אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תץ

שיורי ברכה

א

דין ב'. ובמוסף מתפלל וכו'. מי שאמר ביום שני של פסח במוסף ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן את מוסף יום חג המצות הזה ואת קרבן העומר נעשה ונקריב וכו'. נראה דאין מחזירין אותו דהרי אעיקרא דמילתא הנה זאת חקרנוה אמאי לא אמרינן את מוספי ביום הזה על קרבן העומר:

וכבר הרב שיירי כנ״הג בסי' זה האריך בטעמו של דבר ע"ש. ומהר״ם גלאנטי הובאו דבריו בש״ות עדות ביעקב סי' י"א תריץ דלא שייך לומר מוסף אלא היכא שאותו יום שיש בו מוסף לא היה מחויי׳ שיפגע בו יום אחר שיש בו ג"כ מוסף מצד עצמו כגון שבת ור״ח דכיון דאפשר להיות חל בשאר ימים וחל בשבת הרי הוא ענין נוסף וכו' והרב עדות ביעקב כתב עלה ובאמת ק״ל דהרי ר״ה ואנו אומרים את מוספי גם דאי אפשר לשבעה ימים בלא שבת והרי כשחל אחד מימי החג בשבת אומרים את מוספי עכ״ד ולק״מ דהרי איכא ר״ח בחדש אחר לבדו וגם שבת ברוב השבועות הוא לבדו ואינו ענין לקרבן העומר וביכורים דלא משכחת להו ביום אחר. והכין חזינא למהר"י חאגי״ז בהלק״ט ח״ב סי' רכ״ב שכתב קרבנות לר״ח יש להם יום מיוחד בלא ר״ה אבל יום ב' של פסח יום הוא שנתחייב בקרבנות והו״ל כיום כפור וככבשי עצרת עכ"ל וזה שרמז הרב בדבריו הנה שמענוה מדברי מורינו הרב הגדול קרובינו מהר״י זאבי ז"להה בלימודים לימוד כ״א והוכיחו דקרבן העומר וכבשי העצרת נקראים חובת היום ואינם נקראים מוסף ע"ש באורך:

ולכל הדברו' זה שאמר ואת קרבן העומר ולא הזכירו בשם מוסף נראה דאין מחזירין אותו דקאי אקרבנות חובתנו דאמר ברישא והו"ל כמוסיף מענין הברכה כדלעיל סי' קי״ט ועיין לעיל סוף סימן ק"ח ובאחרונים ובסי' תרצ"ג גבי על הנסים ביום ט"ו ומ״ש שם בט״ז ובפר״ח סי׳ תקפ״ב ובש״ות בית יהודה א״ח סי' ד' ודוק היטב:

ב

דין ג׳. את י״ט מקרא קדש וכו'. הרב פנים מאירות ח״ב סי׳ קנ״ג הוכיח מהש״ס כמנהג ספרד ועמ״ש הרשב״ץ בתשובותיו ח"ב סי׳ ר״י. והרי״טבא בחידושי סוכה דף ל״ח כתב משם רבו דחש״מ י״ט מיקרי ומה שאין אומרים בו בתפלה יום טוב מקרא קודש לפי שעושין בו מלאכה בדבר האבד שלא לזלזל בי״ט ממש שיהיו סבורין ששוים בקדושה מכיון ששוין בשמותם:

ג

דין ה'. סימן הפרשיות וכו' אם טעה ושינה והקדים המאוחר׳ כסדר ד׳ ימים של ח״המ קורא ביום שלאחריו פרשה שדילג. מהרי״קש בהגהותיו. והסכימו לדבריו מר זקנינו הרב מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י והרב פר״ח והרב בני חיי והכי נקיטינן ודלא כהרבנים מהר״י קוב״ו ומהר״ש יצחקי שהורו למי שקרא בכספא במקום קדש שאף למחר יקרא בכספא ומייתי לה הרב בית דוד סימן ס׳ ונראה דמסיק כוותייהו וכמדומה דדברי מהרי״קש נעלמו מהן דאלו היו רואים אותה הוו הדרי בהו ובפרט הרב בית דוד דאין ולאו הוה רפיא בידיה ודלא כהרב אמת ליעקב דף נ״ח אות ח' שהכריע כמהר״י קוב״ו וסיעתו. והעיקר כדברי מהרי״קש וסיעתו ועיין בש״ות דבר משה א״ח סי' י״ד:

ד

יום ח״המ דפסח מי שקרא בפרשת המועדות תלתא גברי ואחר שבירך השלישי הזכירוהו לש״ץ דלא סיים הפרשה ההיא ועלה הרביעי וספר שני לפניו. העלה הרב פרי העץ בח״ב א״ח סי' ו׳ דאם השלישי עדיין בתיבה אף שכבר בירך ברכה אחרונה יגמור הש״ץ כל הפרשה עמו עד גמירא ולא יברך אחריה והרביעי יקרא בספר שני ואם השלישי כבר ירד מהתיבה והזכירוהו לש״ץ דחיסר גמר הפרשה בספר הראשון אם הרביעי עדין לא בירך יקרא במוסף היום בספר שני ושארית פרשה המועדות של היום לא יקראנה כלל. ואם הרביעי הראו לו בפרשת היום ובירך לקרוא בספר ראשון. ואחר זה הזכירוהו לש״ץ אז יקרא הרביעי תשלום הפרשה ויעלה חמישי ויקרא במוסף היום על דרך שפסק מרן סי׳ תרפ״ד:

ה

דין ו׳. ומתחיל והקרבתם וכו׳. אם קרא הש״ץ בח״המ דפסח בס' שני בענין אחר ולא קרא והקרבתם הורה הרב בית דוד סי׳ רס״ט דכיון דקרא בספר ראשון חובת היום והשלים מנין הקרואים א"צ לחזור שקריאה ספר שני אף שהוא קרבן היום לא נמצאת בתלמוד אלא שרב עמרם כתב כן וכו׳ ע״ש ובס׳ פרי הארץ ח״ב סי' ו' כתב וז"ל איברא דהא דכתב רב עמרם דלא נמצא בתלמוד וכו' קשה דמהש״ס משמע דקריאת המוספין מדינא דגמרא מסוגית פ' בא לו גבי ובעשור של חומש הפקודים קורא ע״פ פריך וניתי ס״ת אחריתי ונקרי ומשני משום פגם ואם איתא דמנהג בעלמא הי"ל לתרץ דקורא ע״פ שאינו אלא מנהג ולא מדינא וכו׳ ואולי דסבר רב עמרם דדוקא בי״והך הוא דהוי דינא וכו' ע״ש באורך:

ומריש כי הוה חזינא הא דקשיא ליה על רב עמרם ותריץ יתיב לרב עמרם אמינא דהוא אגב שיטפיה דרב עמרם לא כתב כן דלא נמצא בתלמוד אלא התוס׳ והרא״ש והמרדכי והר"ן אינהו דאמרי דאין זה מהתלמוד אלא הנשכח כדין בסדר רב עמרם. גם סגנון הקושיא דקשיתיה מהש"ס דמשמע דמדינא הוי מדלא משני דהוא מנהג אינו מכוון דהן לו יהי מנהג אכתי קשה ניתי ס״ת אחריתי ולא נקרי אפומיה ומאי שינויא הוא דהוי מנהגא ומה גם דעדיפא מינה קמשני. ותו דהכי הו״ל לאקשויי דהיכי אמור דלא נמצא בש״ס ובתר הש״ס נהוג הכי והרי מפורש במשנה וגמרא. ותו מ״ש דדוקא בי״והך אשתמיטיתי׳ דהרא"ש פ' בני העיר כתב גם על י"והך. וגם כלהו רבוואתא הם אמרו דבמשנה לא זכרו שתי תורות למוספין ובכללן י״והך דלא הוזכר במשנה אלא אחרי מות ותו יש עמעומי דברים בדבריו:

ואעיקרא קושיתו לק״מ דההיא דפ׳ בא לא בקריאת כ״ג ומאי מייתי מקריאת כ״ג לדידן בבי כנישתא. והרי במשנה פ׳ בני העיר לא קתני אלא אחרי מות כמדובר. ורבוואתא אקריאה דילן קיימי דלא הוזכר במשנה וגמרא ספר שני למוספין ומוכח דהך מנהגא יסוד מוסד אחד האמוראים. וכ״כ הרב שבלי הלקט כלל ב' סי׳ י״ט משם רבינו ישעיה וז״ל נ״ל שקריאת המוספין אינו חובה שהרי אינה נזכרת לא במשנה ולא בתוספתא ולא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי ואינו אלא תיקון הגאונים וראשי ישיבות שיקרא המפטיר במוספין לגורסם ש״ץ וכו׳ ע״ש אמנם הרא״ש והמרדכי כתבו דיש סמך בירושלמי ע״ש:

ו

דין ט׳. מתפלל כדרכו של שבת וכו׳ אם חתם בשחרית שבת וח״ה מקדש השבת וישראל והזמנים. א״צ לחזיר. הרב מהר״ר יעקב פאראג״י מהמה בתשובותיו כ״י סי' קי״א. והביא ראי׳ ממ״ש הרשב״א בחידושיו לברכות דף י״א ע״א בסוגי' נקיט כסא דחמרא שכתב ונראין דברי רש״י וכו':

ז

אם חתם מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת לא יצא. ואם תוך כדי דיבור חזר ואמר מקדש השבת יצא. הרב הנז׳ שם סי׳ קי״ב:

ח

ובמוסף אומר סדר מוסף יום ח"המ אלא שמזכיר של שבת וכו׳. אם בשבת וח״המ התפלל מוסף שבת לחוד לא יצא וצריך לחזור. כן נראה פשוט. וכן כתב הרב החסיד מהר״ר דוד מלמד הובאו דבריו בשו״ת מים רבים א״ח סי' מ״ב אם בשבת ור״ח התפלל מוסף של שבת. וכ״כ שם סי' מ״א:

ט

אם בשבת ח״המ התפלל תפילת מוסף של ח״המ ולא זכר שבת כלל רק בחתימה זכר וחתם מקדש השבת וישראל והזמנים. נ״ל דלא יצא וצריך לחזור דהא התפלל תפלה אחרת של שבת במקום מוסף צריך לחזור כיון שלא הזכיר מוסף כמ״ש שבלי הלקט והביאו בית יוסף סימן רס״ח והגם דבש״ע שם כתבה מלשון יש אומרים כבר הוינן בה שם סי׳ רס״ח אות ג׳ וא״כ זה שלא רמז מוסף שבת כלל אף דחתם מקדש השבת לא עשה כלום מידי דהוה כשהחלוף תפלה אחרת בשל מוסף. וכן אני אומר דאם בשבת וח״המ התפלל מוסף של שבת לבד ואמר יעלה ויבא בעבודה צריך לחזור ולהתפלל מוסף שבת וח״המ כיון דלא זכר שם מוסף בח״המ. כנ״ל. ודלא כמי שכתב איפכא דאין דבריו מחוורים. ואין הפנאי מסכים עמי להאריך. וסמכתי על המעיין ישפוט בצדק:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה