ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תפז
א
דין א'. את יום חג המצות הזה את י״ט וכו'. מי שטעה ולא הזכיר שם החג כלל בברכה ד' רק אמר י״ט מקרא הקדש הזה לבד אם חתימה החתימה כתקנה אין מחזירין אותו. הרב מהר״י עאייאש בש״ות בית יהודה א״ח סי' ד'. והוא האריך בזה:
ועי״ן הקורא אשר יושת עליו ראה יראה דבכל מה שהאריך יד הדוחה נטויה ולאו שמא מתיא רק את זה דמייתי מדברי הרא״ש והביאו מור״ם לעיל סי' רס״ח דין ד' שאם אמר במוסף ונעשה לפניך את חובותנו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא מזה יש קצת ראיה לנדון זה דאלמא לא בעינן הזכרת היום ומאן דפליג על הרא״ש טעמו דאין תפלת י״ח במוסף:
וגם ראיה זו לא פלטא מדחיה דשאני התם דבתפלת שחרית זכר עשה לשבת או לי״ט אשר ישא את שמו חג פ׳ ואמטו להכי אם בתפלת מוסף לא זכר שם עצם היום רק סתם תמידי יום בקרבן מוסף יצא דאתפלת שחרית סמוך. אמנם נדון הרב הנז' היה על הטועה בתפלת ערבית י״ט ועל זה חקר היכי לדיינו דייני אם לא הזכיר שם החג. ואסיפא דמילתא דהלכה זו העלה שיצא דרך ובא לו לנדונו שטעה אותו הטעות בתפלת ערבית י״ט ומכח זה הדין אשר הורה גבר דאדם לא זכר שם החג אין מחזירין אותו פושט והולך בנדון שלו דגם הוא אין מחזירין אותו. אינו השתא דהרב קאי על נדונו שטעה בערבית ואדקאי בערבית פריש מילי דערבית כשלא זכר עצם החג נראה דאין ראיה מדברי הרא"ש הנז' דאיירי במוסף דיש לדחות
דשאני נדון הרא״ש דכבר האיש הלזה בתפלת ערבית י״ט וקדוש ותפלת שחרית י״ט זכר עשה לשם החג משא"כ זה שבתפלת ערבית אמר י״ט מקרא קדש הזה ולא בא בפיו שם החג עדיין אימור דלא יצא ועמ״ש הרב מגן אברהם ומ"ש בסמוך בס"ד.
ב
אחרי שהוא יודע שהוא י"ט וכו׳. הרב מגן אברהם כתב וז״ל משמע דאם לא נזכר וחתם בשל שבת לא יצא והיינו דוקא כשלא הזכיר י״ט באמצע אבל הזכיר י״ט באמצע יצא דכבר פסק סי׳ רס״ח וכו' וכ״ש כאן דחתם תקדש השבת די״ט נמי מיקרי שבת וכן משמע סעיף ג׳ אם אמר יעלה ויבא יצא משמע אפי' לא חתם בשל י״ט וא״כ אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של י״ט באמצע יצא עכ״ל ודבריו קשים דנראין הדברי' דהכא מיידי כשהזכיר י״ט באמצע וגם בדין ג׳ איירי דחתם כדין. ועוד הקשו בס' אליה רבה סי' רס״ח ובס' חק יוסף בדין זה דדבריו סתרא״י נינהו למ"ש הוא גופיה סי׳ רס״ח:
ובעיני הדבר ברור דגם בדין זה מסקנת הרב מגן אברהם להפך דבסמוך כתב וז״ל וצ"ע וכו' וצ"ל וכו׳ ע״ש ולפי חילוק זה דדוקא התם בסימן רס״ח דבדין הוא לצלויי י״ח יצא א"כ הכא איירינן אף שהזכיר י״ט באמצע אם חתם מקדש השבת לא יצא וכמ״ש הוא גופיה בסי' רס״ח אך ישובן של דברים נראה קצת חילוק ממ״ש כאן למ״ש סי' רס״ח וכד דייקת שפיר קרובים הדברים ומטו אהדדי ודוק:
ג
את יום המנוח הזה וכו' כתב הרב חק יעקב והביאו בס' יד אהרן שהרמב״ם כתב בנסח הברכה את יום השבת הזה וכו' ע״ש ואחד הרואה דברי הרמב״ם עיניו יחזו בנסח ברכות האמצעיות שכתב כמה זימני את יום המנוח הזה וכ״כ בשמו בס׳ בית דוד סי' רס"ג. ובס' ״פסח מעובין אות קל״ב כתב דהאומרים דרך צחות מנוח ע״ה היה לאו שפיר עבדי מאחר דרש״י מאור הגולה כתב את יום המנוח עכ"ד ולא זכר דהרמב"ם והטור ומרן כתבו נמי את יום המנוח כרש"י:
והך צחותא דמנוח ע"ה היה אמרו רבינו תם על ש״ץ שאמר בר״ח שחל בשבת ביעלה ויבא ביום המנוח וכו' כמ״ש הר״ד אבודרהם. ומינה שמעינן דגם ר״ת הוה קאמר את יום המנוח רק שהקפיד על שהזכיר שבת ביעלה ויבא וגם הרשב״ץ ח״ג סי' רפ״ב כתב את יום המנוח:
ד
וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים וכו׳ אם לא חתם בשבת כתב הרב כנ״הג דיצא והפר״ח חלק עליו וסבר דלא יצא ויש מי שהחזיק בהוראת הרב כנ״הג דברכת אתה בחרתנו לי״ט במקו׳ תפל׳ י״ח וכי דהיכי דבתפלת י״ח בהזכרת שבת יצא ה״ה באתה בחרתנו עכ״ד ואין דמיונו עולה יפה דכשאינו מתפלל י״ח חייב בברכה רביעית לשבת נמי מאי אולמיה די״ט והלא בשבת וי״ט ברכת אתה בחרתנו עולה לברכה רביעית דשבת וי״ט ומה שמזכירין בה שבת ולא תקון דנימא ברכת שבת ונזכיר י״ט כבר נתנו טעם כת הקודמין וא״כ הדין עם הפר״ח ולא דמי לתפלת י״ח:
ה
דין ג'. הגהה. א״צ לחזור וכו׳. הם דברי מרן וכבר תמה הפר״ח ומה שיישב הרב מהר״י עאייאש בש״ות אורח חיים בס׳ בית יהודה חלק א' סי' ד׳ לא שמיע לי עיין בדבריו ודוק:
ו
אם חל פסח בשבת אין למנוע לומר פיוט לכה דודי וכו׳ פני שבת נקבלה וכו׳ הרב בית דוד א״ח סימן רס״ד:
ז
דין ד׳. בליל א׳ של פסח גומרין ההלל בצבור וכו' בענין ברכת ההלל דליל פסח הנאמר בהגדה איכא פלוגתא דרבוואתא כמ״ש הר״ן פ׳ ע״פ ובתשב״ץ למהר"ם סי׳ צ״ט. והטור סי' תע״ג הזכיר מחלקת זה והשבח השביח מנהג המקומות שקורין ההלל בבית הכנסת ומברכין עליו והכי אמרו במס׳ סופרי וכ״כ הרב צדה לדרך מאמר ד' כלל ג׳ פי״א דנהגו גדולים בתפלת ערבית לומר ההלל בברכה עפ״י מס' סופרים וכן הוא נוהג:
ובתשובות רבינו מהר״י ן׳ מיגש כ״י סי' מ״ד כתב וז״ל למה אין מברכין על ההלל ליל פסח דבר זה אין לו טעם אלא שכך תקנו חז״ל ונראה הטעם שאין מברכין אלא ביום כמו שהיו עושין במקדש שקורין ההלל בקרבן אבל בליל פסח לאו מצוה היא אלא שמחה בעלמא ונתינת שבח למקום ואין מקום לברכה עכ״ל וק״ק דלא הזכיר מס' סופרים שאמרו שם דמברך על ההלל בב׳ לילות של פסח:
ושמעתי מי שהביא ראיה דיש לקרוא ההלל בליל פסח מהא דפריך בערכין דף יו״ד והרי יציאת מצרים דנס שבח"ל הוא ואמרינן הלל ומאי פריך נימא דטעמא משום קרבן כדקאמר ברישא דשמעתא מ״ש בחג דאמרינן כל יומא ומ״ש בפסח דלא אמרינן כל יומא ומשני דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא לא איקרי מועד וכו׳ וא״צ מאי פריך מיציאת מצרים למאי דקאמ' דבפורים לא אמרינן משום נס דא״ל הרי יציאת מצרים שהוא פסח אית ביה קרבן אלא מוכח דמאי דפריך הוא מהלל שאומרים בליל פסח ונתעצם מאד בראיה זו. והן אמת דבהשקפה ראשונה היה מקום להוכיח מכאן דאומרים הלל בליל פסח ומברכין עליו דאי לא מברכין לא פריך מידי דאימור שמחה בעלמא ולא משום מצוה כמ"ש מהר״י ן' מיגש בתשובה הנז' אלא משמע קצת דהלל בליל פסח בברכה אמרינן:
והגם דהיה מקום לומר דאף מאמירת הלל בליל פסח בלי ברכה פריך חדא דמדקאמר אין אומרים שירה על נס שבח״ל משמע דאין אומרים כלל ואי תימא דדוקא הקפידה בברכה גם בפורים נימא בלא ברכה. לא נהירא דודאי כל הקפידה הוא בברכה ובליל פסח דאיכא הגדה ובהלל זכר ליציאת מצרים תקון לאומרו משום שמחה משא״כ בפורים וא״כ לפ״ז היה נרא׳ קצת דפריך מאמירת הלל בליל פסח בברכה:
וכד דייקת פורתא לאו ראיה היא כל עיקר דהרי כוליה שקלא וטריא דשמעתא אמימרת ר׳ יוחנן בשם ר״ש בן יהוצדק י״ח ימי' יחיד גו׳ בהן את הלל וכו׳ הויא וא״כ כי פריך עלה והרי י״מ דנס שבח״ל וכו׳ ודאי על יום פסח פריך דליל פסח לא נזכר בדברי ר׳ יוחנן כלל ולפחות הו״ל לפרש ולומר והרי ליל פסח דמברכין ולא לומר בסתמא והרי יציאת מצרים וכו׳ דמשמע דקאי על מאי דאמר ר״ש בן יהוצדק דעלה קאי. אלא משמע דאין כוונת המקשן על ליל פסח אלא על יום פסח ופריך שפיר משום דהא מילתא דמשום קרבן קלה כמות שהיא דבטעם קל מאד נדחה דשבת לא אמרינן דלא איקרי מועד ור״ח דלא אתסר במלאכה וד״ה וי"והך ספרי חיים וכו׳ וא״כ גם בפסח אף דקרב קרבן לא הו״ל למימר דאין אומרים שירה על נס דח״ל ויסברו שהוא משום הנס ויספיק טעם זה שלא לומר אף דאיכא קרבן כי היכי דבשבת ור"ח ור״ה לא אמרינן מאינך טעמי ודוק:
ומ"מ הך מנהגא דהללא ובלילה שירו נאמרה לקרות בי כנישתא מיוסד על אדני פז מקדם קדמתה ואיתיה במס' סופרים ושבחו רבנן כמדובר. ורבו יתירה הוספת על דרך האמת גדול ה׳ ומהולל מאד ואב"א קרא כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג:
ח
מי שהוא בבית הכנסת שהם נוהגים שלא לומר הלל בערבית ליל פסח יכול לומר ההלל ולברך עליו בינו לבין עצמו. מהר״ר ישראל שלמה לינגו בכ״י וכתב שכך קבל שנהג הרמ״ע מפאנו וכך נהג הרב מהר"ר נחמן פואה:
ט
אף בבתי כנסיות שלא נהגו בזה טוב וישר לדבר על לב ראשי הקהל להנהיג ולומר ההלל בערבית וכך עשו הרבנים מהר״ר בנימין הכהן ומהר"ר ישראל הנז׳ ואיזה רבנים בעריהם:
י
הרב טור ברקת האריך לבא״ר לשון הזהר דכך צריך לגמור ההלל בבית הכנסת. והאריך בזה מהר״ר ישראל הנז״ל:
יא
אם חל פסח בשבת דצריך להקדי׳ ויכולו וטעה ובירך ברכת ההלל קודם ויכולו יגמור ההלל ואח״כ זה יאמר ויכולו.
בית יהודה א״ח סי׳ ל״ה:
יב
הגהה. וכל זה אין אנו נוהגים וכו׳ עמ״ש בש״ות בית יהודה ח״ב סי׳ ל״ג: