ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תצח
א
דין א׳. סכין לחכם בי״ט וכו׳ עמ״ש הרב אדמת קדש בראשון א״ח סי' י״ב:
ב
דין ט׳. בכור וכו׳ אין חכם יכול לראותו וכו' ואפילו אין לו מה יאכל בי״ט אסור להתיר בכור בי״ט הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובה כ״י סי׳ כ״ט:
ג
דין י״ד. אם יש לו דקר נעוץ וכו׳. הרב מהר״ם חייון בספר בני שמואל דף קל״ו והרב פר״ח כתבו דפליגי רש״י ותוס׳ דרש״י ס״ל דטעמא משום חפירה והתוס׳ ס״ל דטעמא משום הכנה. והרב מופת הדור מהר״ח אבואלעפיא בסוף ס' יוסף לקח ח״א דחה דבריהם והוכיח דגם רש״י סבר טעמא דהכנה והם ז״ל חלקו עלינו את השוין עש״ב. וכן נראה כדברי הרב מהרח״א דגם רש״י סבר טעמא דהכנה ממ״ש רש״י דף ח' ע״א ר״ה והוא שיחד לה ולא שטחה דמוכחא מילתא דלצרכיו קא בעולה ובעפר תחוח קאמר שאינו מחוסר ולא כתישה ולא חפירה אלא הכנה עכ״ל ודוק ועמ״ש הרב מהרח״א בסוף ס' ישרש יעקב דף קמ״ב ע״ב.
ד
ברד ושחט ואין לו דקר נעוץ לא יכסה דמו ומותר באכילה שאין הכסוי מעכב מז״ה מהר״א אזולאי ז"להה בהגהותיו כ״י משם ס׳ בית מועד:
ה
דין ט״ז. הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גינתו וכו' בב״י משמע דלצורך גנתו היינו שהכניסו לתוך הגינה ואפשר דהכא הכי קאמר הכניס עפר הרבה לביתו כלומר לצורך ביתו לבנין וכיוצא דהיינו לחורבתו דקתני בבריתא או לצורך גנתו וכו׳. מר זקנינו מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:
ו
כתב בספר ארחות חיים בשם הרשב״א הכניס עפר לגנתו ולחורבתו לכסות בו גנו הרי זה כדקר נעוץ ואין סומכין עליו לכתחילה בי״ט ואם עבר ושחט מכסין בו עכ״ל ומשמע לי דמותר דקתני בבריתא אינו לכתחילה אלא דיעבד. מז"ה מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:
ז
דין י"ח. כוי וכו׳ ואם שחטו וכו' עמ״ש מהרח״א בסוף ס' ישרש יעקב דף קמ״ג: