דאסר רק דרך קושיא הקשה על מרן דמ״ל כיון דמהסוגיא ליכא למילף אלא צורך רבים אבל לדינא לא חלק על זה:

וראיתי שם בספר אליה זוטא ורבה שהביא מאי דהעיר הרב תי״ט על הרמב״ם שהשמיט הא דנותנין שכר לשלוחי בית דין היוצאים על הכלאים מתרומת השלכה ותירץ דאחר תקנה שמפקירין לא היו צריכים לתת להם שכר ודוקא קודם התקנה שהיו עוקרין היו צריכין לתת שכר כן נראה ברור עכ״ל בקיצור. ומאי דפשיטא למר קמיבעיא לי דהא משנתנו סתמא קתני ויוצאין אף על הכלאים ואפשר דנשנית אחר התקנה שמפקירין ועלה קאמרינן דהאיכא שכר פועלים. וכן הרי״ף והרא״ש כתבו דטעמא דנפקי 3חש״מ משום דמוזלי גבן ובשגם אין להם לעקור מ"מ הא דנפקי לבקר השדות והזרעים אגרא בעי. ותו דממאי דנפקי בחש"מ אף אחר תקנה וכמ״ש הרמב״ם פ״ג דכלאים משמע כי יש שכר וקבעו בחש״מ דמוזלי גבן. והא נפשך לומר דאף שאחר תקנה אין שכר יוצאין בחמ״ש כיון דזאת לפנים קודם תקנה דהפקר היו יוצאין בחש״מ נשארו במנהגם לצאת בחש“מ ק״ק דהש״ס הו״ל לאותבי על ר׳ יוחנן ולפרוקי. ותו יש לעמוד בזה על הרמב״ם בפי' המשנה ורבינו עובדיא בפירושו ורבי׳ ירוחם דנקטי הא דעוקרין כלאים ולא זכרו התקנה דמפקירין. ואין להאריך:

ב

הגהה. אבל לצורך רבים כגון בנין בית הכנסת וכו׳ במקומותנו דצריך טורח וממון ועת רצון לקחת רשות לבנות בה״כ ויש כמה מונעים פשיטא דשר״י וכמ״ש מרן בבדק הבית:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה