ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תעה
א
דין א׳. יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה וכו' עמ״ש הרדב״ז בתשובה סי׳ תפ"א:
ב
ויטבלם במלח וכו' דעת הרמב״ם דיטבול המצה בחרוסת והקשה הרב פר״ח דלפי דבריו נמצאו שלשה טבולין ותנן והלילה הזה ב' פעמים ואע״ג דבכריכה מטבילין היינו משום דלא אתמר הלנה וכו׳ אבל התנא סבר כחד מניהו ומיהו יש לדחות דאתיא כת״ק דחרוסת אינו מצוה וכו׳ ע״ש באורך. והשיג עליו גדול בדורו הרב מקראי קדש וז״ל וליתא דאכתי תלתא הוו דשאר ירקי ודמרור ודמצה עוד קשה דתפשוט דסתם מתני׳ כהלל דאי כרבנן תלתא הול״ל עוד תירץ הרב דמתני׳ אתיא כת"ק וכו׳ וליתא דאפי' תימא הכי ג׳ טיבולין הול״ל התנא דמתני׳ דשאר ירקי ודמרור ודכריכא עכ״ל ודברי הרב פר״ח ברורים דמ״ש ואע״ג דבכריכה וכו' כוונתו מבוארת דהוקשה לו דגם לדידן שאין אנו מטבלין כזית מצה תלתא הוו ומשני דלדידן איכא למימר דהתנא סבר כחד מינייהו אבל לדעת הרמב״ם קשה כמו שהקשה הרב מקראי קדש ואינו מתישב בזה. ותירץ דאתיא כת״ק ולהכי לא חשיב כזית מצה ומכריכה ל״ק כדמשני לדידן מעיקרא דהתנא סבר כחד מינייהו זהו כונת הרב פר״ח ונסתלקו ג׳ קושיות הרב מקראי קדש דאין כונת הרב פר״ח כמ״ש ואע״ג דבכריכה וכו׳ לתרץ ברישא נמי לדעת הרמב״ם כאשר חשב הרב מהרח״א עיין בדבריו ודו״ק:
ג
ויאכלנו בלא הסבה וכו'. מרן בב״י כתב דאי בעי. לאוכלו בהסבה רשאי וסייעיה הרב פר״ח מדאמרו גבי ארבעה כוסות השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי וכו' ועוד הרי מצה דהוי לחם עוני ואנו אוכלים אותה דרך חירות וכו׳ עש״ב ויש לדחות כי האף אמנם דלמ״ד תרי כסי קמאי לא בעו הסבה משום דעבדים היינו רשאי להסב מ"מ לא דמי שאין הכוסות עצמם זכר לעבדות אלא אדרבא הד׳ כוסות זכר לד׳ לשונות של גאולה אבל מרור דאיהו גופיה זכר לעבדות נימא דאינו רשאי להסב וגם אין ראיה ממצה דהוי לחם עוני דיש בה חירות ג״כ שלא הספיק בצקם וכו׳ ולהכי בעיא הסבה לא כן מרור כולו מרור ואינו אלא זכר לעבדות אימא דאינו רשאי להסב ומיהו הדין דין אמת כמ״ש מרן וביאר טעמו וראיתו גבי הסבה דכריכה:
ד
דין ג׳. ואם כרכן בסיב ובלע אף ידי מצה לא יצא וכו' פירש רשב"ם שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה וכזורק אבן לחמת דמי. ויש להעיר לפי מ״ש הרב מש״ל פ״ה דיסודי התורה וז״ל יש לחקור בהא דקי״ל דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדרך הכאתן אם נאמר ג״כ במ״ע דרחמנא אמר תאכל כגון מצה וק״פ אם אכלן שלא כדרך הנאתן אם יצא י״ח ונראה דלא שנא דכי היכי דבמצוות ל״ת דרחמנא אמר לא תאכל אמרי׳ דאם אכלו שלא כדרך הנאתו דפטור משום דלא מיקרי אכילה ה״נ במ״ע דרחמנא אמר תאכל אם אכלו שלא כדרך הנאתו לא יצא י״ח משום דלא שמיה אכילה אלא שלא ראיתי כעת יין זה בפירוש במ״ע עכ״ל א״כ מאי איריא כרכן בסיב דקאמר דהוי כזורק אבן לחמת לישמועינן רבותא דאפי׳ אכלו שלא כדרך הנאתו לא יצא ויש לישב. ומורי הרב ז״להה בספר נחפה בכסף דף ק״ס ע״א יליף לה מדין אכילה גסה שהוא כדרך הנאתו רק מצד האוכל אשתני לגריעותא ואפ״ה כתבו התו' ומוכח מהש״ס דכיון דלא מיקרי אכילה לא יצא וכ״ש בהא ותמה על הרב איך כתב שלא ראה דין זה בפירוש והרי הוא במ״ע נמי מפורש עש״ב. ולי ההדיוט אף דהיא ראיה לא מקרי מפורש דין שלא כדרך הנאתו במ״ע ודוק ועמ״ש הרב מש״ל פי״ד דמאכלות אסורות דין י״ב:
ה
דין ו׳. שלא ישהה בין אכילה לחבירתה וכו׳ כתב הרב מגן אברהם אינו מדוקדק דצריך שלא ישהה מתחילת אכילה ראשונה ע״ס אכילה אחרונה יותר מכא״פ כמ״ש סי' תרי״ב עכ״ל ובס' חק יוסף כתב עליו ולי נראה דבדקדוק כתב כן דבשלמא גבי י״והך דקים להו לרבנן דבככותבת מיתבא דעתיה ולא בפחות לכך כתב בש״ע אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי א״פ מצטרפין דאי יש יותר וכו' ליכא כותבת וכו׳ משא"כ הכא היכא דליכא יותר בכא״פ בין אכילה לאכילה נחשב הכל כאכילה אחת לכך יצא וכו׳ עכ״ל ודבריו לא האירו דהרי הרמב״ם פי״ד דמאכלות אסורות לענין איסורין כתב דאם שהה מתחילה וע״ס כדי אכילת ג' ביצים יצטרף והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן ואם שהה יותר מזה מתחילה וע״ס וכו' אינן מצטרפין ופטור. ומשנה שלימה פ״ג דכריתות וחכ״א עד שישהא מתחילה וע״ס כדי אכילת פרס וכ״כ רש״י פ׳ בתרא דיומא דקי״ל בכל אותן איסורין ששיעורן בכזית שאם שהה בין תחילת אכילת השיעור לגמר אכילתו יותר מכדי א״פ אין מצטרף וכו' הרי דבשאר איסורין נמי בעינן מתחילה ועד סוף כדי א״פ ומעתה מהיכא גמר האי חילוקא מי"והך לעלמא דהרי מוכח מכל הנז׳ איפכא. אבל מרן בדין זה נקט לשון הבריתא דפ' ע"פ ולאו דוקא כמ״ש האחרונים וכ״כ הרב פר״ח באורך לקמן סי' תרי״ב . ומאן ספין ומאן רקיע להוליד חילוקי דינים מסברא ואי מרי הוה סבר הכי הוה גלי לן טעמיה דהאי דינא את מקורה הערה ונקרא מוצ״א ותנא די"נא ושוב היה מעלהו על שלחנו. וכבר לפי שיטת הרב חק יוסף הול״ל דמרן לשון הברית' דידן הכריחתו לחלק כי האי גוונא אף דהא נמי ליתא ולא לחלק כך מסברא בעלמא:
ו
דין ז'. אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשונה בלבד וכו׳. הקשה הרז״ה בס׳ המאור בשלהי פסחים אמאי לא מברכינן כל ז׳ אם רצה ואכל מצה אף דהיא רשות כי היכי דמברך אסוכה באכילה כל ז' אף דהיא רשות דאי בעי לא אכיל וניחא ליה להרב ז״ל דסוכה לא סגי בלא שינה עש״ב:
וזה שנים רבות שמעה אזני מפה קדוש מורינו הרב הגדול כמהר״ר יצחק הכהן בעל בתי כהונה ז״להה שהיה תמוה על הרז״ה דמאי קשיתיה הלא בפסח אף אי בעי אכיל ואכיל מצה לא מקיים אלא בל תאכל חמץ ונמצא בידו קיום לא תעשה אבל בסוכות אי בעי אכיל ואכיל בסוכה מקיים מ״ע בסוכות תשבו ואמטו להכי בפסח דאין באכילתו מצה כל ז' כי אם שנזהר מל״ת ברוכי לא מברכינן דלא תקון ברכה לנזהר מל״ת לא כן בסוכות כיון דאי בעי ואכיל בסוכה ליתי עשה שפיר אית לן לברוכי על קיום מצוה מעשית ובשגם אי בעי לא אכיל לא איריא דכמה מ״ע כי האי גוונא כגון שחיטה דאי בעי לא אכיל בשר וכי תאוה לאכול בשר מברך וכיוצא וסוכה דכוותייהו זהו תורף דברי הרב ז״להה:
ולפום ריהטא דשמעתא דפ' הישן משמע למדקדק דאי אמרינן דאוכל בסוכה כל ז׳ מקיים מ״ע כדברי הרב הנז' גם באוכל מצה בפסח כל ז' מקיים מצות אכילת מצה דאידי ואידי חד שיעורא ושפיר קמותיב הרז״ה ואיהו מפרק לה שפיר. ומה שנראה יותר הוא דמצה וסוכה רשות ואינו מקיים מצוה אלא דלא סגי בלא שינה ומ״ה מצי לברך. וראיתי לגדול בדורו הרב המג״ן בס' קרבן חגיגה סי׳ פ״ד דמייתי לה משם הכלבו לחקירה זו והגם דבכלבו הזכיר הרז״ה כמדומ׳ שהרב לא שלטו מאורי אור עיניו במאור. ומה שתירץ היה נראה דיש להשיב על הרב כאשר יראה הרואה. ומצאתי להרשב״א בתשובה כ״י כלל ב' סימן ז״ך שכתב וז״ל שאלת הא דאמרינן גבי סוכה דגמרינן ט"ו מחג המצות מה מצה לילה הראשון חובה ושאר הימים רשות א״כ מה טעם מברכין על הסוכה כל ז׳ מה שאין כן במצה ואמרת דלא גמרי׳ ט"ו מחג המצות אלא לענין אכילה בלבד אבל מצות ישיבה יש בכללה דברים הרבה צריך שיתקיים א׳ מהם ואם לא קיים כבר ביטל המצוה אם לא יבטל מחמת דברים הפוטרים אותו מן המצוה. תשובה כבר נשאלתי על דבר זה והשבתי כעין מה שאמרת אלא שהוספתי בו דברים ועוד כי לשון זה שאמרת צריך לקיים אחד מהדברים שיש בכלל הישיבה ואם לא קיים כבר ביטל קיום זה וביטול זה לא ידעתיו וזה אשר השבתי שהתורה אמרה בסוכות תשבו ואמרו רז״ל תשבו כעין תדורו ולפיכך כל שהוא צריך לסעודה או לישן צריך לסעוד ולישן שם אבל כל שאינו סועד ואפי' אוכל פירות בעלמא אינו חייב עכ״פ לסעוד שם דלא קי״ל כר' אליעזר דאמר חייב אדם לאכול י״ד סעודות בסוכה ומשו' תשבו כעין תדורו וכבר חזר בו והודה לדברי חכמים דאינו חייב אלא על לילה הראשון משום דגמרינן ט״ו ט"ו מחג המצות וכן אם היה אפשר שלא לישן אינו חייב עכ״פ ליכנס בסוכה ולישן והגע עצמך הרי שהוצרך לדבר מצוה כל הימים או שהיה הולך בדרך ונפטר מן הסוכה ויום אחרון חזר ויכול לעמוד בלא סעודה ובלא שינה אין אנו מחייבין אותו לסעוד ולישן כדי לקיים מצות סוכה שלא חייבתו תורה בכך אלא אני אומר שמצות אכילה אינה אלא לילה הראשונה ואפי' אם ראה לאכול פת ואפילו אותו הלילה עצמו אינו חייב לאכול מצה שמורה שלא חייבתו תורה אלא לאכול כזית כזית ואח״כ יאכל בין מצה משומרת בין שאינה משומרת רשאי אבל בסוכה כל שהוא אוכל פת וכל שהוא ישן מחויב לאכול ולישן בסוכה דתשבו כעין תדורו אמר לילה הראשונה גם לילה ראשונה של חג הסוכות חייב משום דגמרינן ט"ו מחג המצות. ומה שאמרו דבימים טובים אם לא הזכיר בבהמ״ז חוזר היינו לילות ראשונות של פסח וחג דע״כ אכיל פת וימים שאינו חייב לאכול פת אינו חוזר ומ״ש ימים טובים היינו שני לילות א״נ ימים טובים דעלמא כמ״ש בוגרות דעלמא עכ״ל ודוק בדברי הרב המג״ן הנז' ובתשובת הרשב״א הנז' ובשמעתא דפרק הישן:
ז
הגהה. ועושין בהם סימן וכו׳. הרב בית דוד סימן נז״ר הביא משם האר"י זצ"ל לצייר צורות ה״א בג׳ ציורים במצות ר״י ד״ו ג׳ ווי"ן וכתב דיש לכתוב ההי״ן הנז׳ בעיסה עצמה בחקיקה בלא שום צבע והאריך בזה ע"ש. וכבר כתבנו בעניותנו לעיל סי' ת״ס אות ג' וסי' ש"ס דאין כוונת האר״י זצ״ל לצייר האותיות בפועל כאשר יראה המדקדק בלשון הזהב ושוב מצאתי שכן כתב הרב המקובל גדול בדודו מהר״ר יעקב צמח ז"להה עש"ב: