אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תקד

סימן תקג

א

דין א׳. דבין התבלין כדרכן וכו׳. הרי״ף השמיט דברי רב הונא ורב חסדא דיהבי טעמא למלח דבעי טפי שינוי מתבלין. ומרן בב"י ובכ״מ כתב דהרי״ף פסק כמ״ד כל התבלין מפיגין והשתא דהמלח לא בעי אלא שינוי כל דהו דהיינו הצלאה מוריקא כתבלין דגם הוא מפיג קצת ע"ש באורך:

ומהר"ם מטיבולי הביאו יד אהרן השיג עליו דא״כ הו״ל להרי״ף לאתויי בהלכות טעמא דמ״ד כל התבלין מפיגין עכ״ד ולק״מ ודברי מרן ברורים דכיון דלמ״ד כל התבלין מפיגין לא נ״מ מידי אלא למוריקא וזהו לס״ד דוקא אבל למסקנא אף מוריקא כתבלין אמטו להכי לא אצטריכא ליה להרי״ף להך טעמא ומסתמות דבריו מוכח דכל הנדוכין נדוכין כדרכן ל״ש ידע מאי דבעי לבשל אי לא ל״ש מוריקא. והרב לח״מ והרב ט״ז האריכו בזה ויראה המעיין דיש לדקדק בדבריהם הן במה שישב הט"ז בעד הרי״ף דאינו מן הישוב והן במ״ש הלח״מ על דברי הה״מ:

והרשב״א בס׳ עבודת הקדש כתב וז״ל כל התבלין נדוכין והפלפלין כתבלין ואף הכרכום נדוך כדרכו המלח וכו׳ עכ״ל ומדבריו מוכח דלא סבר כטעמי רב הונא ורב חסדא ולפיכך הכל מותר והיינו כשיטת הרי״ף לדעת הרמב״ן במלחמות וק״ק דבתשו׳ סי' תרפ״ד שינה את טעמו דשם מוכח דפסק כב״ה דמתני׳ וכמ״ד טעם מפיגין:

ואחרי שנים רבות נדפס ס׳ אליה רבה ושם ראיתי שהשיג על הט״ז באורך וגם דקדק על הרשב״א דדבריו בעבוד׳ הקדש סתראי׳ נינהוו לתשובתו ושם ראיתי שהקשה על הר"ן והב״י ושאר גדולים שכתבו דהרי״ף סבר דאף במוריקא לא בעי שינוי שהרי הרי״ף כתב שכן פסק בהלכות גדולות ובה״ג דף ל"ו כתב כל דמידק לא בעי אצלויי לבד ממלחא ומוריק׳ עכ״ד ויש ליישב דמה שכתב הרי״ף שכן איפסיקא הלכתא בהלכות פסוקות ובה״ג היינו לענין תבלין דלא בעו הצלאה דוקא:

ב

אבל מלח וכו׳ אמרו בברי' דהנדוכין נדכין כדרכן ומלח עמהן ופירש"י עמהן מלח ותבלין כא' וכתב מהרש״ל בחכמת שלמה ובי"שש ולא בבת אחת אלא בפעם א' זה אחר זה עכ״ל ואין לשון הש"ס ורש״י דהינו לפירושו. והרמב״ן במלחמות בתוך דבריו כתב וה״ט שנדוכת עם שאר הנדוכין הואיל ואינו טורח בה בפני עצמה. גם הרשב״א בעבודת הקדש דף ל״ח כתב המלח וכו' בזמן שדכה בפני עצמה וכו׳ ואם דכה בתוך התבלין וכו׳ ע״ש ומשמע דהפירוש בבת אחת ועיין בהגהות אשרי ובס׳ אליה רבה:

ג

הגהה. מיהו נוהגין לשנות קצת במדיכת תבלין וכן ראוי וכו׳. כתב הרב פר״ח אע״ג דמההיא דפרכינן ודילמא תבלין הוו משמע דתבלין לא בעו הטיה מ״מ מההיא דאמרינן א״ל רב אחא ברדלא לבריה כי דייכת אצלי אצלויי ודוך מדקאמר סתמא משמע דכל תבלין צריכין שינוי קצת ודלא כהרי״ף עכ״ל ואין כאן משמעות מכריע דהכרח הרי״ף מדפריך ודילמא תבלין היא טובה תוכח״ת מגולה מתקף תקיפא ומכרעת דרב אחא לא פקיד אלא במלחא ולעולם דרב אחא כי פקיד לבריה פריש מלחא אלא דהתלמוד לא חש לבאר דפשיטא טובא. ומ״ש הגהות מיימוניות היינו טעמא לזכרון קאתי שיזכרו דאסור לדוך יותר מהצריך לי״ט וחומרא בעלמא היא וכן משמע בד״מ וכ״כ בס׳ אליה רבה:

ד

לטחון הקאפ״י בי״ט בריחיים שלהם צדד הרב פנים מאירות בתשובה ח״ב סי׳ מ״ד להתיר וכן משמע שהיא מסקנתו. ויראה לי שיש להחמיר לדוך הקאפ״י בי״ט במדוכה ולא בריחיים שלהם דמיחזי כעובדין דחול כמ״ש ז״ל בחרדל וכמ״ש הרב הנז' בריש דבריו ע״ש ודוק:

ה

דין ג'. אין כותשין הריפות וכו׳. עמ״ש הרדב״ז בתשובות ללשונות הרמב״ם סי' ק"ן:

ו

הגהה. ומותר לגרור גבינה וכו׳ עמ"ש הרב בית דוד סי׳ רפ״ז:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה