אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקמב

סימן תקמא

א

דין א׳. אבל בשכר אסור וכו׳. כן כתב הטור וכ״כ הרא״ש ורבינו ירוחם וסיעתם. והרב שיירי כנ"הג בסי׳ זה (ויש ט״ס שם) כתב וז״ל הרי״ף הביא בעיא דבעא מיניה רבא מרב נחמן שכר פעולה וכו׳ כלומר מהו לשכור את הפועל לעשות מלאכה שאינו לצורך המועד וכו' וכן כתב הרא״ש דבריהם מבוארים וכו׳ ומ״מ האמת נראה דבצריכה למועד אפי' יש לו מה שיאכל מותר וכן מצאתי בפירוש לרי״אז וכו׳ וליכא למימר דמדכתב רבינו המחבר סי' תקמ״ד מדברי התוס' יש ללמוד דהיכא דהוי לצורך מצוה אעפ״י שיש לפועל מה יאכל מותר שחולק על רי״אז מדלא התיר אלא לצורך מצוה משום דאיכא למימר וכו' אבל דהוי לצורך המועד אפי׳ יש לו מה יאכל ואפי' שלא במקום מצוה שרי והא דבפ' מי שהפך וכו' וכן המשנה דאין כותבין שט״ח במועד לא שרי אלא אם אין לו מה יאכל לא מכרעא לאסור כשיש לו מה יאכל דהך סוגיא קאי אפי' פעולה שאינה לצורך המועד וכו׳ עכ״ל ודבריו קשים לשמוע דהעלים עין מדברי הטור בסימן זה עצמו דקרי בחיל אפי׳ מלאכות המותרות אין מותרות אלא לעצמו או לאחרים בחנם אבל אסור לעשותן בשכר. ותו איך רצה להסכים דעת מרן לרי״אז ומרן פסק כך בשלחנו בדין זה כדברי הטור הפך רי“אז. ותו דבסוף סי׳ תקמ״א הביא מרן בב״י מהכלבו דהדיוט תופר לאחרים בשכר אם הוא לצורך המועד וכתב מרן עליו שהוא טעות דכל בשכר אסור והרי דמרן קרי לסברא זו דלצורך המועד שרי בשכר טעות והרב שיירי כנ״הג ז״ל עצמו שם ציין דהרב ב״ח כתב דאין כאן טעות דצורך המועד פירושו שאין לו מה יאכל ואיך תוך כדי דיבור לא זכר שם דברי מרן הנז' שעליהם דברי הב״ח בסמוך. ותו דמשמע מדבריו דגם בעד הרא"ש כתב כן לפי שבתחילה כשהביא דברי הרי״ף כתב וכן כתב הרא״ש דבריהם מבוארים וכו' ומוכח דכונתי על דברי הרא״ש נמי ועל הרי״ף והרא״ש כי הדדי שקיל וטרי אלא דבסוף הלשון נקט הרי״ף לחוד משום שהוא העיקר והרא״ש העתיק לשונו. וקשה דהרי הרא״ש סבר איפכא דכל בשכר אסור וכמו שהביא לשונו מרן בבית יוסף בדין זה ותו דהרב נרגש מההיא דתנן פ׳ בתרא אין כותבין שט״ח במועד דלא שרי אלא למי שאין לו מה יאכל וניחא ליה דשאני התם שלא הותרה לצורך המועד והרי התם תנן דכותב תפילין ומזוזות לעצמו ותניא בבריתא דף י״ט ולאחרים בטובה לר״מ ולר' יהודה מערים וכו׳ ולרבי יוסי כדי פרנסתו ומי לא עסיקינן שהוא לצורך המועד למאן דסבר דמניחין תפילין בחש״מ ולכ״ע מזוזה וציצית אף דצריך להן במועד ועכ״ז אסור בשכר והיא הראיה דמייתי הרא״ש לאסור מלאכה לצורך המועד בשכר ומביאו מרן בסי׳ זה והרב דקשיתיה רישא איך לא ראה סיפא:

וכבר בס׳ אליה זוטא ורבה ובס׳ יד אהרן המה ראו כן תמהו במקצת על הרב שיירי כנ״הג אלא שאנו בעניותנו הוקשו לנו דבריו מכמה אנפי כמו שנאמר. ובס' יד אהרן בסי׳ תקמ״א על דברי מרן שכתב על דברי הכלבו שהוא טעות תירץ הרב ב״ח והקש' עליו וכתב ונ״ל לומר דסבר הכלבו כסברת רי״אז וכו׳ והקש׳ על השיירי שכתב דמרן סבר כרי״אז שהרי מרן כתב על הכלבו שהוא טעות זהו תורף דבריו. ולא ידעתי איך הונח לו לישב בעד הכלבו באמור שסבר כרי״אז והרי אם בעיני מרן יפלא שדברי הכלבו הם טעות גם בעיניו יפלא על רי״אז שכתב כן גם על הרב שיירי לא יעיר כל מאי דאיכא למידק עליו כמש״ל:

והרב אליה רבה לעיל סי׳. תקמ״א כתב דהב״י וכל הגדולים נמשכין בטעות שכתבו דבשכר אסור אף לצורך המועד מש״ס דמ"ק דף י״ב רב חמא שרא לאבונגרי וכו' אבל מצאתי בנמקי יוסף שפירש על דבר שאינו צורך המועד ופועלים עכו״ם וכו' ואף שכתבו ב״י עוד ראיה מתפילין דאסור בשכר לאו ראיה דבגד שהוא צורך ושמחת י״ט עדיף עכ״ל בקיצור ובסי' זה הקשה קצת על השיירי והקשה על מרן שהוא הביא דברי הנמקי סוף סי' תקמ״ג עכ״ד ולא ידעתי אמאי כאן ובס' אליה זוטא ייחס ראית תפילין למרן והם דברי הרא״ש ורש״י סוף דף י"ח. ומה שהקשה על מרן שהוא עצמו הביא דברי הנמקי. אפשר לישב בעד מרן דסבר דאף שהרב הנמקי פי׳ דהיא דאבונגרי באופן אחר אין כונתו לחלוק בדין דלצורך המועד בשכר שרי רק שהרב הנמקי בחר בפירוש זה כי סבר שזהו פירש אבונגרי ומעשה שהיה כך היה אבל לענין דינא לא פליג דאף לצורך אסור בשכר. ויש קצת פנים לזה מדברי רבינו ירוחם נתיב ד׳ חלק ה׳ שפסק כהרא״ש ופסק כדברי הנמקי יוסף ע״ש ודוק בדבריו היטב:

אבל האמת דהשתא דיש פי׳ אחר בההיא דאבונגרי אין לומר על הכלבו שהוא טועה דהוא יפרש כפירוש נמקי יוסף ויסבור דלצורך המועד בשכר שרי. וכן נראה מדברי הרי״טבא בחידושיו בהדיא דמאן דמפרש הכי סבר כדברי הכלבו. ואף למאי דמסיק הרי״טבא מוכח דאם אין לזה אמרים שיעשו לו בחנם שרי ליקח שכר ע״ש ונמצא דאיכא מרבוואתא שסברי הכי אבל מה שכתב הרב אליה רבה בכלל הסוברים כסברת הכלבו הרי"ף שכן כתב הרב שיירי כנ״הג אינו מחוור דהרי מדברי הרי"ף ליכא למידק מידי וכמו שהרב שיירי כנ״הג גופיה הראה פנים לכאן ולכאן אלא דהוא הכריע בדעתו צד זה ומצא לרי״אז שסבר הכי ומוכח מדבריו שסבר הרב דאין חולק בזה אבל השתא דכמה רבוואתא הרא"ש והמרדכי ורבינו ירוחם ודעמיהו פשיטא להו איפכא מאין לנו לומר דהרי״ף סבר כרי״אז. ותו דהרי הרא״ש כתב כהרי״ף בבעיית שכר פעולה וכו׳ ובהדיא אסר בשכר אף שהוא צורך המועד וא"כ מי שם פה לומר מלשון הרי״ף דסבר כרי"אז:

ב

דין ב'. על ידי פועל שאין לו מה יאכל וכו' עמ״ש לעיל סי' תקל״ז משם הר״ם פרוב״ינצאל ודבריו צריכים ישוב ודוק:

ג

שאין לו מה יאכל וכו׳ אין מחייבין אותו למכור כליו. הרב החינוך מצוה שכ״ה סוף פרשת אמור ועיין מ״ש מרן בב״י:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה