ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תקלט
א
דין ג׳. הג"הה. וכן מותר לקבול במשפט וכו' מור״ם בח"מ סי' ה' כתב דאין לקבול בבית הכנסת בניסן וכו׳ וכתב הסמ״ע שם וז״ל בסוף סי' תקמ״ה בא״ח שסתם וכתב
המחבר דמותר לקבול בשביל חובותיו בח"המ ולא כתב עליו מור"ם מידי והוא ג״כ מהמרדכי וצ״ל וכו׳ ע״ש והרב מגן אברהם בדין זה הביא דברי סמ״ע הנז' וכתב עליו ולא עיין במרדכי דמוכח דאיירי במשפט העכ״ום מותר לקבול ולכן דקדק רמ״א לקבול במשפט עכ״ל וראיתי להרב אליה רבה שהשיג על הרב מג״א וז"ל ולא רק דסמ״ע לא הקשה הכא רק על סוף סי' תקמ״ה דמיירי לקבול בב״הכ עכ"ל:
ואנכי איש צעיר לא ידענא איך נחה דעתו בזה דהרי מקור הגהה דדין זה הוא מהמרדכי כמ״ש מור״ם עצמו בדרכי משה ומקור דין הש״ע סוף סי׳ תקמ״ה הוא מלשון המרדכי. הלז וא״כ מאחר דהגהה זו ומ״ש לקמן סוף סי' תקמ״ה הכל אחד והשרש הוא דברי המרדכי כמו שמתבאר בב״י סוף סי' תקמ״ה ובד״מ בסי' זה א״כ מי גילה רז זה דהכא מיירי במשפט עכ“ום והתם בבית הכנסת:
ואעיקרא על מור"ם בהגהה זו יש להדגיש מאי אשמועינן דכבר כתבו מרן סוף סימן תקמ״ה ואם רצה להוסיף תיבת במשפט וכן מ״ש בשביל חובותיו המותרים לתבוע וכמ״ש הכא בד״מ זה היה לו להוסיף על דין סי' תקמ״ה ואי נימא שכוונת הסמ״ע דהתם בסוף סי׳ תקמ״ה כתב מרן סתם ומשמע אף בב"הכ והכי דייק לישנא דסמ"ע שכתב שסתם המחבר וכו' והו״ל למור״ם להגיה וזה יהיה כוונת הרב אליה רבה אכתי אינו מתישב דכיון דמקרי דין סוף סי׳ תקמ״ה הוא מהמרדכי ומהמרדכי משמע שהוא במשפט עכ"ום כדמוכח מהירושלמי דמייתי. מסתמא גם מרן כוונתו כדברי המרדכי אף שלא פירש. ותו דסמ״ע כתב בתוך דבריו והוא ג״כ מהמרדכי כלומר דקשו דברי המרדכי אהדדי וכפי האמור במרדכי בפ״ב דמ״ק משמע שהוא במשפט עכ"ום ולק״מ. ועוד ק״ק על סמ"ע דנחית לאקשויי על מור״ם ולא הזכיר הגהה זו רק שלא כתב מידי סוף סי‘ תקמ״ה. ואם מה שלא הזכיר הגהה זו היינו משום שגם הוא הבין דבאומרו מור״ם במשפט גילה שהוא במשפט עכ״ום אלא דמקשה עליו ממאי דלא כתב מידי סוף סי' תקמ״ה. סוף סוף הו"לל שמקור הגהה זו ודין דסוף סי׳ תקמ״ה הכל נובע מלשון המרדכי ואמאי לא הגיה כלום לקמן. ועוד יש לצדד בזה ואין להאריך ודוק:
ב
דין ה'. ימכור ביום השוק וכו'. עמ״ש הרב בית דוד סימן ש״ז וסימן ש״ח:
ג
דין י״ג. להלוות לעכ״ום ברבית וכו׳ עמ״ש הרדב״ז בחדשות סימן רכ״ח ועמ"ש בס׳ יראים סוף סי׳ קי״ג: