ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תקלא
א
דין ב'. אין מגלחין במועד וכו'. הרב מופת הדור מוהר״ח אבואלעפיא בספר עץ החיים בלשונות דף ב' הקשה משם מר זקנו הרב המוסמך דלתשרי במועד להסתפר בה' בשבת כאנשי משמר דבה׳ מותרים לכבוד השבת דחד טעמא אית להו. וניחא ליה דבכל הרגלים לא משכחת ה׳ בשבת והשוו דבריהם עכ״ד וכ״כ הרב בס' מקראי קדש ג״כ ע״ש:
וחזה הוית להרב בית דוד סי' ש״ו כתב דיש מקשים אמאי לא שרו לגלח בערב י״ט האחרון דומיא דבה' מותרים משום כבוד השבת ע״ש ומן האמור הא נמי מתרצתא דכיון דלא בעו למשרי במועד לגלח בה' משום כבוד השבת דזמנין דלא משכחת האי שריות אי בכלהו רגלים והשוו את דבריהם וכמ"ש מהרח״א כאמור דין גרמ״א דלא תקון לגלח בערב יום טוב האחרון דכיון דמשום כבוד שבת דחמיר לא מגלח מטעם הנז' דינא הוא דגם לכבוד יום טוב האחרון לא יגלח דלא לתחזי דכבוד יום טוב האחרון מעלנ״א אית ליה על כבוד שבת. וחזיתיה להרב בית דוד גופיה סי' תצ״ח בנותן טעם דבמועד לא שרי לגלח לכבוד שבת משום דאיסור חה״מ דאורייתא למ״ד אי נמי דרבנן ואסמכוה אקרא למ״ד ע״ש ובהא נמי ל״ק מאי דקשיתיה בסי׳ ש"ו דלישרו בעי״ט האחרון. ולא ידענא אמאי בסי' ש״ו לא זכר מזה לדעתו דזה טעם כעיקר במ״ש סי׳ תצ"ח. ואולם לי ההדיוט לא שמיע לי האי טעמא ואינו מחוור:
תו חזינא להרב הנז' סי׳ ש״ו שכתב דהא דתנן ובה׳ מותרים מפני כבוד השבת לא קאי אלא לאנשי מעמד ברם אנשי משמר אסור״ים ולטושים בכל הימים יחדיו יהיו תמים ומסתמיך ואזיל אפסקי הרמב״ם דבראשון מביאת מקדש לא כתב דאנשי משמר מותרים בה' לכבוד שבת עש״ב ואינו מחוור דלישנא דמתני׳ דערבינהו ותנינהו אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ועלה קתני ובה׳ מותרין מפני כבוד השבת מוכח דעל שניהם הוא אומר ובה׳ מותרין. והרמב"ם לא אצטרי׳ להזכירו גבי אנשי משמר דסמיך אמ״ש פ״ו דכלי המקדש גבי אנשי מעמד וכבר מפורש במימר קדישין שני גדולי הדור האחרון הרב פר״ח בנימוקיו ומהרח"א בעץ החיים. והכי מוכח ממ״ש פ׳ ואלו מגלחין דף י"ו ע״ב אבריתא דקתני דכהן מותר בגילוח היכי דמי אלימא דשלים משמרתי׳ ערב הרגל ופירש״י בשבת איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ופירש״י בע״ש דהא אמרינן בה' מותרין מפני כבוד השבת לא צריכא דשלים משמרתו ברגל תנא דידן סבר וכו׳ ופירש רש״י דשלים משמרה ברגל כיון דהוי יום ה' יום א׳ של רגל וכו׳ ע״ש:
ומידי דברי אבא העי״ר דבכל דוכתא דקאמר היכי דמי אלימא היינו דהמקשן שני דרכים לפני ובשתים לא עלתה לו לישב ואמטו להכי פירשו שיחותיו היכי דמי אלימא דהשני צדדין דא היא חברתהון ובא רעהו התרצן פיר״ש לעשות לו דרך מחודש ואיהו מפרק לה על פי דרכו ואלו הכא מאן דמותיב אמר היכי דמי אלימא דשלים משמרתו ערב הרגל וכו' ולא עוד ומאי פריך לימא איהו לנפשיה דשלי' משמרתיה ברגל. ותו מה הלשון אומרת לא צריכא דשלים משמרתו וכו' דמשפט לשון לא צריכא לא יצדק אלא על קושית היתור והפשיטות כמ״ש בשיטה מקובצת כתובות אמאי דאתמר התם דף ג׳ לא צריכא דאתי וקבע וכ"כ בס' יבין שמועה. וכבר ידעתי דאיזה מבעלי הכללים פליגי בזה. ותו דמנ״ל דתנא דידן פליג בכהן דלא אשכחן פלוגתא בכהן ומ״ש התוס׳ דכיון דבאבל פליגי בכהן נמי פליגי הוא דוחק:
ויראה לי דהכא רהטא סוגיין דאהך אוקמתא דשלימא משמרתיה ברגל דחל הרגל יום ה' יקשה דמאי אתא תנא דברייתא לאשמועינן פשיטא דמגלח דלא הוה מצי לגלח קודם הרגל כי עצר עצר על המשמר והיה כאחד האדם מאותם השנויים במשנתנו דאנסי עידנייהו ולא נתור מזייהו לפני הרגל דשרי להו לגלח והיינו דפריך אלימא דשלים משמרתיה ערב הרגל איבעי ליה לגלוחי וכו׳ והצד האחר לא חש להזכירו דמשיחתו ניכר דקאמר ה״ד אלימא ומוכח דגם הצד האחר דשלים משמרתו ברגל ויום א׳ של רגל היה ביום ה' לא ניחא ליה מטעם דקשיא פשיטא ומאי קמ"ל והתרצן חכם ומבין דנייד מלאוקומה דשלים משמרתו ברגל מכח קושית פשיטא ואיהו מפרק לה לא צריכא כלומר לא יקשה לך קושית הפשיטות דאצטריך משום דתנא דידן אוסר דכמאן דלא שלים משמרתו ברגל דמי ולאפוקי האי סברא אתא תנא ברא בכחא דהתרה ומהא נפקא ליה דתנא דידן פליג דחזינן דתנא ברא אצטריך למתנייה לאפוקי הך סברא ואי אמרת דתנא דידן כמוהו מורה הו"ל לתנא דמתני' למתנייה ולא לשייר האי רבותא ודינא חדתא דשריותא לאו פשיטותא דסליק אדעתא לאסור דכמאן דלא שלימא משמרתא הא נמי בחדא מחתא:
ומהך סוגיא מוכח דגם אנשי משמר מותרים בהל׳ ופסקה הרמב״ם בראשון מביאת מקדש כולה כמות שהיא:
שוב ראיתי להריט"בא בחידושיו למ״ק שפירש פירוש אחר בתחילת דבריו בהך שמעתא וכפי אותו הפירוש ל"ק על הרב בית דוד. ברם מדברי הרמב״ם שם שכתב מי ששלמה משמרתו בתוך הרגל נראה דמפרש כפירש״י דהכונה שחל יום ראשון דרגל בה' ובפ״ז גם מ"ש דשלימא משמרתו ערב הרגל כפירש״י ולא כפירוש הראשון דהריט״בא וגם אותו הפירוש דחוק כאשר עיני המעיין ישר יחזו והריט"בא שם כתב פירוש אחר בשם רש"י וגם שרש״י כתב דמאי דקתני ובה׳ מותרין אכיבוס קאי. אבל בפירש״י שלפנינו כתב בפירוש דבה׳ מותרין אגילוח קאי וכ״כ גם כתעניות דף ט"ו ע״ב. והרואה יראה להריט״בא בחידושיו כמה כרכורים כרכר לישב הא דבה׳ מותרין לפי דרכו ולא ס"ד לומר דלא. קאי אאנשי משמר ועיין בתוס׳ במס׳ תעניות דף י״ז ע״א:
ומכלל הדברים אמורים נמצא שהרמב״ם כבר רמז גם באנשי משמר דמותרין לגלח לכבוד שבת במאי דכתב בדין זה דאם שלמה משמרתו ערב הרגל דמגלח ערב הדגל והכוונה דאם הרגל יום א׳ דיגלח יום הששי בתוך משמרתו כמו שפירש״י ובזה הורה דדינם כאנשי מעמד ודוק: