אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקלו

סימן תקלד

א

דין ג׳. אין מרביעין בהמה וכו׳ כתב מרן בב״י אע״ג דר׳ יהודה פליג ואמר בהמה שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן הרי״ף והרא״ש לא הזכירו אלא דברי ת״ק בלבד ודלא כדמשמע מדברי הגהות אשרי דהלכה כר׳ יהודה עכ״ל וצריך לדעת מאי דעתיה דהגהות אשרי דפסק כר' יהודה ושביק תנא קמא:

ואפשר דטעמיה דאור זרוע שהביא בהג״ה היינו משום דתנינן בתוספתא בפ״ב דמ"ק בהמה שתבעה את הזכר אין מרביעין אותה אבל מורידין אותה לבקרות חמורה שתובעת את הזכר מרביעין אותה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבהמות מורידין אותה לבקרות ואין מרביעין במועד ע״כ עין רואה דבתוספתא תני להא דחמורה שתבעה בסתמא בלי מחלוקת ומשו״ה אפשר דא״ז סבר דהגם דבבריתא דבתלמודין מתניא בשם ר׳ יהודה ת״ק לא פליג בהא דהוא לא איירי בתבעה ואתא ר׳ יהודה וחידש דין זה דתבעה לחלק בין חמורה לשאר בהמות וא"כ דברי ר' יהודה הלכה הם. אבל שאר פוסקים ס״ל דלא חיישינן לתוספתא כיון דבתלמידין מתניא בלשון ר׳ יהודה אומר דפשטו הוי פלוגתא וקי״ל כת״ק:

ומיהו מהתוספתא מבואר דדוקא חמורה שתבעה וכו׳ אבל לא שאר בהמות וק״ק על מרן דמייתי בדברי ר׳ יהודה בהמה שתבעה דהרי בש"ס גרסינן חמורה שתבעה וכן כתב בהג״א ויש הפרש בין חמורה לשאר בהמות. וכ״כ הרב המגיד דר׳ יהודה מחלק בין בהמה לבהמה ע״ש. וכן דקדק בס׳ אליה רבה על מרן מנסחת הש״ס והג״א ולא זכר מהתוספתא הנז׳. ושם כתב הרב הנז׳ דהאגודה והר"ן פסקו להדיא כר' יהודה דמותר בחמורה דהוי דבר האבד ומשמע דס"ל דת״ק לא פליג אר״י דר״י מיירי בחמורה דוקא ות״ק מיירי בשאר בהמות דלא שייך בהן שיצטנן ולא הוי דבר האבד עכ״ל וטפי נ״ל לומר כדאמרן דת״ק לא איירי בתבעה כל עיקר ומשו״ה השוה את מדותיו דאין מרביעין בהמה סתם וחמורה בכלל ור' יהודה חידש דאם תבעה והיא חמורה מרביעין ות״ק לא איירי בהא. אבל מ״ש הרב הנז׳ דהר״ן פסק להדיא כר׳ יהודה נ״ל דאין ראיה כלל מדברי הרב הנמקי בזה (והוא סבר שהוא רבינו נסים) דהרואה יראה שדבריו בדרך פי' לבריתא ולא נתכוון כלל לפסוק הלכה רק שהוא מפרש טעמא דר' יהודה ואפשר דקאי על הש״ס והיותר נראה הוא דהוה גריס לדר' יהודה בדברי הרי״ף ולא משום שכן הלכה דכמה זימני רבבות אלפי מביא הרי״ף בריתא כצורתם ואין צורך לומר דהלכה כת״ק דהדבר ידוע דהלכה כת״ק וכן אין ראיה מדברי הגאון בה״ג שהביא הרב הנז׳ דלא אייתי אלא בריתא ומוכח ודאי דסברי דהלכה כת"ק דאי סברי דהלכה כר"י ות״ק לא פליג הו״ל לפרש כיון דפשט הלשון משמע דחולק. וזו ראיה שמעולם לא נתכוון הרב הנמקי לפסוק כר׳ יהודה דהו״ל לפרש דת״ק לא פליג וגם דמשמע מהר"ן דפסק כת״ק אלא מוכח שדבריו בדרך פירוש נאמרו וס' האגודה אין עמדי. ולפי האמור דהוה גריס הרב הנמקי כהרי״ף הברייתא כצורתה ק״ק על מרן שהחליט דהרי"ף לא הזכיר דברי ר׳ יהודה:

וראיתי בארחות חיים דף צ״ב ע״ג שכתב וז״ל ואין מרביעין בהמה במועד אלא חמדתה מפני שלא תצטנן עכ״ל עין רואה דפסק כר׳ יהודה דחמורה אשתני שמא תצטנן וק"ק על מרן בב״י דנחית לדחות דברי הג״א דמשמע מינייהו דהלכה כר' יהודה דלא פסק בהדיא רק מדמייתי ליה ולא הזכיר דברי ארחות חיים שמחלק בהדיא בין חמורה לאינך. ועל א״ח ק״ק דאף ר׳ יהודה לא אמרה אלא בתבעה אבל מסתמא אין מרביעין כמבואר בש״ס ובתוספתא ומדבריו משמע דבכל אופן מרביעין חמורה. והרב אליה רבה כ׳ דיש להקל כהג״ה:

ואנא דאמרי דמאחר דהרי״ף והרמב״ם והרא״ש והטור ורבינו ירוחם והכלבו ומרן פסקו כסברת תנא קמא הכי נקטינן:

ב

דין ד׳. אין מושיבין תרנגולת וכו' עמ״ש מרן בבית יוסף ומאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן שער יוסף דף ט' ע"ג:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה